עוללות אפרים קסז

מה שבתוכו כך הגוף מעמיד הנפש מקום דרישת מציאות השי"ת והכרתו. וההורג נפש הרי הוא מפיל הכותל לבד ולא מה שבתוכו כי אין אדם שליט ברוח שבזולתו ואין שלטון ביום המות ברוח ונשמה כי אם בגופו לבד כמבואר בפסוק אין אדם שליט ברוח וגומר בחיבור זה במאמר א' ע"ש וכן מצינו בקהלת שהמשיל הגוף לבית בנוי כמ"ש עד אשר לא יזועו שומרי הבית וכתיב בשפלות ידים ידלוף הבית מיד הטו כותלי בית המדרש ליפול להורות שיש ראייה מחטא זה כדברי ר"א עד שגער בהם ר' יהושע או נוכל לומר על זה הדרך לפי שלא מצינו לשון דרישה בשום חטא כי אם בש"ד כמ"ש מיד כל חיה אדרשנו וגם דמו הנה נדרש כי דורש דמים אותם זכר וכן רבים נמצא שכותלי בית המדרש רמז למקום מיוחד דמי לדרישת דמי ההורגים והטיית הכותלים רמז להעדר המקום ההוא וכי יש לו תקנה וזקופים יורה על היותם עומדים במעמד אחד וכי על כל פנים ידרוש הדורש דם השופך ובדרך זה יבא כל הענין על נכון במה שאמר הטו כותלי ב"ה כו' חזר ואמר מן השמים יוכיחו ר"ל שעובד ע"ג וכופר בעיקר כמו שלמדו רז"ל מפסוק שובה ישראל עד ה' אפילו כפרת בעיקר ר"ל העון המגיע עד ה' והיינו עד לשמים שמטיח דברים כלפי מעלה כמ"ש שתו בשמים פיהם וגומר והוא בעצם חטא הכפירה יצתה בת קול ואמרה שהלכה כר"א בכל מקום ר"ל שהלכה כמותו שיש תקנה להמורד בשכינה המצויה בכל מקום ע"ד שנאמר על פני וע"ד זה שאמרו צא חוץ למחיצתו והוא במדרש באדרינוס קיסר שביקש להיות אלוה ואמרו לו ג' פילוסופים כו' אחד אמר צא חוץ למחיצתו כו' כי אין ראוי למרוד במלך בפלטין שלו עמד ר' יהושע ואמר לא בשמים היא כו' שכבר נאמר אחרי רבים להטות ר"ל ע"ד שבארנו למעלה שלכך נאמר בחטא הלשון גדולות לשון רבים לפי שחטא זה כולל כל ג' ראשי עבירות אלו וכולהו איתנהו ביה גם פחיתות השב לעת זקנתו המורגל בחטא יש בזה א"כ על ארבע לא אשיבנו בתשובה כי ההרגל הנמצא בהשב בזקנתו נמצא גם בחטא הלשון גם חומר ג' עבירות אלו א"כ אין ראיה משום חטא פרטי לפי שזה כולל ארבעתם וא"כ אחרי רבים להטות ר"ל שהרוב הנמצא בחטא זה מכריע לחובה לומר שאין לו תקנה ואחר זה כל המאמר מבואר כפשוטו ובסוף המאמר מסיק באותו יום לקה העולם שליש בזיתים שליש בחטים שליש בשעורים ר"ל מאחר שנשארה המסקנא מחכמי הדור ההוא שאין תקנה למספרי לשון הרע א"כ היה ענין מוכרח שיחול הצרה השייך למספרי לשון הרע והוא עצירת הגשמים הגורם לקוי בכל מיני תבואות כדגרסינן בפ"ק דתענית אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר ולאו דוקא גשמים אלא כל מיני טובות המושפעים מלמעלה כולם נעצרים בעון הלשון וכן מצינו שהמשיל הנביא תשועת ה' כגשם שנאמר ויבא כגשם לנו וגומר וגשם נדבות זה כינוי לטובותיו יתברך עלינו הבאות חנם בדרך נדבה לא על צד החיוב אמנם בעון מספרי לשון הרע השכינה מסתלקת והטובות נעצרות