עוללות אפרים קס

עיני האדם לא תשבענה כאמור ומטעם זה אמרו במדרש האזינו השמים וגומר אמר משה הסתכלו בשמים שמא שנו מדתם כו' ותשמע הארץ שמא שנתה מדתה כו' וכן לענין הים שמא שנה מדתו וכו' ראו להזכיר במדרש זה ג' אלו שמים וארץ וימים כדי שכל חלק אחד יסתכל בגדרו ויקח מוסר ממקום חוצבו. כי החלק השכלי הנפשי יסתכל בשמים כי משם מוצאו וממנו יראה וכן יעשה כשם שהשמים לא שנו מדתם כך היא לא תשנה את תפקידה והחלק הטבעי אשר לוקח מעפר יסתכל למקבת בור נוקרתו כשם שהארץ לא שנתה כך הוא לא ישנה. והחיוני הרודף אחרי הקנינים המדומים יסתכל בהמון מים רבים שיש להמיית ימים גבול וקצבה בהגיעם לחול כמ"ש ואומר עד פה תבא ולא תוסיף כך יש גבול וקץ לרדיפתו והמייתו בהיותו קרוב לשערי מות כי יוטמן בחול ויושם החול על עיניו כמעשה של אלכסנדרוס מוקדון וזהו שיסד הפייט בבוא הגלגל להחליף השיטה הממון שהוא כגלגל החוזר בעולם כמו שלמד מפסוק כי בגלל הדבר וגומר נמשל לגל זה החושב להציף את כל העולם והוא נשבר בהגיעו לחול כך בעלי העושר חושבים לכבוש כל העולם תחת ידיהם ובבואו בחול ישוב אחור כל מעשה תקפו וגבורתו וזהו שאמר בבא כגל הגלגל להחליף השיטה כי בחסרון הפרוטה מוחלפת השיטה הניתנים למעלה ניתנים למטה וכן בהיפך ושלש כחות אלו נמצאו ברוב כל אדם והמורכב משלשתן הוא איש שלם וסימנך איש ר"ת "ארץ "ימים "שמים ולפי שמקצתם אינן משתמשין בחלק הערב אשר מארץ מוצאו ולא נשאר כי אם י"ש המה הגבורים אשר עליהם נאמר להנחיל אוהבי יש וקצתם בהיפך זה אין בהם החלק הטוב והם הפחותים שאין להם חלק בנפש שבשמים ולא נשאר כי אם אי. זהו שאמרו אילו האחד שיפול ואין שני להקימו אוי לזה כי יפול בפח מוקשות החטא ואין שני החלק השכלי להקימו רלב הוי אומרים לרע טוב וכנגד שלש אלו אמר ישעיה הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע שמים אור לחושך וחושך לאור שמים מר למתוק ומתוק למר. כנגד החלק הטוב יאמר שהופכים טוב לרע וכנגד ההשתמשות בחלק הערב יאמר שהופכים מתוק למר. וכנגד ההשתמשות בחלק המועיל שתכליתו להאיר העין הגשמי כאמור וכן פי' בעקידה על פסוק וכי תאוה הוא לעינים שבחלק המועיל ידבר ועליהם יאמר שהופכים אור לחושך. ובפרשה זו הזכיר הנביא ג' פעמים הוי. א הוי מושכי העון בחבלי השוא. ב הוי חכמים בעיניהם. ג הוי גבורים לשתות יין לפי שמצד ג' נפשות אלו נמשכו ג' סיבות אשר על פיהם יהיה כל חטאת וכל עון. סיבה ראשונה היא מצד קלות החטא בעיני האדם כי כמה עבירות מצינו שבני אדם דשים בעקבם ועוברים עליהם בכל יום כרכילות ולשון הרע ושבועת שוא ושחוק וקלות ראש וכאלה רבות והם ראשי עבירות ולסיבת היותם קלות בעיני ההמון על כן פתאים עברו ונענשו ושונין ומשלשין בהם עד שנעשה אצלם כהיתר גמור. רלג לרשעים נדמה היצה"ר כחוט של עכביש ונראה שלזה כוונו רז"ל שהיצה"ר יהיה לעתיד בעיני הרשעים כחוט השערה ובעיני הצדיקים כהר גבוה כו' כי בעיני הרשעים נראה כל חטא קטן זער שם זער שם ולהיותו קטן בעיניו זה החלי שהוא עובר ושונה ומשלש עד שמוסיף חבילות עבירות עד שיהיה חוט זה כעבותות העגל' וכמ"ש היצה"ר דומה מתחיל' לחוט של עכביש ואחר כך לעבותות העגלה וזה כי קלות החטא בפני הרשע להיותו בעיניו דומה לחוט בסיבה זו יהיה כעבותות העגלה. ובהפך זה בעיני הצדיק כל עבירה שוה כקטן כגדול כולם דומים בעיניו להר גבוה וחדל מעשותה בסיבה זו ובדרך זה ארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו הסיבה השנית היא להיות כל אדם חכם בעיניו ודרך איש ישר בעיניו וכל אחד מראה כמו מ"ט פנים טהור על השרץ שבידו המטמא והמדמע קודש בחול וחול בקודש ובסיב' היותו חכם בעיניו אינו שומע בקול מוסר לעולם ואינו בא לידי חרטה ותשובה לעולם וסיבה זו גלויה וידועה והיא מצויה ברבת בני עמינו. הסיבה השלישית הוא להיות האדם שטוף בתאות וחמדות הבלי העולם הן באכילה ושתייה ומלבוש ועושר ונכסים וכבוד וזולתם אלו הם המכים את האדם בסנורים באופן שטח עיניו מראות מה תהא באחריתו בחשבו כי לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור על ג' סיבות אלו בא כל יציר לכלל משפט בפני אלהי המשפט זהו שנאמר ויגבה ה' צבאות וגו' וסמיך ליה ג' הוי שהזכרנו. א סיבת קלות החטא זה"ש הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבותות העגלה חטאה ומפסוק זה למדו רז"ל שהיצ"הר דומה לחוט ובדרך שנתבאר. ב סיבת היותו חכם בעיניו זהו שאמר הוי חכמים בעיניהם וגו' ושלישית על כל סיבת היותו שטוף בתאות העולם זה"ש הוי גבורים לשתות יין המשיל כל החמדות למשתה היין המבלבל דעתו ושכלו של אדם וכן אמר שלמה למי אבוי למי מדנים למי שים למי חכלילי עינים למאחרים על היין היינו שבשביל התענוגים ההם הוא מאחר המוקדם ומקדים המאוחר ע"ד ארז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' וכאלה רבות ענינים אלהיים הראוים להקדים בזמן ובמעלה והוא מאחרם ומקדים טעימת ערבות ומתיקות העולם אשר להם החיך יאמר לי לי הוא והוא חכלילי יולד זה המה המוכים בשגעון ובעורון לבלתי ראות הנולד כדרך החכמים. רלד רמז לשלשה פ' בהאזינו על ג' אלו הוכיח משה את ישראל באמרו הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם והוא כנגד מאמר הוי חכמים בעיניהם ואמר להם שהם חכמים להרע ולרמות וחכמה כזו נקראת נבלה ולא חכמה אמיתית ובזה מתפארת חכמת התורה לאמר אני חכמה שכנתי ערמה כי אתה הרמאי אינך יודע כי אם