עוללות אפרים קנ

האל יתברך אך אנו מקדימין לומר המלכיות כדרך הקדמת נעשה לנשמע כי בלתי ידיעות הסיבות הקודמים אנו מאמינים במלכותו יתברך וזה התכלית הנרצה מתקיעות אלו. ריד י' כוונות לשופר כנגד י' פסוקים של שופרות וראיתי עוד במדרש האומר בשופר זה יש עשרה כוונות וטעמים כו' וכפי הנראה שכל עשרה פסוקים של שופרות שאנו אומרי' בתפלה הם כנגד י' טעמים אלו. טעם א לזכור כי ביום זה ישב הקב"ה על כסא מלכותו ביום שנברא האדם כי קודם בריאתו האדם לא היתה מלכותו ית' נכרת עד ר"ה ונוהגים לתקוע בשופרות ביום הזה כמ"ש ותקעתם בשופרות ואמרתם יחי אדונינו המלך זה"ש בתפלה פסוק בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. טעם ב ששופר זה הוא כמו הכרזה שכל מי שלא יבא אל המלך ה' בתשובה בימים אלו דמו בראשו כי הם חק לישראל כנגד זה אומרים פסוק תקעו בחודש שופר וגו' כי חק לישראל הוא טעם ג לזכור יום מתן תורה שהיה בקול שופר כנגד זה אומרים וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר וגו' ראו את הנשמע כי אז היו משתמשים חוש הראות והשמע כאחד היפך מטבע בני האדם שכל חוש מבטל את חבירו כמ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע שאם היה בא בגלוי אז היו נותנים דעתם על הראייה לאמר רצונינו לראות מלכינו ולא היו שומעים קול הדברות כי אין חוש הראות והשמע משתמשים כאחד לכך נאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן שלא יציצו בשכינה בעבור ישמע העם יתנו לבם לשמוע ומטעם זה אנו נוהגים להעצים עינינו בכל קראנו שמע ישראל כדי שלא תכחיש הראייה את השמיעה וכן קורין לסומא סגי נהור כי כחות החושים הגשמיים והשכליים מכחישים זה את זה בביטול ראות הגשמי תתחזק הראייה השכלית. טעם ד לזכור דברי הנביאים ומוסריהם שנמשל בקול שופר שנאמר כשופר הרם קולך וגו' זהו כנגד פסוק ויהי קול השופר חזק מאד משה ידבר וגו' הרי בהדיא שמדמה מוסרי הנביא לקול השופר. טעם ה כדי לזכור החורבן שהיה בקול שופר שנאמר כי קול שופר שמע נפשי תרועת מלחמה זה שאמר עלה אלהים בתרועה אלהים רמז למדת הדין או עלה רמז לסילוק שכינה כמו ונעלה הענן רמז לסילוק שכינה בזמן החורבן. טעם ו כדי לזכור העקידה וזכר לאילו של יצחק שהקריב את עצמו כליל לה' לעולה זה שאמר ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו'. טעם ז שהשופר בא להפחידנו ולסבב חרדת יום הדין כמו שאמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו זהו שמביא בעשרה פסוקים אלו וקול שופר חזק ויחרד כל העם וגו'. טעם ח לזכור יום הדין הגדול שלעתיד ונירא ממנו שנאמר קול ה' מר צורח וגו' יום שופר ותרועה וגו' וזהו כנגד פסוק ויצא כברק חיצו וה' אלהים בשופר יתקע רמז לחיצי שדי אשר נחתו בעוברי רצונו ביום הדין ואז ישחוט הקב"ה את היצר הרע שנמשל לרשעים כחוט השערה ועומד. על ימינם לשטנם זה שאמר והלך בסערות תימן. טעם ט לזכור הגאולה שתהיה בקול שופר זהו כנגד פסוק ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו'. טעם י לזכור יום תחיית המתים בקול שופר זהו כנגד פסוק כל יושבי תבל ושוכני ארץ וגו' יושבי תבל בעולם הזה ושוכני ארץ אלו המתים כו' זהו טעם עשרה שופרות ועשרה זכרונות להורות שהשגחתו ית' מתפשטת בכל הנמצאים שנבראו בעשרה מאמרות וכנגד המדרש האומר י' דברים נקראו חיים וזכירה נופל על לשון חיים ועשרה מלכיות היינו להמליכהו על עשרה נבדלים כיודע ליודעים וכבוד אלהים הסתר דבר ולפי שכל מה שנרמז בשופר זה יכול המשכיל להכריז לאזניו בכל עת ובכל שעה על כן מסיים במדרש שהזכרנו מה ראו לומר מלכיות תחילה כו' ועדיין אין אנו יודעין הקול מהיכן יוצא ת"ל קול שאון מעיר קול מהיכל ה' ר"ל הכל שוה הן הקול היוצא מהיכל ה' דהיינו התקיעות ממש. הן הקול הכרזה היוצאת מעיר קטנה מפי סופרים ומפי ספרים הכל אחד וכן ביום השבת עומד זכרון תרועה במקום תרועה ובזה נשלם דרוש זה בסייעתא דשמיא: בר"ה שחל להיות בשבת שבתון זכרון תרועה עמוד לב מאמר רטו ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין

רבי יוחנן וריש לקיש הוין מתקשין תנינן י"ט של ראש השנה שחל בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה: אמרין אי דבר תורה ידחה במדינה ואי אינו דבר תורה אף במקדש לא ידחה. עד דאינון מתקשין עבר רב כהנא. אמרין הא אתא מריה דשמעתא ניקום ונשאל קמיה ושאלון ליה. אמר להו כתוב א' אומר יום תרועה יהיה לכם וכתוב א' אומר זכרון תרועה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו בזמן שהוא בחול יום תרועה יהיה ובזמן שהוא בשבת זכרון תרועה יהיה לכם דהיינו מזכירין אבל לא תוקעין עכ"ל מה שיש במאמר מן הקושי שלא השיב להם רב כהנא על קושית ממה נפשך ששאלוהו ואימא איפכא ומה ראית

אם שביתת יום השבת יש בה אותן הסודות הרמוזות בענין התקיעות א"כ יפה אמרו במקדש דוקא תוקעין אבל לא במדינה לפי שבמקדש בטלה שביתת השבת מצד הקרבנות הקריבים בו ואם כן שם צריכין לשופר מה שאין כן במדינה

הקדמת ענין זה הוא מבואר שהשבת יש לו כמה כוונות כוללות ענינים נפלאים העומדים ברומו של עולם ואותן כוונות עצמם נרמזים גם