עוללות אפרים קנז

שלשה עשרונים לפר כנגד ג' עשיריות שאומרים ביום זה י' מלכיות י' זכרונות י' שופרות ולפי שג' אלו הם כנגד הג' עקרים אשר הניח בעל העקרים והם מציאות השי"ת כנגד מלכיות. ותורה מן השמים כנגד שופרות שבאו לזכר שופר מתן תורה. וההשגחה לשכר ועונש כנגד הזכרונות כמבואר למעלה וראוי לייחס ג' עיקרים אילו לג' אבות. עיקר מציאת השי"ת ראוי לייחס לאברהם כי הוא הרגיל מציאותו יתברך בפי כל באי עולם ועיקר ההשגחה לשכר ועונש ראוי לייחס ליצחק אשר הערה נפשו למות על קידוש שמו יתברך מצד כי האמין לראות בטוב ה' בארץ החיים כי עיקר השכר לעוה"ב כמ"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ועיקר תורה מן השמים ראוי לייחס לזרע יעקב איש תם יושב אוהלים ואחריו כל זרע ישראל כלו אשר קבלו התורה מן השמים. זה"ש ג' עשרונים לפר כי הפר הוא כנגד אברהם אשר העמיד עיקר אחד והיו תולדותיו בכחו אשר העמידו עוד שנים כאמור ושני עשרונים לאיל כנגד יצחק שהעמיד עיקר אחד והיו תולדותיו בכחו כל זרע ישראל שהעמידו ג"כ אחד ועשרון לכבש כנגד ישראל שלא חדש כי אם עיקר א' כאמור ואמר מלבד עולת החודש וגו' יאמר שבכל המעשים האלו נרמז לנו שאין חפץ לה' במות המת כי אם בשובו מרשעתו וחיה כי לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה המדרכת אותנו בדרך ה' כל הימים ואחרי אשר ערבה לה' מנחת ישראל בזה נודעה לנו חיבתינו ית' כאמור מלבד עולת החודש ר"ל מלבד מה שנרמז ענין פנימי זה שחפץ ה' להצדיקנו ולהוציא כאור משפטינו בעולת חודש זה שאנו מביאים לכפרה על מיעוט הירח שנתמעטה לטוב לנו כדי שיצא כאור משפטינו ביום דין זה כמ"ש במדרש על פסוק בכסה ליום חגנו לפי שנאמר לעתיד וחפרה הלבנה ובושה החמה ע"כ הם מקטרגים על ישראל ביום דין זה שלא יהיו נגאלים ומיד החמה באה להעיד על ישראל כי עונותם גדלו עד לשמים ובהיות שאותם ייחד משה רבינו ע"ה לעדות על ישראל כמ"ש העידותי בכם היום את השמים וגו' ולפי שאין העדות מתקיימת כי אם בשני עדים מיד החמה מחזרת אחר הלבנה לצרפה בעדותה ומצד מיעוט הלבנה אינה נראית בתחילת החודש ולא באה להעיד ע"כ. זה"ש מלבד עולת החודש כי בו נרמז ג"כ שחפץ ה' להצדיקנו כאמור. זהו שאנו אומרים הרחום ומקדים רחמים לרוגז כי רפואה זו בודאי קדמה למכה כאמור ושמעתי אומרים כי רוגזו של השי"ת הוא כשמסית השטן בישראל כמ"ש ויוסף לחרות אף ה' בישראל ויסת בהם את דוד וגו' ובדברי הימים כתיב ויסת השטן את דוד וסימן לדבר אחר אותיות שטן באלפא ביתא תמצא אותיות סי"ת שהוא השורש בלשון הסתה כמבואר בשרשים נמצא שהקב"ה הקדים רחם קודמים לאותיות שטן באלפא ביתא לפיכך אמרו אין "שטן "ואין "פגע "רע ר"ת שופר כי השופר בא לבטל כח השטן העומד על ימין האדם לשטנו לכך נאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ומה שהזכיר פעם שם של דין ופעם שם של רחמים הוא ע"ד שנאמר ובהקהיל הקהל תתקעו ולא תריעו כי התרועות הבאים בקול גנוחי גנח וילולי יליל כנגד בעלי העבירות כמבואר במאמר רי"ג ראוי להזכיר אצלם שם של דין המתוח נגד פניהם. אמנם קול השופר הפשוט הבא לרמז בהקהיל הקהל בהיותם באגודה אחת כי בסיבה זו לא יבואו לכלל חטא לעולם ואז יהיה השם של רחמים אחד וזה לא תקום ולא תהיה עד לעתיד שיסיר ה' מקרבנו לב האבן ויהיו ישראל לאחדים ואז יתקעו ולא יריעו כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגומר וזה"ש ה' בקול שופר בעשרת ימי תשובה דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב עמוד לד מאמר רכו ויחיד אימת בעשרת ימים שבין ר"ה ליו"כ

והכתיב בכל קראנו אליו. לא קשיא הא ביחיד והא בציבור ויחיד אימת בעשר' הימים שבין ראש השנה ליו"כ (ר"ה י"ח)

אם האדם התועה מדרך השכל והלך אורחות עקלקלות צריך לילך לאחוריו באותו דרך שכבר הלך א"כ איפה צריך שיציב לו ציונים שלא יסכל הדרך ושלא יטה ימין ושמאל ובעמדינו על חקירה זו תתבאר לנו סוד התשובה ומעלת י' ימים אלו ביתר שאת על זולתם: רכז ביאור פסוק הציבי לך ציונים

הקדמת ענין זה ביאר הנביא באומרו הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים שיתי לבך למסלה דרך הלכת שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה וכה"א אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. ומסילות אלו ראוי לכל איש חי רב פעלים ליתן עיניו ולבו כל הימים אליהם וזה בשכבר ידוע שכל מעשה תקפו וגבורתו של כל האדם בעשותו איזו פעולה או מעשה הטובה היא אם רעה הכל נקרא הולך בדרך כי ההולך בדרך טובים נאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' וכן ישרים דרכי ה' וגומר וכאלה פסוקים רבים. וההולך בעצת רשעים עליו נאמר רגליהם לרע ירוצו וגו' ילפתו אורחות דרכם וגו' וכן רבים ושני דרכים אלו נתן הקב"ה לפני המין האנושי ומסר הבחירה בידו לילך הן בדרך החיים הן בדרך גיא צלמות. הדרך החיים הוא ההופך פניו כלפי השכינה כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד וכתיב נוכח ה' דרככם והוא ההולך בכל יום הלוך ונסוע לקרבה אל ה' מתוך המעשים הטובים ונרצים אצלו יתברך אשר כל הקרב הקרב אל ה' יתקרב בסיבת עשות רצון האל יתברך