עוללות אפרים קעג

אם תשיב משבת רגליך וגו' ומה ענין השבת לפרשת הצומות אלא הנכון הוא שהמשיל יום התענית ליום השבת זה"ש אם תשיב משבת רגליך מעשות חפציך ביום קדשי וכן יאמר בהתחלת הפרשה כמשיב לישראל על שאמרו למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע ובאה התשובה הן ביום צומכם תמצאו חפץ לעסוק בחפצי הגוף ולא זו אלא אפי' כל עצבכם תנגושו לעניים עציבי רוח תנגושו וכבר נאמר לא תגוש. הן לריב ומצה תצומו יאמר כי טעות גדול טעיתם בצומות אלו שלריב ומצה המצויין בשעריכם כל ימות השנה בשבילם תצומו ותחשבו שבצומות תכפר לכם עון זה וזה טעות גמור כי מה ענין הצומות לכפר על הריבות שאין להם כפרה עד אשר יפייס את מי שחטא כנגדו וכן להכות באגרוף רשע גם כן תחשבו להתכפר בצומות ואם כן כל הכוונה האמיתית שבצומות בטלה אצליכם ואם כן לא נשאר בו כי אם עצם העינוי אשר אין לה' חפץ בו וזה"ש הכזה יהיה צום יום ענות אדם נפשו וכי לזה היתה הכוונה כשצויתי אתכם על דברי הצומות וזעקתם הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' כי כשמעשיכם נרצים אצל השי"ת אז אין אתם צריכין לצומות שהם הכנה לבא לידי מעשה והוא הגורל אשר לה' ובדרך זה הצומות דומין למעשה הקרבנות מכל צד כי גם הצומות חשובין כקרבנות במיעוט חלבו ודמו כמו שאנו אומרים ביום צום ותהא חלבי ודמי שנתמעט לפניך היום כחלב מונח על גבי המזבח כו' גם אם נאמר שהצומות באים למרק החטא ולהסיר עון וכן הקרבנות הבאים לכפר מכל מקום יותר טוב היה שלא יחטא ולא יצטרך לקרבן או לצום כנודע והעולה לנו מהצעה זו שעיקר הצום הוא לשמוע בקול ה' כמ"ש הנה שמוע מזבח טוב וכן מצינו מבואר ע"י ירמיה שנאמר אביך אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו וכה"א הצום צמתוני אני וגו' כה אמר ה' משפט אמת שפטו וגו' מכל אלה נלמוד שכל מעשה טוב צום יקרא ולא על הלחם לבדו יצום האדם כי אם על כל מוצא פי ה' יקרא צום ועינוי כי הוא באמת עינוי כח היצה"ר הנוגש וגם מעונה היצה"ר בראותו האדם עושה רצון קונו אע"פ שהעשייה ההיא דבר הטבה לגופו כאכילה של מצוה מ"מ היצה"ר מפתה את האדם להסירו מדרך זה וכן בהפך זה מצינו בדבר עבירה שהוא מסיתו לעבור על דברים שאין לגוף צד הנאה כלשון הרע ודוגמתו וסוד זה גילה לנו דוד המלך ע"ה בפסוקים סמוכים שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי וגו' וזה יאמר על היצה"ר המתגרה בלב ואמר כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא ר"ל שהוא מרגילו כל כך לדבר עבירה עד שילך האדם לכתחילה ויבקש וידרוש אחר איזו דבר עבירה אף אם לא תבא העבירה לידו מעצמה מ"מ הוא ידרוש אחריה ולא מבעיא בדבר אהוב ונחמד לגוף האדם כאכילת איסור ודוגמתם אלא אפי' דבר שנאוי ומאוס מצד עצמו שאין לאדם שום הנאה ממנה מ"מ האדם דורש ומבקש אחריה זה"ש למצוא