עוללות אפרים קנד

כמו שאמר תמימי דרך הולכים בתורת ה' בשביל אושר זה לבד שמנה לחמו. והמקטרגים שמשמאל אומרים אדרבה יתן מעדני מלך כל מגמתו לעדן המלך זקן וכסיל הידוע. והוא. זה הקב"ה שנאמר ה' הוא שמו יושב באמצע להכריע ביניהם וי"ו של והוא מוסיף על הראשונים להסכים עמהם ומטה כלפי חסד כאמור וכן בצדקה המליצים אומרים נדיב נדיבות יעץ לאמר שרוח נדיבה בקרבו. והמקטרגים אומרים על נדיבות יקום בשביל הנדיבות יקום על זולתו ויתפאר בו ברבים וירצה לקום עליהם כמנהג דורינו. והוא כדלעיל. וכ"ש אותן המתהללים במתת שקר כמ"ש חלבמו סגרו פימו דברו בגאות ר"ל אעפ"י שכל חלב דגנו ותירושו סגור ואינו נותן כלום לצדקה מ"מ פימו דברו בגאות להתפאר כי הוא רב חסד וזה"ש על נדיבות יקום וכן בתפלה שצריכה להיות בלחש שומע לו כי אם אלהים הבין דרכה והמקטרגים אומרים אדרבה ידע את מקומה כמו שאמר להם ישעיה לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם כי בזמן שמתפללים נתנה עלי בקולה וגו' כדי להודיע רבים מקומו ומדריגתו כי הוא איש חיל יודע נגן וזהו ידע את מקומו שכל עיקר כוונתו לידע מדריגתה ולפרסמה ברבים. והוא מוסיף על הראשונים ומטה כלפי חסד כאמור או יאמר אלהים הבין דרכה על התורה שהמיימינים אומרים שהוא עוסק בתורה עד אשר החכם הנקרא אלהים הוא הבין דרכה של תורה ועוסק בה תמיד יום ולילה כי תחילת דינו של אדם על התורה. אמנם המשמאילים אומרים ידע את מקומה כי מקומה בראש מרומים כמ"ש בראש מרומים תקרא על גפי מרומי קרת. ואותו מקום הגבוה במעלה הוא מכיר ר"ל שאם הוא למד תורה אז הוא מתנהג עצמו בגאוה וגודל לב בשביל תורתו וזה אינו יאות לחכמי התורה והוא כדלעיל. ובזכות שלשתן נפקדו בר"ה שרה ורחל וחנה כמו שלמדו רז"ל ג"ש זכירה זכירה כו' שרה בזכות הצדקה שעשה אברהם שנאמר ויטע אשל פונדק לעוברים ושבים וכן מדתו של אברהם חסד שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם רחל בזכות התשובה שהכניסה צרתה לביתה כמ"ש ויזכור אלהים את רחל זכות שהכניסה צרתה כו' ואין צער גדול מזה כמו שאמרו בגמרא ביבמות בחברתה ולא בסילתא שמקבלת יותר תוכחה מצרתה ממה שמקבלת מקוץ מכאיב וסילון ממאיר וכן פרש"י שם. חנה בזכות התפלה שהרי כל דיני תפלה אנו למדין מחנה וכבר בארנו למעלה במאמר ר"ח ע"ש שעקרות כל האמהות היה סימן לגאולת ישראל שעתידין להפקד ולהזכר ולהגאל בר"ה כאמהות אלו זה"ש בגאולה ראשונה מי זאת הנשקפה כמו שחר ובגאולה אחרונה אז יבקע כשח"ר אורך כשרה חנה רחל ר"ת שחר כמו שזריחת אורם היה בר"ה כך זריחת אור ישראל יהיה בר"ה ובלשון עקידה וזכירה כי בגאולה ראשונה נאמר פקד פקדתי וגומר ובאחרונה נאמר הבן יקיר לי אפרים וגו' זכור אזכרנו נאם ה' אכי"ר: תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב עמוד לג מאמר רכא טעם להעלם דין יום זה בתורה ושלשה דברים נעלמים דוגמתו

איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה כו'

אם השלם עיניו פקוחות על כל דרכיו דבר יום ביומו כאלו כל היום יאמר עליו כי הוא זה היום אשר אמר ה' להיות נשפט עם כל בשר א"כ. יפה אמר המשורר בכסה ליום חגינו שהתורה כסתה יום זה כדי שיהיה מסופק אדם בכל יום שמא זה הוא היום

הקדמת ענין זה הוא מוטל על כל מי אשר חלק לו אלהים בבינה לחקור אחרי דברים שהעלימה אותם התורה למה זה ועל מה זה שמצינו בפרטות העלם זה בשני זמנים אשר להם משפט הבכורה והראשית והם יום מתן תורה ויום תרועה זה כי ביום מתן תורה לא נזכר כי אם וביום הביכורים וגומר ואין שם רמז מזכירת נתינת התורה וכן בר"ה זה שהכל מסכימים כי הוא יום דין אך שלא מצינו בתורה רמז מזה עד שבא דוד ואמר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ויש באמת ראייה עצומה מספר תהלים שבארבע מזמורים הזכיר ענין השופר ובכולם הזכיר ענין המשפט. א במזמור מ"ז כתיב עלה אלהים בתרועה וגומר וסמיך ליה אלהים ישב על כסא קדשו ר"ל לדין עמים כמ"ש ישבת לכסא שופט צדק והישיבה היא משל להתיישב בדין במתון ודברה תורה לשבר אוזן האדם ואמר נדיבי עמים נאספו היינו השרים תחילה ואח"כ עם אלהי אברהם כי מלך קודם לציבור בדין כמו שבארנו למעלה במאמר קע"ט. ב במזמור פ"א כתיב תקעו בחודש שופר וגומר וכתיב משפט לאלהי יעקב ומפסוק זה למדין כי ביום זה הקב"ה חותך מזון לכל חי וכתיב עדות ביהוסף אתאן לר' אליעזר שאמר בר"ה יצא יוסף מבית האסורים וידע שיציאתו היתה סיבת הפרנסה בשני רעבון לכך נסמך פסוק כי חוק לישראל הוא לאומרו עדות ביהוסף ר"ל שענינו של יוסף בר"ה הוא מופת שיום זה הוכן למזון כל חי. ג במזמור פ"ט כתיב צדק ומשפט מכון כסאך וגומר אשרי העם יודעי תרועה וגומר ר"ל שבתרועה זו הם יוצאין זכאים בדינם בר"ה ואמר בשמך יגילון כל היום ע"ד המדרש שמביא בטור אורח חיים בנוהג שבעולם שהאומות בדין מגדל שערו כו' אבל ישראל שמחים בראש השנה ורוחצים כו' וזה לפי שהם בטוחים בשמו הגדול שאינו במילואו כי אם בהיות ישראל שלוים ששים על אדמתם ומצד בטחון זה הם שמחים בראש השנה זה"ש בשמך יגילון כל היום וגומר. ד במזמור צ"ח כתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו וגומר לפני ה' כי בא לשפוט הארץ ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים ע"ד ארז"ל שישראל קודמין לכלדיים כו' וע"כ יש