עוללות אפרים קנט

בו וכה"א וארו עיר וקדיש נחית פי' הרד"ק עיר ע"ש שהוא ער לא ינום ולא יישן ומתחילה בקש לילך בקצרה וארוכה כי חמדות העה"ז נראין לעין הגשמי מיד לשעתו משא"כ בשכר העה"ב שעין לא ראת' כי בזה נתפתת' חוה אמנו שנא' וכי תאוה הוא לעינים כי עין ראתה בטובתם לשעתה כיון שבא לעיר הפסיקו בעדו הגנות ופרדסים בינו לבין העיר והגנות הם משל מבואר לכל תענוגי העולם הנמצאים בפרדסים והם מבדילין בינו לבין עיר וקדיש לשלא יוכל לבא למדריגת המלאך הנקרא עיר וקדיש וכמ"ש עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם מיד בראותו כי לא זו הדרך ולא זו העיר וחזרתי לאחורי כו' חזרתי בתשובה כחזרת אברהם לכך נאמר שיתי לבך למסילה היפך ממה שנאמר ברשעים עמל הכסילים תייגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר והמשכיל תמיד עיניו פקוחות על כל דרכיו לבלתי היות מן הכתות הטועים בדמיונם ובלבבם יחשבו כי נוכח ה' דרכם כן ארחות כל בוצע בצע שכל דרכיו ישרים בעיניו כמ"ש דרך איש ישר בעיניו ובכולם יחשוב כי הקב"ה מסכים על ידו והוא מורה היתר לטהר השרץ שבידו במ"ט פנים טהור ובאמת שטמא טמא יקרא ובכל אשר יפנה ירשיע ובכל מרוצתו הוא מתרחק מהקרוב לכל קוראיו. ואמר שובי בתולת ישראל על השטופים בחמדת הגויות בקישוטים כבתולות ואליהם יאמר שובי אל עריך כי בזכות התשובה יהיו נגאלים וישובו אל עריהם ובאו לציון ברנה או יאמר אל עריך אל הקב"ה שנמשל לעיר כרך שהכל בה והוא מקומו של עולם וכמ"ש אם תשוב אלי תשוב היינו שלא תשוב כי אם לשמי לבלתי היות מן הכתות שאין תשובתם לשם שמים כי אם לכדי שיהיו בעיני הבריות בחזקת כשרים והם מרבים בצומות בגלוי בעבור ספר שמם וקדוש יאמר להם רל שכחי עמך ובית אביך וגו' לך לך מארצך וגומר הראני את מראיך וגומר דרוש נאה לשיפנה האדם לשמים בכל מעשיו וכמו שאמרו במדרש שמעי בת וראי ושכחי עמך וגומר זה אברהם שנאמר לך לך מארצך וגומר וכל זה רמז נפלא לאדם לשיפנה פניו בכל מעשיו לצד השכינה ולא שיעשה כדי להדר בהם בפני הבריות לתפארתו ותפארת בית אביו לכך נאמ' ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך בפני המלך ה' צבאות לבד תתיפה במעשיך כי הוא אדוניך לכך נאמ' לאברהם לך לך וגו' שילך לו מנגד לבלתי פנות פני תכליתו אל ארצו ומולדתו להתהדר בפניהם כי אם יפנה פני תכליתו אל הארץ אשר אראך לשוב אל ארץ החיים לראות פני ה' העונה אותו בעת צרתו כמ"ש הראיני את מראיך וגומר וארז"ל למי את פונה בעת צרה כו' שיראה מראה פני כל מעשיו ותחנותיו למי אשר הוא פונה אליו בעת צרה שאין כח בשום בריה להצילו מרעתו כמ"ש אח לא פדה יפדה וגומר בלתי ה' לבדו הוא הפודה ומציל. וא"כ למה יפנה פני מגמתו לבריות אשר לא יועילו ולא יצילו. וההידור אינו כי אם לפי שעה וכן אמר דור גר אנכי בארץ וכתיב כי יחיד ועני אני המשיל עצמו כאלו היה יחידי בעולם וא"כ אין דבר חוצץ בעדו וכן נאמר בחזקיה ויסב פניו אל הקיר וארז"ל שלא יהא דבר חוצץ כו' הם המחשבות החיצוניות החוצצים בינו לבין קירות לבו כמו שאמר קירות לבי הומה ובינו לבין השכינה שנמשלה לקיר החוצץ ומגין בעד כל בריה כמו שנאמר מגן הוא לכל החוסים בו היינו לבאים לחסות בצל קורתו והמחשבות החיצוניות בוודאי מבדילין בינו לבין אלהיו ולפי שמקצתם אינן עובדים השי"ת מאהבה כי אם או בעבור אורך ימים שבימינה או בעבור עושר וכבוד שבשמאלה לכך נא' לא תסור ימין ושמאל וגומר כי אם נוכח ה' פני מגמת כל מעשיך ולא יהיה שום דבר חוצץ כאמור לכך נאמר אם תשוב ישראל אלי תשוב זו היא התשובה אשר דברה בה התורה בכל מקום אך אמנם לפי שכבר דברו הקדמונים וראו לדמות בכל צד חולי הגוף לחולי הנפש אמרתי גם אני אלך בעקבותם. ואען ואומר כי מהידוע שבריאות הגוף צריך לשני דברים. א הוא שמירת הבריאות שלא יבא לכלל חולי. ב הוא אחר שכבר בא לידי חולי צריך הוא לרפואות כי על שניהם נאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך הוא שמירת הבריאות. כי אני ה' רופאך הוא מהמין השני בכן ראה ראינו ראשית אמרים להודיע סיבת שמירת בריאת הנפש בהודעת הסיבות אשר על פיהם יהיה כל חטאת וכל עון ובידיעה זו המשכיל ידע להשמר מהם ואחר כך נכבדות ידובר בדרכי התשובה שהיא רפואת הנפש בלי ספק: סיבות לחטאים רלא ג' סיבות לכל חטאת ועון ע"ד טוב מועיל ערב הסתכלו בשמים וכו'

ידוע ומפורסם שכל אד' מורכב מג' נפשות שנקראו בפי החכמים הטבעית והחיונית והשכלית. וכפי החלוקה שבה בעצם וראשונה נתחלקו פעולות האנשים לשלשה חלקים והם אשר קראו החכמים טוב מועיל ערב ר"ת שלהם טעם כי כל טועם איזהו טעם ימצא בו א' מן ג' חלקים אלו כי החלק שכולו טוב נתייחד לכח השכלי שבאדם והחלק שכולו ערב לילך אחר אהבה בתענוגים בדברים ערבים ומתוקים נתייחד לכח הטבעי שבאדם המתאוה וחומד התאות ההם. והחלק המועיל כאהבת העושר והכבוד וזולתם הוא המיוחד לכח החיוני שבאדם החומד לדברים אלו שיש בהם קצת תועלת הן לדברי' הגופנים הן לדברים הנפשים אך שאין לבעליהם בהם שום כשרון ותכלית אמיתי כי אם ראות עיניו כמ"ש ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו ולפי שהעין לא ישבע לעולם כמ"ש ועיני האדם לא תשבענה על כן נמשלו פעולתם לים הומה אשר השקט לא יוכל כמו שנאמר והרשעים כים נגרש אשר השקט לא יוכל וכתיב כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגומר כך