עוללות אפרים קנב

הוא כמו הכרזה שכל מי שלא יבא לדרוש את ה' בימים נוראים אלו דמו בראשו כמו כן השבת חק לישראל הוא ויום מוגבל לעסוק בתורה ולדרוש את ה' כמ"ש מידי שבת בשבתו יבא כל בשר וגו' ואם יעבור יום זה ויכנסו ששת ימי המעשה עבר זמנו ובטל הענין הנזכר. ג כדי לזכור יום מתן תורה כו' כבר אמרנו שהשבת יש בו זכרון ליום מתן תורה. ד לזכור דברי הנביאים שנמשלו לקול שופר וכן השבת יום נכון לדרוש ברבים מוסרי ה' ותוכחות עלי עון וכן נאמר בישעיה כשופר הרם קולך וסמוך לענין זה אומרו אם תשיב משבת רגליך וגו' להורות שדברי מוסר הנאמרים ביום השבת עומדים במקום השופר. ה שנזכור החורבן כו' וכן השבת הוראה על חד חריב או ע"ד שנאמר אז תשבות הארץ כל ימי השמה וגו'. ו שנזכור עקידת יצחק כו' והיינו למסור נפשו כולה כליל קודש לה' וכן השבת יום ביטול כל פעולה גופנית כי בשבת עקודים הידים והרגלים כלי המעשה ואז הוא כולו קודש לה' בהיות שאין בו כי אם עסק הנשמה לפיכך נקרא השבת יום קדוש. ז שהשופר מטבעו להחריד כו' והיינו להחריד היצה"ר שיחשוב שהוא שופר של משיח ואז יבולע היצה"ר וכן השבת מחריד היצר הרע כמ"ש אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים כו'. ח שנזכור יום הדין הגדול כו' כי היום לעשותם ולא למחר לעולם הבא לעשותם וכמו כן מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כו'. ט שנזכור הגאולה כו' וכן השבת מסבב הגאולה ולעתיד ישבתו כולם ממלאכה כמו שנאמר ועמדו זרים וגומר ובני נכר איכרכם ר"ל תהיה מלאכתן נעשית ע"י אחרים כדי שיהיו ישראל פנויים ויעסקו בתורה וזהו בעצם ענין השבת. י שנזכור תחיית המתים כו' וכן השבת הוראה על יום שכולו שבת וזהו שאמרו במקדש תוקעין אבל לא במדינה שהשביתה שבמדינה עומדת במקום השופר כאמר

הדרך הג' הוא שהשופר גורם ג' מיני חרדות מג' מיני עונשים שיש לכל אדם לירא מפניהם. א העונשים המיועדים בתורה כמלקות וכריתות ומיתות ב"ד. ב העונשים הבאים מפאת המערכה בסור השגחתו יתברך מן האדם מיד האדם נעזב למקרים ח"ו והיא טבעית נמשכה מהר סיני. ג העונשים שלע"הב איש כדי רשעתו. ריז תשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ג מיני עונשים אילו יתוקנו בתשובה והתפלה והצדקה מעבירין רוע הגזירה כי מעונשי התורה לא ינצל כי אם בתשובה והוא שיסבול כמה מיני צער העומדים לו במקום עונשי התורה הלא המה בכתובים בספר הרוקח וזולתו או שישוב לעשות ככל הכתוב בספר תורת ה' ושב ורפא לו מעונשי המערכה לא ינצל כי אם בתפלה שנאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו בזמן שיעקב מצפצף בקולו אין ידי עשו שולטות בו או יאמר סתם על המערכה הנלחמת עם האדם בחזקת היד ואין לו המלט כי אם לקרא אל ה' בחזקה והוא יתברך ימלטהו ביום רעה מעונשי הע"הב לא ינצל כי אם בצדקה כמ"ש וצדקה תציל ממות ודרשו רז"ל אחת שמצילתו מדינה של גיהנם כו' וזה מידה כנגד מידה כי בזכות החסד שעשה עם זולתו בע"הז אזי לע"הב רב חסד מטה כלפי חסד כמ"ש עם חסיד תתחסד. זה שאנו מתפללין קרע רוע גזר דינינו לא לחנם אנו מזכירין לשון קריעה דווקא אלא לפי שאותיות קרע יש בהם רמז לתשובה ותפלה וצדקה. קו"ף מן קרע רמז לתפילה שהאדם חייב להתפלל מאה ברכות בכל יום כנגד זה היה גבהו של היכל מאה אמה כי הוא מקום העבודה והתפלה במקום הקרבנות כמ"ש כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי ר"ל שהרננות במקום חלב ודשן של מזבח ולפיכך תקנו רז"ל מאה ברכות בכל יום ויום. וקו"ף בגי' מקום ע"ד ארז"ל כל הקובע מקום לתפילתו כו' ומקום התפילה הוא בפה ולב ואוזן הפה מדבר והלב מכוין וצריך להשמיע לאזניו ורמז לדבר פי לב אוזן בגי' מקום רי"ש מן קרע רמז לתשובה שהיתה בראש כל הנמצאים שנאמר בטרם הרים ילדו וגומר תשב אנוש עד דכא וכן אנו אומרים בנוסח התפילה ועל התשובה מראש הבטחתנו כו'. עי"ן מן קרע רמז לצדקה כמ"ש טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. ובאל"פא בי"תא מצינו אותיות קר"ע סמוכות לאותיות שפ"ר. הקוף סמוך לרי"ש והרי"ש סמוך לשי"ן והעי"ן סמוך לפ"א וזה רמז לשופר כי בתורה נכתב שופר חסר וי"ו וזה רמז שגם בשופר זה יש בו לבטל הגזירה דהיינו ג' מיני עונשים אלו כי השופר גורם החרדה מן ג' מיני עונשים אלו. א עונשי התורה כבר אמרנו למעלה שהשופר יש בו זכירת מתן תורה. ב עונשי בני אדם דבר זה נמשך מזמן החורבן וכבר אמרנו שהשופר גורם זכירת החורבן וקול תרועת האויבים או מלחמת המערכה כאמור למעלה. ג עונשי הע"הב כבר אמרנו למעלה שהשופר בא להזכיר יום תחיית המתים. ריח ג' פעמים ויחרד במסורה וזהו שמצינו ג' פעמים ויחרד במסורה. א ויחרד יצחק חרדה גדולה. ב ויחרד האיש וילפת. ג ויחרד אחימלך לקראת דוד. ובעיני נפלא למה לא מנה מה שנאמר במתן תורה ויחרד כל העם אשר במחנה ולפי מדרשינו נוכל לומר שבג' אלו יש רמז לג' חרדות שהמשכיל צריך להיות שלשתן נגד עיניו תמיד. א חרדת העולם הבא זה"ש ויחרד יצחק וגו' וע"ד ארז"ל שנכנס עמו הגיהנם. ב חרדת עונשי התורה זה"ש במתן תורה ויחרד כל העם וגו' וזהו שאמר במקום חרדה זו חרדת בועז שירא מעונשי התורה על האשה אשר נזדמנה לו כי אולי היא בעולת בעל ובועז חרד אפילו על הספק אשת איש ולכך הביא בעל המסורה פסוק זה ולא פסוק ויחרד הנאמר במתן תורה וק"ל. ג חרדת אחימלך היתה חרדת המערכה כי אחימלך חרד לומר שנעזב דוד למקרים אחר שנגרש מארץ ישראל מקום השראת שכינתו יתברך נעזב למקרים.