עוללות אפרים טו

נפשות היינו לצורך הנפש הזכה הנצחיית ויש בתורה די השיב הנפש לשרשה זה"ש משיבת נפש. ב עדות ה' נאמנה מחכימת פתי כנגד אומרו ואני גנזתי למעלה היינו קנין החכמה שמטבעה לעלות מעלה מעלה ע"ד זקני ת"ח מוסיפין חכמה שנאמר בישישים חכמה וגו'. ג פקודי ה' ישרים משמחי לב היינו כנגד ואני גנזתי לעצמי כי אין שמחה לאדם במעשה ידיו כי אם כשיאכל הוא מהם ולא יעזבו לאחרים וע"ד שנאמר לב יודע מרת נפשו ובשמחתו אל יתערב זר ראה זה אמרה קהלת ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זו מתת אלהים היא וגו'. ד מצות ה' ברה מאירת עינים כנגד אומרו ואני גנזתי דבר שעושה פירות ומאירת עינים היינו השקפת התכלית כי התכלית הוא הפרי כמו שאמרנו למעלה בביאור התנאי השלישי וזה"ש מאירת עינים היינו עין השכלי הצופה ומביט בראש כל דבר מה תהא באחריתו כמו שאמר החכם עיניו בראשו לא כן הכסיל בחושך הולך ועושה מעשים בלתי השקפת שום תכלית נמצא כל פעולותיו הם דבר שאינו עושה פרי. ה יראת ה' טהורה עומדת לעד היינו שלא ינתש ולא יהרס לעולם זהו כנגד אומרו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת. ו משפטי ה' אמת צדקו יחדיו היינו הגוף והנפש שניהם יאכלו בטובה לעולם הבא זהו כנגד ואני גנזתי לעולם הבא ובדרך שנתבאר ואחר זה נאמר מיד הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' כי באלו ששה בחינות נבדל אוצר בלום זה מאוצר זהב ופז מאוצר רב ומהומה בו. וקודם ספור זה הזכיר המשורר תנועת השמש שנאמר לשמש שם אוהל בהם וגו' ואח"כ התחיל בסיפור ששה שבחים אילו להורות כי ששה בחינות אילו נמצאו באור השמש במקרה ובאור התורה בעצם וראשונה וכמו שאמר וראיתי יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך שששה יתרונות אילו שנמצאו אצל החכמה בעצם נמצאו גם אצל האור. א שיתרון החכמה היא לעלות ממעלה למעלה כאמור יתרון זה גם באור הוא הנמצא כי הוא הקנין המעולה שבכל מעשה בראשית וקדימתו יוכיח והוא עולה מעלה מעלה כי שלשה מיני אורה הם א' אור השמש בעה"ז ב' האור של ימות המשיח שנאמר בו והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' ג' האור שלעולם הבא דהיינו זוהר שכינתו ית' כמו שאמר לא יהיה לך השמש לאור יומם וגו' והיה ה' לך לאור עולם נמצא שמציאת האור עולה תמיד ממדריגה למדריגה מיום המצאו. אמנם החושך פוחת והולך כי חשכת הרשעים בגיהנם לעה"ב יחשיך יותר מחשכה של לילה בעה"ז כנודע וכפי הפשט נוכל לפרש מקרא זה שכמו שיתרון החכמה הוא כשהיא באה מתוך סכלות מעט כמו שאמר יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט כי ברוב חכמה רוב כעס לפיכך נשתבח יעקב במדת התמימות להקרא איש תם שאינו חריף לרמות וכן דוד אמר ואני בער ולא אדע וכן איוב אמר תם אנכי לא אדע נמצא שיתרון החכמה הוא כשהיא באה מן הסכלות מעט המעורב בה וחכמה כזו היא העולה יום יום כאמור ובזה הוא דומה ליתרון האור הבא מתוך החושך דהיינו אור הבוקר הבא מתוך החושך שקדם לו והאור ההוא עולה ממדריגה למדריגה עד נכון היום אמנם אור הצהרים הוא בהפך זה ממש שמתוך שהוא זך ואין שום חושך מעורב בו הוא יורד תמיד עד הערב השמש לכך נאמר באנשים השלמים אז יבקע כשחר אורך וכתיב ואור צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום היינו כאור השחר שהולך ומוסיף נוגה עד נכון היום בצהרים. ב יתרון החכמה שאין היד שולטת בה יתרון זה נמצא באור השמש כי ברוב הוא ששליט האדם באדם באישון לילה ואפילה אך אם זרחה השמש עליו דמים לו וכמ"ש לעולם יכנס ויצא אדם בכי טוב נמצא שהאור הוא מקום שאין היד שולטת בו כאמור ועוד שמציאת האור אין כח ביד שום בריה לבטלו או למעטו אמנם מציאת החושך ביד האדם לבטלו בהדלקת נרות נמצא שהיד שולטת בו. ג יתרון החכמה שהיא עושה פירות כו' כך יתרון האור עושה פרי למינו כמ"ש ומראש תבואות שמש וממגד גרש ירחים וזה דבר ידוע שהשמש תניע יסוד האש ומבשלת הפירות. ד יתרון החכמה הוא שיהיה לצורך הנפש הנצחי כך יתרון האור נאמר בו ויבדל אלהים את האור וכארז"ל הבדילו לצדיקים לעתיד לבא כו' והחושך בעה"ז אינו כי אם לצורך השקט ומנוחת הגופות כנודע. ה יתרון החכמה שיהיה לו לעצמו ולא לזרים אתו כך יתרון האור על החושך כי החושך נקרא גונז לאחרים הן מצד שיש בו צורך למנוחת הגופות כדי שיהיו חזקים אף בריאים לעשות מלאכתם נגד השמש הן מצד שהיה בו צורך ליתן הבדל זמנים הן מצד עצמו שעל ידו יהיה ניכר יתרון האור ובין כך ובין כך אין בו שלימות מצד עצמו כי אם שעל ידו תגלה ותראה צורך יתרון האור כאמור ועוד שהאור קנין והחושך אינו כי אם העדר ואין לו מציאות כלל ואם כן אינו גונז לעצמו כי אין לו עצמות כלל כאמור. ו ויתרון החכמה שהגוף והנפש יחד יאכלו וישבעו מטובה כך יתרון האור יש בו צורך לגוף ונפש והחושך אינו כי אם לגוף לבד. לפי הערה זו ראה המשורר לסדר תחילה מעלות האור השמשי ואח"כ תהלת מעלת התורה לומר שיש יתרון לחכמה כיתרון האור ואח"כ אמר הנחמדים מזהב ומפז רב לומר שבששה אלו החכמה נבדלת מאוצר ממון כאמור ואחר הצעה זו תמונת השישיות הללו אחד לאחד וכל בחינה ובחינה נרחיב הסיפור ממנה על פי מאמר המדבר בענינם וזה החלי בשם ה': א' אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה עמוד ב מאמר שלישי זקני ת"ה מוסיפין כו'

תניא רבי ישמעאל בר יוסי אומר תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם שנאמר בישישים חכמה