עוללות אפרים קע

בקיץ ובחורף מ"מ אין אני בטוח שיעשה בקשתי ותליתי הכל בחסד אלהים. ויהיה נזהר להשיב רבים מעון כי כל ישראל ערבים זה בזה כמ"ש פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו כו' ושמרו קאי על הרשעים. ויהיו כל דרכיו לשם שמים אפי' פעולות הגוף כמ"ש כי כל דרכי נגדך וכן בכל דרכיך דעהו וכמ"ש אם הרב דומה למלאך ה' כו' ר"ל כמו המלאך שהקב"ה משלחו לאפוקי מי שיש בו כוונות זרות להנאת עצמו אז אותה הנאה היא משלחו וק"ל ואם דיין הוא יהיה נזהר מהחנופה שלא יחניף לקרוביו יותר מזולתו דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל פירשו המפרשים שהיה דן עמו ושבטו כאחד מן שאר השבטים ואם יוכל לעשות משפט לזה וצדקה לזה כמו שעשה דוד מה טוב חלקו ופירשו המפרשים שעל זה אמר דוד עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי ר"ל שלא יעשו עלי שנים קנוניא ביניהם ויתבעו זה אח זה כדי שיחייב את זה ויתן לזה שאין לו ויחלקו ביניהם לכך אמר בל תניחני לעושקי ותפלה זו הוא דקאמר דוד אך בדור זה נפישי רמאים ואין הדיין יכול לעמוד בזה כלל. ויהיה נזהר בזמן שיפרוש מעבירה שלא יאמר אי אפשי לאכול חזיר שנפשי קצה בו אלא יאמר אפשי והקב"ה גזר עלי וכן אמר דוד מכל אורח רע כלאתי רגלי לא מפני שהוא רע ומאוס בעיני אלא למען אשמור דבריך וכן ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני ובכל צרה ח"ו יתפלל על חבירו תחילה כדי שיהיה הוא נענה תחילה כדרך שאמרה אסתר צומו עלי וגומר גם אני ונערותי אצום כן עליכם. ויהיה נזהר מאוד באונאת דברים כי המלבין פנים חשוב כשופך דמים ע"ד שופך דם האדם באדם ר"ל בעודו אדום דהיינו המלבין פניו אע"פי שהמפרשים פירשו באדם על דם זרעיותיו אשר בקרבו כי אע"פי שהוא רשע שמא יצא ממנו זרע טוב וזהו דם האדם שבתוך האדם כמו בקין וכן נאמר במשה ויפן כה וכה וגו' מ"מ נרמז בו גם הענין שהזכרנו ואל ישיב חורפו דבר כמ"ש אל תען כסיל באולתו פן תשוה גם אתה ר"ל שתהיה מחרף כמוהו אף על פי שהוא היה המתחיל לכך אמר פן תשוה וק"ל. ואח"כ יתקן כלי המעשה הידים שלא יפשוט ידיו בגזל ויהיו פרושות לעני רגליו כאילות לרוץ לדבר מצוה וימנע רגליו מנתיבות הרשעים לבלתי לכת אחרי הבחורים המנוערים מחכמה. גם ימנע עצמו מישיבת עמי הארץ הקובעים בראש כל חוצות מושב לצים לספר בדברי הבאי ולשון הרע כי הראש לכל התיקונים הוא ההתבודדות כי חברת האנשים היא סיבת כל חטאת וכל עון ונקוט האי כללא בידך שלעולם לא יקרא האדם בעל תשובה ועובד אלהים עד אשר יסכים בלבו תחילה שאינו אוהב שבח הבריות ואינו ירא מגנותם כי כל מי שיתענג אם ישבחוהו וירא מגנותם לעולם לא יהיה עובד אלהים באמת כי בכל מעשה או פעולה יאמר לו יצרו עשה כזה כי בזה יהיה לך תפארת מן הבריות וכל ישעו וחפצו להדר עצמו בפני הבריות ועושה מעשים שבהם יהיה נוח לבריות אע"פי שאין רוח