זה"ש שלקה העולם בזיתים וחיטים כו'. או יאמר שליש בזיתים כו' רמז לג' ראשי עבירות הנמשכים בחטא הלשון והם ע"ז וג"ע וש"ד. זתים רמז לע"ג כי השמן הוא העולה על כל המשקים וראוי לייחסו לסיבה ראשונה יתברך עילת העילות. הליקוי בזיתים יורה על ההעדר דהיינו ע"ג. וחיטים רמז לש"ד השחתת הצלם והדמות של האדם והחיטים מאכל מיוחד לאדם ובזמן שאדם אין אז מאכלו המיוחד לו מקבל ליקוי. והשעורים רמז לג"ע כמ"ש רז"ל בסוטה היא עשתה מעשה בהמה לכך קרבנה מאכל בהמה דהיינו שעורים וי"א אף בצק שביד האשה טפח ע"ד גשמים נעצרים כמבואר למעלה. העולה ממאמר זה שאין להמספר לשון הרע שום תקנה בתשובה ולא יכופר עון זה כי אם בעונש הראוי לבא עליו והיינו הצרעת כמבואר בפרשת מצורע ובזמן הזה הגלות עומד במקומו להתם חטאת ולמרק עון זה כי כמו שארז"ל שהטעם הזה שהצרעת בא על לשה"ר לפי שהוא הבדיל בין איש לרעהו על כן בדד יהיה מושבו כמו כן הגלות גורם ישיבת בדד כמ"ש איכה ישבה בדד העיר וגו' וכתיב ואני נשארתי לבדי גולה וסורה כו' וכל זה באה לנו בסיבת עון זה המצוי בשערינו שהרי אף בגלות מצרים ארז"ל בזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים וחד מהם בזכות שלא היו בהם בעלי לשון הרע כו' ודיני חמץ ומצה יוכיחו כמבואר במאמר ע"ג ובמאמר ק' עיין שם ואמנם הדבר המביא לידי לשון הרע הוא העדר וביטול התורה ובסיבה זו נרפים הם והלשון פנוי מכל עסק רוחני. או גסות הרוח שבו גורם שיבא לדבר סרה מזולתו לומר איך חבירי בזוי מעם ואני תהלה. לפיכך א"ר אבא מאי תקנתיה של מספר לשון הרע שלא יבוא לידי לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה כו' ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו כו' ומצינו רמז לשני מיני רפואות אלו במה שנאמר במצורע הנלקה בעון לשון הרע כמה מיני תיקון וכולם הוראה על שני מיני רפואות אלו. א שנאמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות היינו כנגד התורה שנאמר בה התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה נו כנפים וגומר ושני צפרים כנגד תורה שבכתב ושבע"פ. ועץ ארז ושני תולעת ואזוב שאם הגביה עצמו כארז ישפיל עצמו כאזוב הרי תיקון השני. ב שנאמר ושחט הציפור האחת אל כלי חרס רמז לעם הארץ שאין לו תקנה כי אם בשבירת הלב כמו כלי חרס זה שאין לו תקנה ליטהר כי אם בשבירה. אל מים חיים רמז לת"ח שיש לו תקנה בתלמוד תורה שנמשלו לבאר מים חיים. ג שנצטוה לשחוט ציפור האחת ולשלח חפשי השנית שחיטת הציפור רמז לשברון לב וזביחת יצרו ושילוח האחת חפשי רמז לתורה חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות כו' ולכן נקראת התורה חירות שהיא סיבה לפדיון השבוי בין שני חומות דהיינו הלשון ושני חומות אלו א' של עצם וא' של בשר. ובחיבורנו עיר גבורים בארנו ב' חומות אלו מה טיבם