עונו לשנוא ר"ל דבר שנאוי כאמור. ואח"כ אמר בהפכו דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להטיב שאפי' אם תבא לידו איזו מצוה שיש בה הטבה אל הגוף כאכילת מצוה ודוגמתה מ"מ הוא מחדילו ומונעו מלהשכיל אף אם יהיה הדבר להטיב לו סוף דבר בין להרע בין להטיב אם ימצא בהם נדנוד צד מצוה אז היצה"ר מונעו בחלקות שפתיו מכמה טענות מזוייפות צרורות על שכמו. וסוד זה גילו לנו רז"ל באמרם וכי בט' מתענין כי באמת בתשעה לחדש בערב אחרי אשר כבר אכל ושתה לשבעה קודם הערב בוודאי אינו מרגיש שום עינוי בערב אלא ללמדך כל האוכל בט' כו' וסוד גדול גילו לנו בזה שהאכילה נקראת עינוי ובזה אתה למד שעיקר העינוי הוא ליצרו הרע כחו של סמאל שהרי האכילה והצום הם שני הפכים ושניהם נקראו עינוי וכל זה הערה גדולה שעיקר הצום והעינוי הוא ליצרו המוכה והמעונה בעשיית המצוה הן בשתהיה על ידי אכילה של מצוה או בהעדר אכילה ונצטוו ישראל בשתים אלו בשני ימים רצופים בהעדר אכילה ינצח לכח הבהמי המתאוה לתענוגים הגשמיים המטרידים אותו מהשגת שלימותו ובאכילה שהוא לשמים ינצח ליצה"ר כאמור והוא יצה"ר הוא השטן המנוצח ביום זה שלא יוכל לקטרג זהו סוד אומרו ונשא השעיר את כל עונותם בשכבר פירשנו כל הפרשה הן ענין השעירים הן ענין הצום בענין הפסח עיין במאמר ל"ז ותמצא שם כל הפרשה ביאור יפה מ"מ לפי דרכינו נוכל לומר כי השעיר הוא יצה"ר הוא השטן עם כוחותיו אשר שעירים ירקדו שם והוא שרו של עשו איש שעיר ויעקב נקרא איש תם לכך נאמר ונשא השעיר את כל עונותם עונות תם ונשא העונות עליו כי המחטיא הרבים חטא הרבים תלוי בו ונשא אותם אל ארץ גזירה והוא דומה ממש למה שנא' ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה ודרשו רז"ל הצפוני זה יצה"ר כו'. רמב סוד מעשה החייט שקנ' דג וכו' מהצעה זו נעמוד על כוונת רז"ל כי ספרו לנו אבותינו כי פועל נפעל בימי קדם בחייט אחד שקנה בעי"כ דג שוה זהוב בחמשה זהובים ולא עוד אלא שקנאו מיד השוטר כו' מעשה זה נזכר בכל הספרים ולא ידעתי מה קול המולה הזאת ומדוע כל קרית ספר הומה על המעשה הגדול ההוא ומי יהיה לנו ערב בדבר שלא היה מן הרעבתנים ומה שאמר לכבוד היום אמר כמתנצל. על כן לבי אומר שהאיש ההוא היה ניכר ומפורסם לחסיד עולם כי ע"כ תארוהו בחייט כי ביום קדוש כזה כל איש מישראל עושה מעשה חייט הן בתפירת הבגדים חדשים הן בתיקון הבגדים הישנים ככה המה המעשים טובים נמשלו לבגד מעשה הנפש כמ"ש צדק לבשתי וילבשני וכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים וכן והלבש אותך מחלצות והעונות שהאדם מסגל בהם בכל השנה קורעים מעליו לבוש צדקה זה ובי"כ אשר הונף ואשר הורם לתקן את אשר עוות צריך הוא לתקן ולתפור את אשר קרע בכל השנה כמ"ש בתיקון חטא אדם הראשון ויתפרו עלה תאנה בדבר שקלקל בו נתקן. וקרעים אלו באים בסיבת תרדימת