עוללות אפרים יד

קנין התורה העולה במעלה וביתר שאת על כל המלאכות ועוד שקנין התורה מתעצם באדם ועל ידו יעלה האדם מעלה מעלה דבר יום ביומו כמו שארז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין מוסיפין חכמה וזקני עם הארץ בהפך זה מיטפשין והולכין נמצא שזה עולה למעלה וזה יורד למטה כמ"ש מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה וגו' כמו שיבא ביאורו במאמר ג'

התנאי הב' הוא שכל פעולה לא תקרא שלימה כי אם כשתהיה פעולה חזקה ושלימה שלא תקבל שום הירוס והעדר שאם תקבל ההירוס שוא עמלו בוניו בו ותהיה הפעולה לבטלה כי הוא יבנה ואחר יהרוס. ומעלה זו היא מצויה בעצם וראשונה בקנין התורה והמצוה שהפעולה ההיא חזקה ובצורה ואין יד זולתו שולטת בהם כלל כמ"ש אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות יאמר שהמעשים הרוחניים הם קנין דבוק בעצמותו של אדם עד שאין כח בשום אדם לכלוא הרוחניות שבו מצד היותם דבוקים בו ואפי' יום המות השליט על הכל ולפניו יכרעו כל יורדי עפר מ"מ אין בו כדי השלטון להפריד בין המעשים הטובים ובין עצמות הנפש בהיות שאיש באחיו ידובקו בזה ובבא כי בצאת הנפש מארץ מאפליה זו אז גם המ"ט הולכים עמה כמ"ש והלך לפניך צדקך. זה"ש מונבז אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו כי קנין הממון אינו מתעצם ודבק עם האדם עד אשר יש כח ביד זולתו לשלוט עליו כד"א שליט האדם באדם לרע לו היינו בממונו השמור לרעתו כד"א עושר שמור לבעליו לרעתו וכן המות משליט אחרים עליו אמנם אני גנזתי דבר שאין היד שולטת בו כאמור

התנאי הג' הוא שכל פעולה לא תקרא שלימה אך ורק כשתפנה אל איזו תכלית טוב והתכלית ההוא נקרא פרי המעשה כי כל פעולה שאין לה שום תכלית נמשלה לאילן סרק שאינו עושה שום פרי ומזה הטעם נקרא הדיבור ניב שפתים כי ניב נגזר מל' תנובה ונקרא הדיבור פרי לפי שהוא תכלית האדם ומטעם זה נקראת הנפש המשכלת נפש המדברת כתרגומו לנפש חיה לרוח ממללא נמצא שהתכלי' נקרא פרי ובזה נשתבחה התורה שלא תמיש מעשות פרי קודש הילולים לה' כמ"ש והיה כעץ שתול על פלגי מים משא"כ בקניני הגוף כמו שיתבאר זה"ש אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות

התנאי הד' הוא שכל פעולה לא תקרא שלימה כי אם בשתהיה לצורך איזו נמצא נצחי שאם יפעלוה לצורך דבר כלה ונפסד הנה בהפסד הבעלים תאבדנה גם הפעולות ונמצא מציאתה לבטלה וזה ההבדל נראה בעצם וראשונה בין קנין הנפש שהוא לצורך הנשמה העומדת לעד ובין קניני החומר שהבל המה מעשי תעתועים בעת הערב שמשו תאבדנה כל הפעולות ההם. זה"ש אבותי גנזו ממון הבא לתשמיש הגוף ובבא יום הפקודה שניהם יחדיו יכלו ואני גנזתי יראת ה' היא אוצר הנפש העומדת לעד כאמור

התנאי הה' הוא שלא יקרא פועל חכם כי אם כשיפעל לצורך עצמו כמ"ש נפש עמל עמלה לו כי אפי' השכיר פועל לעצמו לתקות השכר שיקבל כי אין לך דבר מגונה מזה כשיפעל לאחרים והוא ישאר ריקם מכל ובזה נבדל קנין התורה שהוא מתעצם באדם כמ"ש יהיו לך לבדך וגו' משא"כ בקנין הממון נאמר ועזבו לאחרים חילם ז"ש אבותי גנזו לאחרים כו'

התנאי הו' הוא מלבד שהפעולה צריכה להיות נצחיית כאמור הנה נצחיות זה צריך שישתמשו בו בעליו שוה בשוה כיצד אם תהיה איזו פעולה שלא תושלם כ"א ע"י שנים גם לעומת זה אינה במלואה וטובה כי אם בששניהם יחד יאכלו מפרי מעלליהם והבדל זה בעצם וראשונה בכל פעולות האדם שנפעלים ע"י הגוף והנפש יחדיו וזה ברור ששכר העה"ז הוא לגוף לבד ושכר העה"ב הוא לשניהם ביחד למ"ד שלעתיד יחיו נפשות בגופות כדעת הרמב"ן או כדעת הרמב"ם לעולם התחייה. נמצא אתה אומר שהעדר זה כרוך בפעולות חצוניות אלו שאין הנשמה נהני' מהם אך אמנם מפעולות התורה והמצות יזכו שניהם משלחן גבוה לאכול לשבעה בסעודה המתוקנת לצדיקים לעתיד לבאי זה"ש אבותי גנזו לעה"ז ואני גנזתי לע"הב: בו' בחינות יוכר ויובחן הבדל שבין שלימות עם ה' אלה משרתי אלהינו ובין האומות אשר הבל יהמיון וכל ישעם וחפצם בהשתדלות הצלחות וברשת זו נלכדה רגלם בששה מיני פחתים אלו א אומרו אבותי גנזו למטה זה"ש ברשעים ירדו שאול חיים כי רעות במגורם מצד רעתם ירדו יום יום בהיותם בחיי' חיית' ע"ד מיטפשין והולכין. לא כאלה חלק יעקב שנאמר בו והיית רק למעלה ולא תהיה למטה. ב אומרו אבותי גנזו במקום שהיד שולטת זה"ש כה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס. ג אומרו אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות זה"ש ובליעל כקוץ מולד כולהם כקוץ הזה שאינו עושה שום פרי ואינו טעון כי אם קצוץ וניתוח וכליל לאישים זה"ש כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים הרי מקרא מלא המדמה ישראל לעץ עושה פרי. ד אומרו אבותי גנזו ממון שהוא דבר כלה ונפסד כאמור זה"ש הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו ועת הפקודה הוא יום המות כי מי לא נפקד ביום ההוא כנודע. ה אומרו אבותי גנזו לאחרים. זה"ש והיה סחרה ואתננה קודש לה' לא יאצר ולא יחסן כי אם ליושבים לפני ה' יהיה. סחרה וגו' הרי שיגנזו לצורך ישראל אמנם בישראל נאמר לא יבנו ואחר ישב וגו' ו אומרו אבותי גנזו לעה"ז. זה"ש הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו'. הורה בזה ההעדר הכרוך בעקבי פעולותיהם שבעיניהם יראו ומשם לא יאכלו כי לא ישאו בעמלם שבר רעבון ביתם לעולם הנצחי מאמר ב ששה שבחים בפסוק תורת ה' תמימה ו' יתרונות לאור על החושך ובהפך זה מצינו בפסוק תורת ה' תמימה שנשתבחה התורה בששה שבחים לידע ולהודיע שהיא שלימה מכל צד ששה בחינות אלו א תורת ה' תמימה משיבת נפש היינו כנגד אומרו ואני גנזתי