עוללות אפרים קנה

רמז בספר זה ליום הדין אך בתורה לא תמצא הדבר בבירור וכבר נתחבטו חכמים הקדמונים בשאלה זו ונתנו טעם לפגם שכפי הנראה לא תתקרר דעת השואל בהם כי י"א טעם העלם יום דין זה שלא ירגישו בו האומות וי"א שהתורה לא דברה כי אם במועדים שיש בהם עשיית מצוה כמו פסח מצה ולולב אמנם בהודעת דין זה אין בו שום מצוה וי"א לפי שדין זה לא נתחדש בזמן מתן תורה שהרי מימות אדם הראשון הוקבע יום זה ליום דין. וי"א לפי שדין זה אינו לישראל לבד שהרי אף לאומות הוא יום דין אך הטעם הנכון אצלי לפי שמצינו ד' ענינים מכוסים שלכולם טעם אחד. א יום דין זה. ב יום המיתה שהוא הזמן שהאדם נכנס ליום .הדין הגדול. ג מתן תורה. ד זמן ביאת הגואל ובילקוט פרשת תולדות מנה שם ז' דברים מכוסים מבני אדם ומכללם קצתם שהנחנו ע"ש והטעם שבכולם אחד הוא כדי שיהיה האדם מסופק בכל יום שמא הוא היום ונמשך ממנו תועלת גדול. כי יום מתן תורה מכוסה כדי שהמשכיל תהיה התורה בעיניו בכל יום כפרקמטיא חדשה כאלו היום קבלה מהר סיני כמו שלמדו מפסוק היום הזה אנכי מצוך וגומר וכן פירש"י בפרשת כי תבא זמן ביאת הגואל סתום וחתום כדי שיהיו ישראל מוכנים לפני השי"ת תמיד בתשובה ומ"ט כי בכל זמן המה מסופקים שמא קרבה שנת הגאולה כי אם ידעו הזמן הקצוב אזי יתיאשו מן התשובה עד סמוך לזמן הקצוב יום המיתה ג"כ נעלם מזה הטעם כדי שיהיה כל ימיו בתשובה ע"ד שוב יום אחד לפני מיתתך. וכן יום דין זה נעלם מזה הטעם שלא ידעו הזמן הקצוב ויבואו לסגל עונות כל השנה ויחשבו לשוב בתשובה סמוך ליום הדין ככל אשר אנחנו עושים תמיד אחר יום כפור ישוב כל איש לסורו בראותו עצמו רחוק מיום הדין שלשנה הבאה כמו שמצינו בפיתוי היצה"ר במשלי האומר כי אין האיש בביתו ליום הכסה יבא היינו שהקב"ה הפליג עין השגחתו עד ליום הכסה לשנה הבאה. רכב שלשה זמנים לדין ובמסורת ב"פ העלם חסר ולפי שהמשפט האלהי יש לו ג' זמנים מוגבלים ושלשתן נעלמים. א יום דין זה בר"ה. ב יום הדין של ימות המשיח כמ"ש וקרבתי אתכם למשפט והייתי עד ממהר וגו'. ג יום הדין של עה"ב. על כן מצינו במסורת העולם ב' פעמים חסר א"ו. א גם את העלם נתן בלבם רמז ליום המות כפירש רש"י והוא זמן הדין שלעה"ב. ב בד"ה ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העלם. השני חסר כתיב והיינו כאלו אמר מן העולם הזה ועד העולם החדש שיהיה לימות המשיח ונכתב חסר להיותו נעלם גם נוכל לומר שיש רמז לד' דברים מכוסים שהזכרנו והם יום הדין של ראש השנה ויום המיתה ויום מתן תורה וזמן ביאת הגואל. ויש רמז בתורה לארבעתן. א יום דין של ר"ה זה"ש בכסה ליום חגינו. ב יום המיתה זה"ש גם העלם נתן בלבם כפירש"י. ג יום מתן תורה והתורה היא כולה שמותיו של הקב"ה זה"ש זה שמי לעלם פירש"י לעלם חסר כתיב. ד יום ביאת הגואל זה"ש מן העולם ועד העלם היינו העולם החדש הנעלם והוא ימות המשיח כד"א כי כאשר השמים החדשים וארץ החדשה אשר אני בורא וגו' זהו שנאמר כאן בר"ה בכסה ליום חגינו כי באמת התורה כסתה אותו כדי שיהיו מסופקים בכל יום שמא זה הוא היום אשר ישב ה' לדין לאומים ובסיבה זו יהיו עיניו פקוחות על כל דרכיו בכל יום ויום וכן איתא למ"ד האומר האדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים וגו' וסיבה זו גדולה היא על האדם שיפשפש במעשיו לבקרים ולרגעים כאמור וזהו שאמר תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו היינו באותו חג שהתורה כסתה הזמן גם לא פירשה אם התרועה בשופר או בפה שהרי איתא למ"ד האומר מתריעין בפה ונתן טעם לדבריו למה כסתה התורה הזמן לפי שחוק לישראל הוא ומשפט לאלהי יעקב ולפי שהוא יום דין לכך כסתה אותו התורה כדי שיחשבו בכל יום ויום אולי יום דין הוא כאמור וטעם העלם התרועה הוא כדי שיריעו גם בפה בתפילה ותחנונים לכך נאמר סמוך לפסוק זה בצרה קראת ואחלצך וגו' או ואמר כי חוק לישראל הוא כי החק היינו המזון שהקב"ה קוצב לכל חי ביום זה כמו שלמדו מפסוק הטריפני לחם חקי. ויאמר כאן שטעם מזון וסודו מסור לישראל כי הכל יודעין למה הקב"ה זן אותנו לפי שמדרך האב לזון את בנו ומדרך האדון ליתן מזון למשרתיו כמו שאנו אומרים אם כבנים אם כעבדים כו' או הוא זן אותנו על החסד. אמנם המשפט מסור לאלהי יעקב כי סוד וטעם המשפט אין אתנו יודע מה טעם יבא הקב"ה עמנו במשפט אם כבנים אם כעבדים אנחנו אם כבנים הרי כח ביד האב לעשות עם בניו מה שירצה וכח בידו למכור בתו ולמוסרה למנוול או למוכה שחין ולית דין ולית דיין כנגדו וכן העבד ברשות האדון ואין לו שום דין עליו או יאמר שסוד המשפט מסור לאלהי יעקב להיות נעלם ממנו מהות המשפ' האלהי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו כמ"ש צדקתך כהררי אל וגו' כי הצדקה שהקב"ה עושה ומכין מזון לכל חי סודה נגלה לעין כל כהררים אלו הנגלים. אמנם משפטיך הנסתרים נמשלו לתהום הנסתר כמו שכתוב משפטיך תהום רבה והוא מצד בלבול הסדר והמבוכה הגדולה אשר נבוכו שלמים וכן רבים בראותם רשע וטוב לו צדיק ורע לו ירמיה אמר מדוע דרך רשעים צלחה. חבקוק אמר ראית רשע מכתיר הצדיק דוד אומר ואני כמעט נטוי רגלי וגו' ופרט במהות יום דין זה ארז"ל צדיקים נכתבים לחיים ורשעים למיתה כו' הרי עינינו הרואות צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו. ורבים מן הגאונים צדדו להתיר ספיקות אלו כמבואר בעקרים פרק י"ב י"ג י"ד יבוקש מספרו ובעקידה פרשת אמור מצינו ג"כ הצעה ארוכה בנדון זה ויש שראו לתרץ שעיקר השכר והעונש הוא בעה"ב כמ"ש משפטי ה'