עוללות אפרים קנא

בתקיעת השופר כי מעצה הטעם הזה זאת לפנים בישראל כי בכל ערב שבת היו תוקעין ג' תקיעות להשבית את העם ממלאכה כנודע וזה לפי שהשופר והשביתה ענין אחד להם. זה מצינו בדברי ר"ש בן יוחי שדרש פסוק יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה וגו' היינו במקום עשיית העולה וזהו במקדש שבטלה השביתה שם שהרי הקרבנות קריבים שם וא"כ לעולם יום תרועה יהיה לכם אפי' בשבת ותירוץ זה רמז להם רב כהנא נאמר כאן יום תרועה יהיה לכם והסמיך הענין לאמרו ועשיתם עולה ונאמר להלן שבתון זכרון תרועה מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה הרי שבפסוק זה מסמיך מאמר והקרבתם אל התרועה ואדרבה היה לו לסמוך מאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו אל התרועה אלא שכאן במדינה הוא מדבר מקום ששובתין בשבת לעולם לפיכך אין בו תקיעה לפי שהשביתה עומדת במקומה ובפ' פנחס הוא מדבר במקדש מקום עשיית הקרבנות והוא ביטול השביתה ושם לעולם יום תרועה יהיה לכם לפיכך הזכיר כאן ועשיתם עולה עשייה הוא פעולה ממש ולהלן לא הזכיר לשון עשייה כי אם והקרבתם אשה רמז למדינה שאין בו עשיית הקרבנות בפועל ממש כי אם התפלה העומדת במקום קרבן כי על ידה יתקרבו אל השכינה כד"א קרוב ה' לכל קוראיו והמשכיל יבין ולכך נאמר ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו' כי במקום הקרבת הקרבנות לעולם תתקעו בין בחול בין בשבת וק"ל וזה הדרך שאמרנו שכל הסודות הנרמזים בתקיעות השופר נרמזים גם בשביתת השבת דבר זה יפורש בשלשה דרכים

הדרך הא' הוא בהיות שכבר הזכרנו במאמר רי"ג בשם בעל העקרים כי יסודי הדת תלויות בשלשה עקרים והם מציאת האל יתברך ותורה מן השמים וההשגחה לשכר ועונש המאמין בשלש אלה הרי הוא שלם בכל חלקי הדת והשופר מרמז לשלשתן. א מציאת האל יתברך אמרנו למעלה במאמר רי"ג ובמאמר רי"ד שהשופר בא להמליך ה' עלינו כי בעצם היום הזה ישב ה' על כסא קדשו וצוה לתקוע כדרך שתוקעים בשופרות למלך ב"ו שנא' ותקעתם בשופרות ואמרתם יחי אדונינו וכן השבת מורה על חידוש העולם והחידוש הוראה על אחדותו וזה כנגד מציאות האל יתברך. ב תורה מן השמים כבר אמרנו למעלה שהשופר יש לו עשרה כוונות ומכללם כדי לזכור יום מתן תורה שהיה בקול שופר. וכן שביתת השבת היא הוראה גמורה על התורה כי מטעם זה נתנה התורה בשבת כמו שלמדו רז"ל ממקרא זכור את יום השבת בעצומו של יום הכתוב מדבר כדאיתא במסכת שבת ובחיבור זה של יום השבת במאמר רס"ו יתבאר בע"ה באר היטב שמנוחת יום השבת לא נתנה כי אם לתלמוד תורה כמ"ש ביששכר וירא מנוחה כי טוב וגו' ויט שכמו לסבול עול תורה. ג שהשופר מורה על השגחתו יתברך לשכר ועונש לדין ולרחמים וזה מבואר ממה שכתב הרקאנט"י בשם המקובל ר' עזריאל שהשופר יש בו דין ורחמים התרועה והשברים דין ותקיעה רחמים כו' וכן יובן מלשון שברים כד"א ושבר פושעים וחטאים ותרועה מלשון תרועם בשבט ברזל וכן השופר הוראה על יום הדין האחרון כי שם ניכר עיקר הגמול והעונש כי בעה"ז ראה ראינו על הרוב צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכן השבת הוא הוראה על יום שכולו שבת כמו שיתבאר באר היטב בדרשות יום השבת במאמר ע"ר ע"ש. רטז טעם שלש' פ' סמוכות ומטעם זה מצינו שבר"ה שחל להיות בשבת מוסיפין ב' פרשיות בפרשת וה' פקד את שרה כדי שיבואו ג' פרשיות סמוכות זו לזו מרמזים על ג' עיקרים אלו. א ביום הגמל את יצחק. ב כי ביצחק יקרא לך זרע. ג כי שמע ה' אל קול הנער באשר הוא שם. א מציאות הש"י נרמז באומרו כי שמע ה' בקול הנער ואמר באשר הוא שם הוא היינו הקב"ה ר"ל באשר הקב"ה מצוי לכל קוראיו ושם הוא מצוי בכל המקום אשר יזכירו שמו ית' לפיכך שמע גם בקול הנער אף אם לא היה הנער הגון לכך. ב הגמול והעונש זה"ש ביום הגמל את יצחק ודרשו רבותינו ז"ל ביום הגמל לשון גמול וכן אמרו במסכת פסחים לעתיד יעשה הקב"ה משתה לצדיקים ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק נמצא שאומרו ביום הגמל מורה על הגמול האחרון. ג התורה זה"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ואין זרע אלא תורה כמו שדרש ר' עקיבא למד תורה בילדותו ילמוד גם בזקנותו שנאמר בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו' וכן אמר שלמה ותבואתה מכסף נבחר

הדרך הב' הוא שכבר אמרנו שהשופר יש בו כוונות כוללות ומכללם להקהיל את כל ישראל שיהיו באגודה אחת כמבואר במאמר רי"ב ע"ש וכן השבת מיוחד לזה כמ"ש ויקהל משה וגו' וסמיך ליה ציווי ששת ימים תעשה מלאכה וגו' רמז שהשבת הוא סיבת השלום להקהיל את ישראל באגודה אחת כי השביתה היא שוה בכל אדם ואין בה שום מחלוקת מה שאין כן בפעולות המתחלקין כפי מדריגות האנשים וזהו סיבת הפירוד שביניהם וק"ל. וכבר ידעת שהמנוחה היא סיבת האחדות ומכללם שהשופר בא לזרז אל התשובה אלו ג' כתות צדיקים בינונים רשעים וע"י התשובה יהיו כולם שוים כמבואר למעלה במאמר רי"ג וכן השבת משוה טובים ורעים כי המשמר השבת כהלכתו אפי' עובד עבודת כוכבים כדור אנוש מוחלין לו רמז לדבר אזהרת ל"ט מלאכות כנגד מלקות מ' חסר אחת כמנין אחיך כמו שפירש"י כיון שלקה הרי הוא כאחיך וכן ל"ט מלאכות של שבת מסבבים המחילה והסליחה כאמור. עוד נוכל לומר שכל עשרה כוונות שיש לשופר זה זכרנום במאמר רי"ד כולם נרמזים ביום השבת. א להמליכהו עלינו כו' כבר אמרנו שהשבת מורה על מציאת השי"ת מצד אמונת החידוש. ב ששופר זה