עוללות אפרים קסו

ר' אליעזר וחכמים תהיה ממש דוגמת הפלוגתא שבין ר' חמא בר חנינא האומר שיש תקנה למספר לשון הרע ובין ר' אבא בר חנינא האומר סיפר אין לו תקנה כו' כי כפי הנראה יש למהרהר מקום לומר ולשאול מה נשתנה עון זה מזולתו שהרי מצינו בארבע מקומות שהתשובה מועלת וארבעתן נרמזו בפסוק חשב אנוש עד דכא. א הוא המלוכלך בחטא כל ימיו ועושה תשובה לעת זקנתו התשובה מועלת שנא' עד דכא עד דכדוכה של נפש ר"ל אף אם כבר תש כחו ואינו יכול עוד להשתמש בחמדות העוה"ז מ"מ תשובתו רצויה כמ"ש ברעתו ידחה רשע וחוסה במותו צדיקי רצה בזה שהרשע בראותו רעתו כי רבה הוא דוחה את עצמו וחושב שאין לו תקנה אמנם שקר בימינו כי מי שחוסה ובוטח בה' שיקבלו אפילו סמוך למותו הרי הוא צדיק. ב ג ד היינו ע"ז ג"ע ש"ד שלמדו רז"ל מפסוק עד דכא שהתשובה מועלת בהם ואם כן יש לשואל מקום לומר אם אין תקנה למספר לשון הרע לפי שמרוב ההרגל הוא קושי ההסרה. אם כן זה השב לזקנתו יוכיח שהורגל בחטא כל ימיו ולמה אין בו בית מיחוש זה. ואם מצד גודל העון אין לו תקנה ע"ז ג"ע וש"ד יוכיחו שהם החמורות בכל העבירות ויש לחוטא בהם תקנה בתשובה. ודבר זה יתבאר משטחיות המאמר תנור שחתכו חוליות כו' כי מהידוע שהלשון הוא קולמוס הלב כי הלב חושב וחורש ומכין הענין והלשון שלוחו יצא לחוץ ידבר את אשר עם לבבו וכה"א רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר הרי מקרא מלא האומר שהלשון הוא קולמוס הלב. והלב נמשל לתנור כי יחם לבבו לדבר סרה על זולתו ומקרא מלא הוא שנאמר בהושע כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם בוקר הוא בוער כאש להבה כולם יחמו כתנור וגומר הרי מקרא מלא המדמה הלב לתנור הבוער ודין התנור שנטמא שאין לו תקנה כי אם בנתיצה ושבירה שנאמר תנור וכירים יותץ וגומר כמו כן הלב שנטמא במחשבות רעות ודיבור טמא אין לו תקנה כי אם בשבירה שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. ונדכה היינו נתיצה שהיא יותר משבירה. זה"ש תנור שחתכו חוליות היינו שנשבר ונחתך לגזרים כד"א וסלף בה שבר ברוח וכבר אמרנו שמקרא זה נדרש על המספר לשון הרע והרי לך מקרא מלא האומר שתיקון הלשון הרע הוא שבר ברוח היינו לב נשבר ונדכא כי ממנו תוצאות רוח חיים ונתן חול בין חוליא לחוליא החול מורה על השתיקה כמו שפירש רבינו בחיי על פסוק ויטמנהו בחול מה החול אדם נוטלו כאן ומניחו במקום אחר ואין קולו נשמע כך לא ישמע הדבר הזה עכ"ל וזה הוראה על הגודר עצמו לעשות סייג לחכמה שתיקה ולא ישמע על פיו לדבר עוד כדברים האלה ור"ל שמדת השתיקה היא שעמדה לו לעבור בין הגזרים האלו שלא יתחברו ושלא יחזור לסורו ר' אליעזר מטהר לומר שיש תקנה למספר לשון הרע כדעת ר' חמא בר חנינא. וחכמים מטמאין לומר סיפר אין לו תקנה כדעת ר' אבא בר חנינא וזהו תנורו של