עוללות אפרים קמח

כנודע מטבע של החנופה ולפי שברוב החנופה באה שמחניפים לבעלי העושר בעבור הנאות ממון וזה היתה נסבה שהמוכיחים אומרים לרשע צדיק אתה ע"כ אמרו ששופר שצפהו זהב וקולו משתנה פסול כך זה המוכיח בעבור שצפהו זהב קולו משתנה לאמר לרשע כי צדיק הוא ופניו מתהפכים לכמה גוונים כאמור ומה השופר מכניס בזו ומוציא בזו ככה המה הדברי מוסר נכנסים דרך אוזן זה ויוצאים דרך האוזן השני ועוד שנכנס מעט ויוצא הרבה כמו השופר שהקול נכנס לו דרך נקב קטן ויוצא דרך נקב גדול הפך מה שארז"ל עשה אזנך כאפרכסת היינו ששופכין בו בצד הרחב ויוצא דרך נקב קטן. ואם דבק שברי שופרות ותקעו בו פסול זה יורה על הדורש שאינו אומר דבר בשם אומרו ומתעטף בטלית שאינו שלו וכל דבריו גנובים הם אתו בשבר אשר המה שוברים מחיבורים אחרים מעט כאן ומעט כאן והיה הדרוש שלם ושמעתי אומרים שזה הוא פשט הפסוק הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע ר"ל תן לי לב רחב לעיין במושכלות ואל אל בצע לגנוב מספרים אחרים וכל זה הוא עושה מצד שגבה לבו עד להשחית לכך נאמר מגביה פתחו מבקש שכר וכתיב לפני שבר גאון שמצד גאותו נמצא שוד ושבר בגבולו ואם הפך שופר ותקע בו לא יצא כי זה יורה על איש הפכפך ההופך לענה וראש למתוק וחושך לאור ורע לטוב וכאלה דמיונות רבות שכל איש משכיל יוסיף על דברינו אלה כהנה וכהנה. ג מצד הפועל המורה על האחדות וכבר ידעת מהות הפעולה שחולקין קול התקיעות לתקיעה שברים תרועה תקיעה ודבר זה אנו למדין כולו מפר' החצוצרות כי מסוף הפרשה ראו רז"ל ללמוד שופרות זכרונות ומלכיות א"כ בוודאי תחילת הפרשה כולה מדברת ממהות התקיעות והנרצה מהם כי כבר ראה בעל העקידה ללמוד מפרשה זו סוד התקיעות אמרתי אך לאלהים פתרונים אענה גם אני חלקי ואומר כי בפרשה זו נרמזו תשר"ת וסוף הענין מסייע על ידינו שנאמר וכי תבואו מלחמה על הצר הצורר וגו' וע"ד שארז"ל שהשופר בא לערבב השטן הוא הצורר הפנימי המתערבב בתקיעות אלו הבאים להקהיל הקהל שיהיו באגודה אחת והסדר הנכון הוא שמתחלה צריכין ראשי העם שיהיו באגודה אחת וזה סיבה גדולה להשיב רבים מעון ושיקבלו תוכחתם כי בזמן שחלוק לב נשיאי העדה אזי מה שזה אוסר זה מתיר זה פוסל וזה מכשיר ובסיבה זו איש הישר בעיניו יעשה ריב ביאור פר' חצוצרות וסוד תקיעה שב' תרועה לכך נאמר בפרשה זו ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים הרי תקיעה ראשונה ותקעתם תרועה ונסעו המחנו' החונים קדמה הרי שברים שנקראו תרועה ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה הרי סתם תרו' ובהקהיל הקהל תתקעו ולא תריעו הרי תקיעה אחרונ' ולהנחה זו תהיה תקיעה ראשונה שהיא קול פשוט המורה על האחדות כי כל אחד הוא פשוט בתכלית הפשיטות כמו שיסד הפייט ציון שופר פשוט פשוט לב אחד ואחדות ראשון זה מורה על אחדות נשיאי העדה זה"ש ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים שיהיו בקהלה אחת כי זה ראש לכל התיקונים כי בזמן שהמה באגודה אחת אז יסכימו כולם כא' להשיב רבים מעון ולהדריכם בדרך התשובה ובהפך זה איש הישר בעיניו יעשה כי זה אוסר וזה מתיר וזה"ש בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל כי אסיפת ראשי עם גורם שיהיו יחד באגודה אחת כל יתר העם. ואחר תקיעה זו אנו עושין שברים תרועה המורים על התשובה כי שברים גנוחי גנח ותרועה ילולי יליל ובשתים אלו יתחתן כל בעל תשובה כי ידוע שחלי הנפשות הם העונות כמ"ש רפאה נפשי כי חטאתי לך והשב צריך לידע מחליו כי זולת זה לא יבקש מעולם רפואה כדרך החולה שאינו מרגיש בחליו וא"כ צריך הוא להשמיע קולות כדרך החולה באנחה ושברון לב כמ"ש אנחה שוברת חצי גופו של אדם כו' וזהו סוד השברים אך ילולי יליל שצריך להוריד דמעות על עונותיו כמ"ש פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתיך ואם על מיתת אחרים אמרו ג' לבכי ק"ו על מיתת עצמו שהיה בחייו נחשב כמו חלל רשע כי הרשעים בחייהם קרוים מתים וזהו שאומרים בסליחות במה אתרצה כו' אם בבכי כו' אם בשברון לב כו'. ריג סוד גנוחי גנח או ילולי יליל ובכי זה הוא סוד התרועה ומטעם זה מספקא לר' אבהו אי גנוחי גנח אי ילולי יליל היינו אם התשובה מועלת אפי' למי שנחשב כמת בחייו או דוקא לחולה שלא הרשיע כ"כ עד שיחשב כמת ומספיקא עושין תרווייהו לעורר ב' הכתות ולפי שהתרועה באה כנגד החוטאים לכך נאמר עלה אלהים בתרועה כי מדת הדין מתוחה כנגדם וכשהקב"ה עושה דין בחוטאים אז שמו יתברך נתעלה ונתקדש לכך נאמר עלה אלהים בתרועה ותרועה מלשון תרועם בשבט ברזל וכל זה כשאינן עושין תשובה אמנם ה' בקול שופר כי הקול שופר הפשוט מורה על האחדות בהקהיל הקהל ואז הקב"ה מתעורר עליהם במדת רחמים בדרך שהזכרנו במאמר קכ"ב ע"ש. ובסיבת התשובה נדחו המקטרגים שיש לכל חוטא במרום והוא השטן היורד ומסית עולה ומקטרג ובתשובה זו נדחו המחנות של המקטרגים המונעים דרך התשובה מן האדם זהו סוד אומרו ונסעו המחנות החונים קדמה ותימנה כי בודאי יש לדקדק שלא הזכיר רק מזרח ודרום ושאר הרוחות לא ידענו אימתי יסעו. ולהנחתינו ירמז לענין עמוק ונפלא זה כי כבר ידעת שהליכת האדם הטובה היא אם רעה היא מתיחסת לארבע רוחות העולם לפנים או לאחור לימין או לשמאל. הדרך הישר הוא לפנים או לימין. לפנים כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד וכה"א נוכח ה' דרככם ובהפך נאמר נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור וכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים לימין כמ"ש לב חכם לימינו ובהפך זה לב כסיל לשמאלו ובזה נשתבח אברהם אבינו שבכל