עוללות אפרים קעד

הזמן שהאדם ישן זהו שאמר וקרעים תלביש נומה ותפירה זו היא בקריעת הלב כמ"ש קרעו לבבכם ואל בגדיכם ר"ל כשהלב קרוע ומורתח אז ממילא בגד זה של מע"ט חפור וכמ"ש עת לקרוע ועת לתפור שקריעת הלב הוא בעצם תפירת הבגד הנזכר וע"ד שארז"ל סתירת זקנים בנין והוא סתירת הלב הוא בעצם בנין הבית האנושי. זה"ש לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי דהיינו או לתפור הבגד הישן אם לא נתקלקל לגמרי או לעשותו חדש מכל וכל ועל זה בא הרמז בלבוש לבן שלובשין ביום קדוש זה והוא דומה ממש לשבירת הלוחות שנתקנו ביום זה וקבלו לוחות חדשות ועל הדרך שבארנו בר"ה במאמר קצ"ז ע"ש וא"כ החייט זה הוא כינוי לאיש חי רב פעלים שדקדק כ"כ באכילת יום זה להכניע יצרו ולקחו ביותר משווייה לפי שלכל מצוה אין לה ערך כי לא יערכנה כסף ולקחה מיד השוטר בהרבותו מוהר ומתן כי בזמן שאנו בחוצה לארץ צריכין אנו לקנות בדמים כמה מצות להרשות אותנו בהם כנודע ועל דרך ההלצה ירמוז דג זה למצות הבאות בתורה שנמשלה למים וממנה תוצאות כל המצות כמוצא הדג מן המים ולפי שנעו מעגלותיה לא תדע שכר כל מצוה בפרטות כי לא ידע אנוש ערכם לפיכך לא יחושו השלימים להוסיף חמשיתיו על כל מצוה אע"פ שבנגלה נראה ערכה זהוב יוסיף עליו עד חמשה כמעשה החייט בדג זה. והעולה מדברינו אלה שהעינוי הנזכר בתורה אינו לגוף כי אם ליצרו הרע שהרי גם האכילה של מצוה הוציא בלשון עינוי כי תכלית שניהם אחד הוא כאמור. רמג העניות מדה טובה לישראל ועל עינוי זה ארז"ל חזה הקדוש ב"ה על כל המדות ולא מצא מדה טובה לישראל אלא העניות והיינו דאמרי אינשי יאי עניותא לישראל כברזא סומקא לסוסיא חיורא וכי העניות מדה טובה הוא והלא ארז"ל קשה עניותא בביתו של אדם יותר מחמשים מכות כו' אלא שבעינוי יום כיפור הוא מדבר שהוא בין באכילה בין בהעדר אכילה וזה בוודאי מדה טובה לישראל שיהיה היצה"ר ניגש וגם מעונה באכילה או בעינוי הצום ממש כי לפי שראה הקב"ה קשי ערפם של ישראל והיה הדין נותן להביאם באש ובמי' למרק עונותם כדרך האש והמי' המטהרים גיעול כל כלי כמ"ש כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וגו' וכן נאמר באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה ולפי שמצינו בנוהג שבעול' שהאב המייסר את בנו מחזר אחר השבט הקטן שיוכל למצוא כדי שלא יכה אותו מכה רבה ומנסה בשבט קטון אם יוכל להחזירו למוטב כך חזר הקב"ה על כל המדות של יסורין ולא מצא טובה בכולם כי אם העוני שיש בו כדי השיב את האדם מדרכו הרעה גם את נפשו ישמור שלא יכלה מצד הייסורין כי לא חפץ ה' בעינוי הגופות כלל כי אם בשובם מרשעתם וחיו בהם ולא שימותו בהם ועניות זה כולל שני מיני עניות או סתם עוני בממון כי מטבעו להכניע כל רום לב כי לדרך הענוה שם עניות יהלכון כמ"ש סימן לגסות הרוח עניות ובגלות החל הזה קטן יעקב ודל וידל ישראל מאוד כי אין להם נחלת שדה וכרם אין מלך ואין שר וזה סיבת ההכנעה להביאנו בכור הניסיון כדי שנשים כל מחסינו בשם ה' כמ"ש והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' ויסורין כאילו הם יסורין של אהבה אחרי שאין בו ביטול תורה כי הגוף בריא אולם וככחו אז כן עתה ויכול להתפרנס ע"י הדחק בקרמי דאגמי ועליהם נאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. והמשיל העוני לברזא סומקא שנוהנים בה סוס מזויין ומכורכר שלא יבעט ושלא יטה ימין או שמאל מן אורח הישר והוא רמז נפלא לדברינו אלה כי רום אנשים דומה לסוס דוהר מזויין ומכורכר שיש לו צורך גדול במתג ורסן להביאו בכפל רסנו אל מקום שחפצו בעליהם כמ"ש אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וגו' וסמיך ליה רבים מכאובים לרשע וגומר ורצה בזה שהמכאובים הבאים אל הרשע הם דוגמת הרסן להביאו לידי הכנעה כמו כן העוני בא להכניע כל מעשה תקפו וגבורתו היותו כגבור ציד למרוד במקום ב"ה ולהביאו בכפל רסן היראה והענוה. והמשילו לסוס לבן כי הלבנות הוא סימן נגע כנודע משער לבן של הנגעים והנגעים באים על גסות הרוח וראיה מעזיהו וכן כל עון וכל חטאת נמשלו לנגע והעוני שנמשל ברסן הוא אדום כי מחמת הבושה לפעמים אזיל סומקא ואתי חיורא ובמקצתם פניהם מאדימים וע"ד שארז"ל כיון שנצרך אדם לבריות פניו מתהפכים לכמה גוונים כו'. או יאמר עוני על עינוי זה של יום כיפורים זה הבא למרק כל חטא ומציל אותנו מכל שאר מיני עינויים ויסורים קשים כמ"ש על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא וארז"ל אלו י' ימים שבין ר"ה לי"כ זהו לעת מצוא ע"ד דרשו ה' בהמצאו ואמר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. יאמר שעינוי של ימי צום אלו עומדים במקום היסורים שנמשלו לשטף מים רבים. רמד שלשה דברים נקראו עינוי ולהנחה זו בוודאי העינוי מדה טובה לישראל להכניע החומר במיעוט שחוק ומיעוט תענוג באכילה ושתייה ורחיצה וסיכה ותשמיש ונעילת סנדל כמו שלמדו רז"ל במסכת יומא שהעדר כולם נקרא עינוי וצום ובכולם התפאר דוד על עצמו וכללם בג' פסוקים. א שנאמר ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן. ב שנאמר ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי. ג שנאמר עניתי בצום נפשי ותפלתי על חקי תשוב. העדר הסנדל והסיכה כלל במאמר ברכי כשלו מצום וגו' כי בהעדר הסנדל ברכיו כושלות כדרך ההולך יחף שרגליו נוגפים. ובשרי כחש משמן היינו מהעדר סיכת השמן המשמין כמ"ש דשנת בשמן ראשי העדר אכילה ושתייה ותשמיש כלל בפסוק ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי כי הרעב נקרא חרפה שנאמר ולא תקחו עוד חרפת רעב בגוים כי מטעם זה תבע יוסף המילה מכל הבאים לשבור בר כמו שפירש"י על פסוק וכל אשר יאמר עליכם תעשו כי הערלה נקראת חרפה שנאמר כי חרפה לתת בנותינו