עכנאי. מאי עכנאי אמר רב יהודה שהקיפו דברים כעכנא ר"ל הקיפו הוא כמו המשילו או לשון דמיון מלשון רז"ל אין מקיפיך בבועות ור"ל שהמשילו דברים היינו החטא שהאדם חוטא בדיבור לעכנא זו היינו כמ"ש שנחש הקדמוני דבר לשון הרע בבוראו וכמו שנאמר אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון ר"ל לפי שיתרון האדם מן הבהמה אינו כי אם הלשון והמפסיד צורת הלשון שוב אין לו יתרון והרי הוא נמשל כבהמות נדמה והמשיל הלשון לנחש הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור זה שלא נגע בו כפירש"י כך הלשון ממית אף מרחוק במי שלא נגע בו ובמדרש ארז"ל הכל מתרפאין לעתיד חוץ מן הנחש כו' היינו הך דאמר ר' אבא בבעל הלשון סיפר אין לו תקנה ורפואה וזה שאמר שהקיפו דברים כעכנא שהמשילו חטא הדברים לעכנא זו כאמור. תנא באותו יום השיב רבי אליעזר כל חשובות שבעולם ר"ל שהשיב להם בדרך כלל מה נשתנית תשובה זו מכל התשובות הבאות על כל חטאת ועין ומתקבלות. ולא קבלו ממנו כדעת ר' אבא כאמור אמר להם ר"א חרוב זה יוכיח ר"ל שאמר להם הרי המלוכלך בחטא כל ימיו ואינו עושה פרי עץ חיים התורני עד כי יבא יומו אחרי מלאת ע' שנה כחרוב זה שאינו עושה פירות עד אחר ע' שנה ואע"פ כן יש לו תקנה בתשובה שנא' עד דכא עד דכדוכה של נפש וא"כ אין לחוש לרוב ההרגל כאמור מיד נעקר החרוב ממקומו ר"ל שנעשה לו נס זה בעקירת החרוב ממקומו לידע ולהודיע ולהודע שזה האיש אשר הלך חשכים כל ימיו כי עקר הוא לבלתי היותו מוליד תולדותיהן של צדיקים מ"ט והרי הוא נחשב לכל אילני סרק לבלתי עשות פרי צדיק וצמח צדקה מ"מ הוא יכול לשנות מקומו ומדריגתו לטובה. אח"כ חזר ר"א להביא ראייה מסדר מדריגת ג' ראשי עבירות אלו כפי גודל חומרתם כי מהידוע שש"ד גדול מג"ע כי זה רע גם לבריות ועבודת כוכבים גדולה מכולם כי הוא רע גם לשמים. זה"ש מתחילה אמת המים יוכיח ר"ל זה שפחז עליו יצרו כמים והשיאו עון אשמה לזנות ולנאף כד"א פחז כמים אל תותר וגו' והוא מדבר בשכיבתו עם בלהה כנודע וכן נאמר במשלי שתה מים מבורך וגומר פירש רבינו אבן עזרא שפשוטו מדבר שידבק באשתו ולא באחרת. זה"ש אמת המים יוכיח זה החוטא בג"ע כאמור חזר אמת המים לאחוריו נעשה לו נס זה שחזרו המים לאחוריהם להורות שככה יש תקנה בתשובה לג"ע והתשובה היא בעצם החזרה לאחוריו כמבואר בחיבור זה במאמר רכ"ז ע"ש. חזר ואמר כותלי בית המדרש יוכיחו היינו חטא ש"ד ועל דרך שכתב בעקידה בפרשת אחרי מות בענין הכתונת של כ"ג שהנשמה היא עצמות האדם והגוף הוא מלבוש וכתונת הנשמה כך נקרא הנשמה בית המדרש כי בכל הנמצאים התחתונים אין מקום לדרישת החכמה והשגת מציאות השי"ת והכרתו כי אם אצל האדם מצד הנפש המשכלת שבו והיא הצלם והדמות האלהי. נמצא שהגוף המעמיד הנשמה בזה העולם נקרא כותלי בית המדרש כי הכותל כינוי על המעמיד