המקום נוחה מהם ואפי' בזמן שהוא עוסק בתורה ומצוה אין כוונתו כי אם לכדי שישבחוהו לומר כמה גברא חכים הוא ידע מה בחשוכא גם עושר ונכסים הוא מרבה בשבילם תמיד לכדי שעל ידו הכל ירוממוהו וישימו כסאו מעל כל השרים רואי פני המלך ה' צבאות וזה דרך נוהג על הרוב בחכמי זמנינו ובפני עם הארץ אלו העשירים שבזמנינו שכל כשרון המעשה שלהם היא קנאת איש מרעהו וזהו הפסד וקלקול כל המעשים ואין בהם תכלית האמיתי הפונה לשם שמים אע"פי שאחז"ל איזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם וכן אמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו אמת ויציב ונכון הדבר שטובים השנים מן האחד וטוב לצאת ידי שמים והבריות אמנם הוא לא יתכוין לכך כלל ויסיר הדבר מנגד עיניו כאלו אין לו שום נפקותא בשבח הבריות או בגנותם כי כמה מצות הם שהאדם עוזבם מיראת גנות הלצים כנודע. וכ"ש בדור תהפוכות זה נתקלקלו כל המעשים ואין אדם יוכל לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך משרבו החנפים הצבועים המרמין הבריות ומראים כמה מדות חסידות בנגלה ותוכם מלאו מרמות ותוך לרמות הבריות שיחשבו כי הם חסידי עליון כשרואין אותם מאריכין בתפלה ומנענעין בראשם ויושבים חדר בחדר להחבא כאלו תורתם אומנתם לש"ש ותכלית כוונתם ידוע למשכילים ולמבינים בתחבולתם וכל מגמתם להשיג יותרת הכבוד המדומי או לפעמים חשוקיהם כסף וע"י הפרישות חושבים להשיגו. אם כן בדור הזה פשיטא שהצנועים מושכים ידיהם משבח הבריות ומגנותם ואינן מתאוים לשבחם ואינן יריאים מגנותם כי גם אהבתם גם קנאתם כבר אבדה כי לפעמים יבואו לדבר בגנות מי שאין בו ולשבח איזו צבוע שאין בו חלק עשירי משבחם לפיכך השלמים עם ה' יפרשו מחברת האנשים ולא יחפצו בחברתם ולא יכסוף לקבל מהם איזו תועלת או שבח כי לעולם לא יגיע עד קצהו מצד הצבועים המראין עצמם ככשרים וכענוים כמ"ש כי יום לה' על כל גאה ורם הם המראים הגאוה גם מבחוץ ועל כל נשא ושפל הם הצבועים המראים בנגלה ענוה ובקרבם הם גאים גמורים והם מקלקלים כל המעשים עד אשר לא יוכר בין צדיק לרשע. כי אין אדם יוכל לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך והבריות טועים בהם עד שגורמין להשפיל הגבוה ולשום שפלים למרום. ואין טוב לאדם כי אם לפנות לבו ומחשבתו אל ה' ולהדר עצמו לפני המלך ה' צבאות היודע כל הנסתרות והוא יקבל האמת ממי שיאמרו. ואם יש ביכלתו למעט בעסק הזמן ולפרנס עצמו ובני ביתו אפי' בצמצום ולהרבות בעסק התורה והמצוה מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ויקבע לו על כל פנים עתים לתורה ולעסוק במקרא ומשנה ותלמוד ומדרש ויהיו הפוסקים עיקר לימודו לא כלימוד חכמי זמנינו שעושין עיקר הפלפול והחידוד שקורין חילוק אכן המשכיל בעת ההיא ידום וירחיק מלימוד כזה מלעשותו עיקר כי אם בתורת אמת חפצו למלא כריסו מתורה ומצוה וחקים ישרים אשר אהב