עוללות אפרים קמז

נרמזו המלכיות בסוף למה אנו אומרים אותן תחילה ובעל העקידה צדד צדדים להתיר ספק זה ונתן טעם לדבר למה אומרים מלכיות תחילה אך לא תתקרר דעת השואל בביאורו כי עכ"פ יש לספק ולומר אם אמת נכון הדבר שמצד הטעם אשר הניח ראוי להתחיל בם א"כ למה לא הסכים הקדוש ברוך הוא לטעם זה ולמה לא צוה בתורה להקדימם והנכון אצלי לומר בזה שענין זה דומה ממש למה שמצינו באבותינו שהקדימו נעשה לנשמע אף על פי שזה הדבר אשר לא שאל ה' מהם ואדרבה הקדים בכל מקום השמיעה לעשייה כמו והיה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וגומר וכאלה רבים אלא שישראל מעצמם להיותם מאמינים בני מאמינים לא רצו לנסות את ה' והטיבו אשר דברו לבלתי נסות ה' שמא יצוה לנו מצות חמורות נמנעות השמירה ככה בענין הקדמת מלכיות כי הקב"ה צוה לנו להקדים זכרונות ושופרות כי הם הקדמות גדולות ובצורות המביאים אותנו לידי המלכיות להמליכהו עלינו כי הוא התכלית הנרצה והמכוון מהשופר בדרך שיתבאר. ולפי שידיעת הסיבות ואורך ההצעות המביאות אותנו לידי ידיעת מלכותו הם כמו נסיון על כן יאמר נא ישראל לא אשאל ולא אנסה את ה' היש ה' בקרבנו אם אין כי כבר מסורת בידינו מאבותינו כי לה' המלוכה ומושל בגוים לכך אנו אומרים מלכיות תחילה להמליכהו עלינו אף בלתי ידיעת הסיבות הקודמות כשופרות וזכרונות אעפ"י שהקדוש ברוך הוא לא בקש זאת מידינו והוא טעם נכון וישר. וזה יתבאר בסמוך במאמר רי"ג שהזכרנו והשופר הוא כסולם לבא לידי הכרת מלכותו יתברך מתוך מעשיו והשגחתו יתברך שאנו רואין לעולם להרע או להיטב כמבואר מפשוטן של הזכרונות והשופרות אך שהחקירה ההיא לפעמים היא מביאה ספק בלב המהרהר בראותו רשע וטוב לו לפיכך יותר טוב הוא להמליכהו עלינו תחילה בלתי ידיעת הסיבות האלו ולהיות תמים עם ה' וא"כ תכלית מצוה זו היא להמליכהו עלינו אך שזה לא תקום ולא תהיה כי אם בשנחזיק בג' דברים המביאות אותנו לידי תכלית זה להמליכהו עלינו והוא שמירת כל המצות שבתורה בכללה מבין כולם יצא חוטר גזע שלימות זה האחרון. אך לפי שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא א"כ צריך האדם לג' דברים המשיבים אותו תחת כנפי השכינה ושמירת תורתו הכלל הראשון הוא שישמע בקול מוכיחיו. הכלל השני הוא שישוב בתשובה שלימה ונסלח לו. הכלל השלישי הוא שיהיו ישראל באגודה אחת כי זה סיבה גדולה לשיהיה כל אחד מוכיח את חבירו ומורה לו הדרך הישר לא כן הוא כשחלק לבם אדרבה כל אחד מכשיל את חבירו כדי להדיח עליו הרעה. רי תמונת השופר וצד החומר והצורה והפועל והתכלית ושלשתן אנו למדין משופר זה מצד החומר והצורה והפועל והתכלית מצד החומר כי השופר בא משל איל והוא רמז נפלא אל התשובה כמו שיבא מצד צורת ותמונת השופר יוקח לימוד גדול למהות המוסר כמו שיתבאר מצד הפועל דהיינו פעולת השופר דהיינו התקיעות והתרועות יוקח לימוד לאחדות האומה כמו שיבא. והתכלית הוא להמליכהו עלינו כאמור. א חומר השופר הוא שמצוה ליקח קרן של איל זכר לאילו של יצחק וממנו יראה וכן יעש' שלא לחוס על גופו כלל כמו שעשה יצחק ודרך זה צריך כל בעל תשובה לילך בו לענות החומר בדברי הצומות וזעקתם וביתר הענינים לפרוש מהבלי העולם ולהיות נזיר אלהים קדוש יהיה כמו שאמרו היושב בתענית נקרא קדוש כו' ובזה הוא דומה ליצחק שנתקדש בהר המוריה ונעשה עולה תמימה כאלו הוקרב כליל לה' כך אנו אומרים ביום התענית ותהא חלבי ודמי שנתמעט לפניך היום כחלב מונח ע"ג המזבח ובלשון זה אמר אברהם כשהקריב האיל תמורת בנו כדאיתא במדרש ואמרו שבקרן זה צריך להיות הזכרות כי זה יורה על גבורי כח עושי דברו בימי הבחרות כמ"ש אשרי איש ירא ה' איש ולא אשה אלא זה ששב בבחרותו כשהוא בכחו ודבר זה אנו למדין מאברהם בעקידה שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש חמורו ובדרך שנתבאר למעלה במאמר ר"ג ע"ש. ב צורת השופר ותמונתו הוא לימוד אל התוכחה והנהגת המוכיחים ודבר זה אנו למדין ממה שנאמר לישעיה כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם המשיל קול מוסריו לשופר זה ואמר בסוף הענין אם תשיב משבת רגליך וגו' הורה בדבריו אלה שביום השבת ידבר שאין בו תקיעה וקולך עומד במקום השופר כמו שיבאר בסמוך במאמר רי"ט ע"ש ולפי שהמוכיח צריך לקשט עצמו תחילה לכך נאמר יום שופר ותרועה וגו' וסמיך ליה התקוששו וקושו הגוי לא נכסף ומפסוק זה למדו רז"ל שצריך לקשט עצמו תחילה ואח"כ אחרים וצריך השופר להיות כפוף כמו כן המוכיח לזולתו צריך לדבר בלב כפוף נשבר ונדכה לבלתי היות מן הכתות הרמים המדברים בלשון מדברת גדולות ולכבוד עצמו הוא דורש וברוח שפתיו יתנשא לאמר אני אמלוך למען ספר שמו לאמר כי הוא נאה דורש ידע מה בחשוכא לשנות כל פשט לפשוט צורתו ולבש אותו בגדים אחרים וכבר נתפשט מנהג זה בין הדורשים וזה תכלית מבוקשם. וצריך להיות הזכרות בתוכו להיות כאיש גבורתו לשבר זרועות רמות כמ"ש אזור כגבר חלציך וגו' וראה כל גאה והכניעהו וגו' והוא שלא לגור מפני איש ושלא להחניף לרשעים אשר ידם תקיפה. ריא הנצרך לבריות פניו מתהפכים לכמה גוונים ומזה הטעם אין נכון לציירו במיני צבעונים כי זה יורה על החנף הצבוע כמ"ש רז"ל כיון שנצרך אדם לבריות פניו מתהפכים לכמה גוונים שנאמר כרום זלות לבני אדם והוא רמז נפלא זה למי שנצרך לבריות אז הוא צריך להחניף לזולתו והחנף בלי ספק פניו מתהפכים לכמה גוונים כי עכשיו הוא מראה פנים שוחקות לזה וזעומות שלא בפניו ואינו עומד בדיבור אחד כלל