עוללות אפרים קסט

בדיבור או במעשה או במחשבה עד אשר יהיו כל מעשיו נכתבים לפניו בספר והמשכילים יהיו כל ימיהם בתשובה ואשר לא שת לבו לאחרית הזעם בכל ימות השנה הנה לפחות בימים אלו שהוקבע לימי תשובה יקח בידו המגילה ההיא אשר כל מעשיו נכתבים עליה ויפשפש בה וימצא חבילות חבילו' עבירות מאונאה וגזל וחנופה ודברי נבלה וביטול מצות עשה ולא תעשה וקנאה ושנאה וגאוה ורדיפת הכבוד וחמדת הממון ושכחת האל יתברך וביטול תורה ותפילה וכאשר ירגיש בחטאיו הרבים והעצומים ירדו עיניו פלגי מים ויעשה תשובה הראוי לכל חטא הלא המה בכתובים בספר הרוקח ובזולתו אמנם כיום הזה אין מי שיעשה תשובה הגונה בהיות שאין מעשיו נכתבים לפניו ובשעת מעשה הם נחשבים כהיתר לפיכך לא יעשה שום תשובה לעולם כי בעיניו הוא צדיק גמור עד אשר ימות ברשעו לפיכך המשכילים יבינו ויעשו כל הכתוב ביריעה זו הקטנה ובשאר ספרי המוסר וישובו אל ה' בכל לבבם וישליכו מידם השרץ אשר שרצו המים הזדונים למיניהם ויבקש העזר אלהי שיברא לו לב חדש ורוח חדש וסר עונו וחטאתו יכופר ביום הכפרה כמ"ש כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וזה סדר התשובה והפרישות מן החטא בראש כל ענין צריך השב להתבודד עצמו בחדר מיוחד ביום צום ויהיה פנוי באותו יום מכל מלאכה ומכל עסק גופני כדי שיהיה לבו פנוי לעיין במעשיו ויהיה יום זה אצלו כיום השבת ע"ד שנאמר הן ביום צומכם תמצאו חפץ נשמע מזה שביום זה אסור למצוא חפץ כמו בשבת שנאמר בו ממצוא חפצך ודבר דבר ואז יתבונן במהות עצמו דהיינו מהות החומר והצורה ובמהות מקום מוצאם כי הנשמה נגזרה מאבינו שבשמים ובעה"ז היא כגר לפיכך מוטל עליה לסבול תנאי הגרות בדרך שנתבארו כל תנאי הגר בעקידה פרשת מקץ וכן אמר דוד גר אנכי עמך תושב ככל אבותי ר"ל הנשמה הנגזרה מאתך יתברך היא כגר בעה"ז אבל הגוף הבא לי מאבותי הוא כתושב בארץ מאפליה זו וזכירה זו מועלת אל האדם להביאו בכפל רסן יראת ה' כמאמר של עקביה. ואז יתחרט בלבו על המעשים רעים שכבר עשה ויוסיף יגון בלבו כשימצא עונו גדול לנשוא ופלגי מים ירדו עיניו ובמסתרים תבכה נפשו על כי הגדיל אויב פנימי ויפתוהו בחלק שפתיו להמרידו במלך עליון גדול ונורא קדוש הוא ואז יתודה בסתר בלב שלם לא כדרך הוידוי שאנו אומרים בבית הכנסת ומכה בלבו לומר אשמנו כאלו ידיו נשואות לשמים אמנם לבו בין תנור לכירים להרהר בהבליו וכ"ש עמי הארץ שאינן מבינים גם נוסח זה וא"כ גם הדיבור הוא לריק ולבהלה. ואחר הוידוי יקבל עליו באמת שלא לשוב עוד לסורו ואז יעשה תשובה ראויה לכל עון פרטי כדרך שהם כתובים בספר הרוקח אעפ"י שמן התורה בביטול בעלמא סגי והוא שיתחרט על הראשונות ויקבל עליו שלא ישוב עוד לילך בדרך נחש עקלתון ויהיה נוכח ה' דרכו מ"מ הצריכו החכמים עוד לעשות תשובת המשקל והגדר דהיינו לשקול