עוללות אפרים טז

ואורך ימים תבונה. ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות ניתוספת בהם שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח (שבת קנ"ב)

הן אמת חפצתי לידע בטוחות חכמה ההבדל שבין החכמים לעמי הארץ כי זה הוא בעצם ההבדל שבין החומר לצורה כי החומר ביום הולדו הוא פוחת והולך מצד הליחה השרשית הנתכית ממנו יום יום. והשכל מיום הולדו הוא מוסיף שלימות על שלימות ושלמה חתם הענין בפסוק מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה וגומר

הקדמת ענין זה לקוח מהתחלת הבריאה שנברא האדם דו פרצופים זכר ונקבה זה לפנים וזה לאחור וכל זה הוראה נפלאה על זיווג החומר והצורה כי כבר מרגלא בפומי דאינשי לייחס תואר הזכר לצורה ותואר הנקבה לחומר והם הפכיים באמת שכשזה פונה פני מגמתו להיות נוכח ה' דרכו אזי לעומת זה החומר הכרוך בו פונה עורף נזור אחור ואם כן באמת הוא עזר כנגדו כי בכל פעולותיהם הם מתנגדים גמורים כשזה עולה זה יורד ויבא ביאור ענין זה בארוכה בחג הסוכות בטעם ע' פרים שהיו פוחתים והולכים וטעם היות נרות חנוכה מוסיפין והולכין כי כפי הנראה יש דמיון ויחס ביניהם כי שניהם באים במספר שמונה דהיינו שמונה ימי החג וח' ימי חנוכה ויש ביניהם ע' ימים מספר ימי הבלו של אדם והפרים באים כנגד כוחות הגוף הפוחתים והולכים וממירים כחם מיום הולדם מצד הליחה השרשית הנתכית ממנו יום יום עד שובו לעפרו והנרות באים כנגד נר אלהים נשמת אדם לפיכך הם מוסיפין והולכין כי ככה הנשמה כל עוד שתבחר ותקרב לשערי מות אורו הולך וגדל עד בואה למקום חוצבה ותאיר על עבר פניה הוד זיו שכינתו ית' ומעצם הטעם הלזה יצא לנו הלימוד שתלמידי חכמים אור חכמתם מוסיף והולך ועמי הארץ שכל חכמתם בעסקי העה"ז מיטפשים והולכים וזה יתבאר עוד ביאור רחב ונפלא בחג הסוכות ובחנוכה והוא מסכים למאמר שלמה שרוח בני האדם היא העולה יום יום ורוח הבהמה היורדת היא יום יום כאמור: והבחינה השנייה יבא זכרונה בחג השבועות מאמר קכ"ז ע"ש על פי הצעה קטנה זו וזה כי כבר סדר הרמב"ם כל המעלות האנושיות בד' מדריגות זו למעלה מזו והם מעלת העושר ומעלת הגבורה ומעלת המידות ומעלת החכמה וכבר ידעת ששנים מהם גשמים ושנים רוחנים והם כנגד ד' יסודות שבאדם אש רוח מים עפר וידוע שטבע האש והרוח לעלות תמיד וטבע המים והעפר לרדת תמיד ככה המה מעלות העושר והגבורה המתיחסים אל החומר ומטבעם לרדת ולהיות פוחת והולך כי העושר כל עוד שיתקרב לשערי מות יכיר ההעדר הכרוך בו כי לא במותו יקחו ולא ירד אחריו כבודו ובסיבה זו יבא למעט בו לעת זקנתו וכן הגבורה כל עוד שיזקין יחלש ויתיש כחו ושנים אלו מתיחסים לעפר ומים. העושר לעפר כי משם מוצאו כמ"ש ויתרון ארץ בכל היא וכתיב ועפרות זהב לו והגבורה למים שנאמר מקולות מים רבים אדירים ואמרו רבותינו ז"ל מאימתי מזכירין גבורות גשמים כו' אמנם המידות והחכמה ראוי לייחס לאש ורוח. המידות טובות לאיש אשר רוח בו כמו שאמרו ביהושע איש אשר רוח בו שיוכל להלוך נגד רוח של כל אחד ואחד והוא רמז לאנשי מידות אשר בידם לשער ולכוין כל דעות ומידות בני האדם ויסוד האש ראוי לייחס למעלת החכמה הרמה שנמשלה כאש שנאמר הלא כה דברי כאש וגומר כמו שמטבע שני יסודות אלו לעלות כך זקני ת"ח אשר כל ישעם וחפצם לאחוז ולקנות תהלת מעלת המידות והחכמה וכמוהם יהיו עושיהם יעלו מעלה יום יום. לא כן יתר דלת עמי הארץ אשר כל משאם ומתנם לאסוף ולכנוס לצבור כעפר שאר ולהתגבר על זולתם בלי ספק שעלייתן תהיה ירידתן יום יום וזהו סוד ארבעה מלאכים אשר ראה יעקב במראה הסולם עולים שנים ויורדים שנים. ובחג השבועות יתבאר ענין זה שהם ארבע' מלאכים הממונים על ארבע יסודות אילו והם, דגלי מעלה אשר אליהם נתאוו ישראל במעמד הר סיני ועלייתם וירידתם יתבאר לנו ממה שמצינו שנתחבטו הקדמונים למצוא טעם וסיבה מפני מה זה הגלגלים הכדוריים העליונים מתנועעים בכבידות יותר מאותן הגלגלים התחתונים וראוי ליישב ספק זה בדרך נכון וזה שכל פועל המשיג שפעולתו לא תפנה אל שום תכלית טוב הנה הוא פועל אותה הפעולה בכבידות גדול וכן כתב העקרים מאמר א פ"ח שכל פועל המסופק בהגעת התכלית אינו שמח בפעולתו וכ"ש כשידע בוודאי שלא יבא עד תכליתו שיתנהג בכבידות בפעולתו כך הגלגלים החושבים במהירות תנועתם כי הם מנהיגים העולם ואין זולתם וידוע שהגלגלים העליונים הקרובים לסיבה ראשונה יתברך השגתם גדולה מאותן שתחתיהם כי כפי הריחוק תתמעט ההשגה והתחתונים לפי מיעוט השגתם הם טועים במזימות זו אשר חשבו לדמות ליוצר הכל ע"כ תנועתם במהירות משא"כ בגלגלים העליונים שהשגתם גדולה וכפי גודל השגתם הם משיגים ויודעים כי שקר תרמיתם לדמות ליוצר הכל ומצד זה הם מתנועעים בכבידות. כך מצינו בפעולות האנשים צא ולמד משני בעלי אומניות אחד עושה בגדים לימות החורף ואחד עושה בגדים קלים לימות החמה בלי ספק שזה העושה לצורך הקיץ כל עוד שיקרבו ימי החורף הוא פועל בעצלה ולא בזריזות וכן בהפך אצל השני כך הוא הענין בפעולות החכמים ועמי הארץ כי כל עמי הארץ רוב משאם ומתנם בקנין העושר והגבורה שכל עיקר תשמישם בעה"ז והומשל לקיץ המכין אל החורף כמו שנ' במוסרי החכם שלמה לך אל נמלה עצל תכין בקיץ לחמה וגו' וכל זה לימוד ומוסר אל העצל שיקום משנת תרדימות הזמן ויכין לחמו בעה"ז שנמשל לקיץ אל העה"ב שנמשל לחורף שאינו זמן החרישה והזריעה וכמ"ש היום לעשותם ולא למחר