עוללות אפרים קסה

שחטא כנגדו לפיכך זאת לפנים בישראל שהיו קושרין הלשון של זהורית ביום כיפור וכשהלבין היה סימן מחילה וקשרו דוקא לשון כדי שיהיה כפרה על חטא הלשון כי כפרתו בנין אב וק"ו על כל העבירות שנמשלו בדרך שיתבאר וכפי הנראה ששני ימים נוראים אלו ראש השנה ויו"כ באו לכפר על חטא הנעשה בהשמעת קול לפיכך מצותן מן התורה בהשמעת קול בר"ה בקול שופר וביו"כ בוידוי החטא ובקול שופר בשנת היובל וזה לא מצינו בשום מצוה התלויה במועדי וזמני השנה כי אם בשני זמנים אלו אשר הוכנו ליום דין וכפרה וזה הראיה שביותר האדם נידון על חטא הלשון ויותר הוא צריך בו כפרה מבשאר עבירות בהיות שחטא זה בנין אב לכל העבירות כמ"ש מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' ובזה יבא שטחיות מאמר זה על נכון אך ורק בשנציע תחילה הקדמה קטנה וזו תארה. בהיות שאמרו רז"ל שחטא הלשון הוא יותר קשה מחטא המעשה אם מצד קלות העשייה ואם מצד ההרגל הוא קושי ההסרה עד שנחלקו בו רז"ל אם יש לעון פלילי זה תקנה ואם התשובה מועלת בו כדגרסינן פ' יש בערכין אמר ר' חמא בר חנינא מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנא' מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשון הרע שנא' חץ שחוט לשונם ואין עץ חיים אלא התורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח רבי אבא בר חנינא אמר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות וגו' אלא מאי תקנתיה שלא יבא לידי לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה כו' הנך רואה ממאמר זה שנחלקו רז"ל אם יש לו תקנה או לא אעפ"י שאין לך דבר עומד בפני התשובה שאפי' ג' ראשי עבירות החמורות והם עבודת כוכבים ג"ע וש"ד יש להם תקנה בתשובה ואין בהם מחלוקת והכל מודים שיש להם תקנה בתשובה ואין בהם מחלוקת כמו שלמדו דורשי רשומות מפסוק חשב אנוש עד דכא. דכא ר"ת ד"ם כפיר"ה אש"ה אמנם חטא הלשון קשה מכולם כדאיתא פרק יש בערכין תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד ג' ראשי עבירות עבודת כוכבים וג"ע וש"ד דאלו בעבודת כוכבים כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובג"ע כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. ובש"ד כתיב גדול עוני מנשוא ואלו כאן כתיב לשון מדברת גדולות ובאמת נראה לפרש שלכך הזכיר ג' לשון גדולות לפי שבחטא הלשון נמצאו בעצם וראשונה ג' ראשי עבירות אלו ג"ע ועבודת כוכבים וש"ד. עבודת כוכבים על דרך שנאמר שתו בשמים פיהם וגומר וכדגרסינן התם אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ג"ע הוא המוציא דברי נבלה מפיו כדאיתא פרק קמא דכתובות מאי ועוד ידו נטויה אמר רב חנן בר אבא הכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם לו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה או ג"ע הוא המגלה ערות ומום זולתו בלשונו ומצינו להם יחס ודמיון בהיות מעשה שניהם בסתר כמ"ש מלשני בסתר רעהו וכתיב כאן ועין נואף שמרה נשף וגו' ש"ד הוא המלבין פני חבירו ברבים שחשבוהו רז"ל כשופך דמים וכן ארז"ל לשון הרע תלתא קטיל וגורמת לש"ד כמ"ש לא תלך רכיל בעמך וסמיך ליה לא העמוד על דם רעיך וכתיב הולכי רכיל היו בך למען שפוך דם וא"כ איפה מאחר ששלשתן תלוין בלשון ע"כ אמר גדולות לשון רבים כי כל ג' עבירות הגדולות נמצאו בלשון והדין נותן שחטא הלשון גדול מכל העבירות בהיות שאין יתרון האדם על הבהמה ניכר כי אם בלשון. והמחקרים קראו לנפש המשכלת נפש המדברת וכן תרגם אונקלוס ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא נמצא שהחוטא בלשון הרי הוא חוטא בדבר שבו תלוי כל עצמות יתרונו ושלימו' הצלחתו והוא מטמא ראש נזרו והאבר הראשי אשר בו נבדל האדם מכל הבעלי חיים זולתו ובהפסד הדבר הראשיי נתקלקלו כל השליבות וסדר מדריגת קניית השלימות המתחיל מן הנקודה המרכזי וזה הלשון כאמור לפיכך אין לו תקנה עוד כי אם השתות יהרסון והיסודות יפולו אז יפול כל הבנין שעליו וכבר אמרנו שהלשון הוא יסוד הבנין האנושי ובו נבדל האדם מכל המציאות כאמור: ומעצם הטעם הזה אמרו רז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה לפי שהחוטא בהרהור הרי הוא חוטא במבחר הדבר העצמותי שבו כי ההרהור הוא המחשבה והעיון וראוי להוציאו בענינים אלהיים ולחשבות מחשבות בחרושת עץ החיים התורני וזהו עצם צורת האדם אשר עליו נאמר בצלמנו כדמותנו להבין ולהשכיל והחוטא בזה הרי הוא מפסיד צורתו כאמור וכן פי' הרב המורה בהדיא בחלק ג' פרק ח' וזה הטעם שייך גם אצל הלשון כי הוא צורת האדם ומהותו יוכיח כי הלשון רך יותר מכל האברים וחולשת חומרו ורכותו זה הוכחה וראייה ברורה על מעלת צורתו כי כך היא המדה בכל הנמצאים כי הדומם אין לו צורה כלל כמיני מתכת ואבן לפיכך החומר שלהם קשה מכל חומר של כל הנמצאים ואחריו הצומח שיש לו יתרון בנפש הצומח וזו היא צורתו לפיכך חומרו יותר חלוש ורך מן הדומם וכן חומר הבעלי חיים יותר חלוש מחומר העץ הצומח וכן חומר האדם יותר חלוש ורך בטבע מחומר הבעלי חיים וזה לפי שכל עוד שתתעלה הצורה ירד החומר ויוחלש וכן ישראל שצורתם השכלית נגזרה מתחת כסא הכבוד הנה חומרם חלוש מחומר כל האומות וכל האומות שולטין בהם כי בהפסד כל צורה ישאר החומר החלוש וכן הלשון הרך נאמר בו ולשון רכה תשבר גרם ר"ל מבטל גזירות רעות ובהפסד צורתו הרי הוא גרוע ופחות מכל האברים וגורם המות לכלם שנאמר חיים ומות ביד לשון ונמצא ששלימותו הוא סיבת חיות האדם. ואחר הצעה זו נבאר שטחיות מאמר זה שהתחלנו בו ותוכן המאמר והפלוגתא שבין