לעצמו צער כנגד מה שנהנה מן החטא ויתר הפרטים המבוארים בספרי התשובה ואם פשפש ומצא בכלל עונותיו גזילות ואונאות וריבית ואסיפת עושר לא במשפט אז יתקן כל אשר ימצא בכחו לתקן להחזיר ולהשיב השבה מעליותא גם יפייס את מי שחטא כנגדו במעשה או בדיבור ואם יראה בחבירו דבר מגונה יוכיחנו בצנעה ויאהב לרעהו כמותו כי זה כלל גדול בעבודת האל יתברך. ואם יבוקש וימצא כי גדול עונו מנשוא מצד שמרד בקונו ועבר עבירות שבהם הוא רע לשמים אז יתענה ויתחרט ויתודה ויקבל עליו שלא יהיה עוד ככלב שב על קיאו קיא צואה בלי מקום ואף אם אחר התשובה נשתנו עניניו לרעה חלילה מ"מ לא יבעט במוסר השי"ת ואל יקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב ה' יוכיח להסיר מעליו עונו להטיב אחריתו בעולם הבהיר וכמ"ש רז"ל עושין מאהבה ושמחים ביסורין כו' כי בלי ספק הם לטובתו בדרך שיתבאר במאמר תקל"א ע"ש ומכאן ולהבא יהיה זהיר בחטא הלשון הנמצא על הרוב לקלות תנועת הלשון ורוב ההרגל גורם שאינו מרגיש באותו עון כי לא יחשוב לו עון זה לחטא והתיקון הוא כההיא שארז"ל אם חכם הוא יעסוק בתורה כו' ואח"כ יתקן ההרהור הלבבי הנמצא ג"כ על הרוב לקלות ענינו וישוב אל ה' בשני לבבות ביצ"ט ויצה"ר כמאמר המשורר נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה נטיתי לבי לעשות חקיך וגו'. על הלב הטוב דהיינו היצ"ט אמר כי ששון לבי המה ועל הלב הרע דהיינו היצה"ר אמר נטיתי לבי ר"ל הטיתי אותו בעל כרחו שלא בטובתו עד אשר יסכים גם הוא לעבודת השי"ת. ואח"כ יתקן חוש הראות והשמע שיעצים עיניו מראות ברע ואל ישמיע לאזניו דברים בטלים כי אם עיניו לנוכח ה' יביטו ועפעפיו יישירו נגד ה' ואזניו כאפרכסת לשמוע בקולן של סופרים מספרים תהלות ה' ויהיה נזהר מאד שלא יפול בפח מוקשות יצרו הרע ויכניעו בתלמוד תורה ובזכירת יום המות כמ"ש נפשי בכפי תמיד היינו זכירת יום המיתה ותורתך לא שכחתי היינו עסק התורה. וכמ"ש אודך ביושר לבב היינו בשני לבבות ביצ"ט וביצה"ר בלמדי משפטי צדקך כי מצד התורה ישלים גם היצה"ר אתו ע"ד משכיהו לבית המדרש ועל זכירת יום המיתה אמר דוד הודיעני ה' קיצי רצה לומר תגרום לי שיהיה זכירת קיצי וזכירת מדת ימי תמיד נגד עיני כי בזכירה זו אנצל מן החטא ובפרט מאסיפת הממון בחשבו כי לא במותו יקח הכל כמ"ש אל תיגע להעשיר לא אמר להתעשר אלא להעשיר דהיינו להעשיר לאחרים כי יעזוב לאחרים חילו לפיכך מבינתך חדל ר"ל מעצמך ומתבונה שבך תבין שראוי לך לחדול מלאסוף לאחרים כי מי פתי יסור הנה ויהיה לזכרון נגד עיניו שכל מה שהקב"ה נותן לו הוא בדרך מתנה וחנינה לא על צד החיוב בדרך שנתבאר דרוש זה יפה במאמר תק"ה עמוד עליו ולא יסמוך על זכותו כלל כדרך שנאמר ואני כזית רענן בבית אלהים בטחתי בחסד אלהים ר"ל אע"פי שאני רענן כזית בבית אלהים