עוללות אפרים קמה

יתיצב לא דבר אלא כנגד היצה"ר שכפי הטבע הוא מהיר במלאכתו ויש לו תקומה לפני בעלי התענוגים הנותנים מעדני מלך ולא לפני החשוכים המהבילים תענוגי העוה"ז ואל תערצו כד"א ראיתי רשע עריץ וגו'. כי ה' ההולך לפניכם להושיע וגו' וע"ד שארז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו כו' על דרך שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו רצה לומר אע"פ שהקב"ה עוזרו ואם כן אם על כל פנים האדם חוטא אז יש לחוש שמא ירשיענו ה' בהשפטו כי יתחייב בדין לאמר שהיו לו עוזרים אל הטוב ולא עשה על זה אמר כי אל חנון ה' ולא ירשיענו בעבור זה בהשפטו וק"ל. ולכך נאמר כאן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם קשה בפסוק זה למה אמר ההולך עמכם ובמקום אחר נאמר וה' הולך לפניהם ועוד קשה שכאן אמר להושיע אתכם משמע גם אתם תהיו מזורזים במלחמה ובמקום אחר אמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. אלא לפי שכאן הוא מדבר במלחמות היצה"ר שאעפ"י שהקב"ה עוזרו מ"מ צריך האדם גם הוא להיות מזורז מצד בחירתו במלחמה כי אם השתות והרשתות של היצה"ר יהרסון מכל וכל על ידי הקב"ה א"כ הצדיק מה פעל לכך נאמר עמכם ולהושיע אתכם ולכך לא ירשיענו בהשפטו אם לא היה יכול לו כי לא נעשה הכל ע"י הקדוש ברוך הוא והמשכיל יבין הכרזה שניה מי האיש אשר בנה בית וארש אשה ונטע כרם זה בודאי בימי העמידה ידבר שמדרך בני האדם להיותם שלשתן בידו בימי העמידה: או יאמר בבנין הבית הגופני שכבר נבנה על תלו בימי העמידה וכרמו שלו לפניו להוציא פרי משפט וצדקה וכבר ארש לו האשה התורנית. ולא חנכו כראוי לשם התכלית האמיתי אזי ישוב לביתו ר"ל בתשובה שלימה בשביל ביתו. פן ימות במלחמה ר"ל פן יהיה מנוצח מיצרו במלחמה פנימית זו. ואיש אחר יחנכנו היינו היצה"ר שנקרא איש ע"ד שאמרו מתחלה הלך ואח"כ אורח ואח"כ איש ונקרא איש אחר לו ע"ד אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם צועקים להם ואינן נענין כו' כך היצה"ר נהפך לו לאיש אחר ביום עברה כמ"ש יצרו מסיתו בעוה"ז ומעיד עליו בעוה"ב כו' זה"ש ואיש אחר יחנכנו שהוא ימשול בכל הפעולות האילו לעשותם שלא לשם התכלית האמיתי וכן בחילול הכרם ואשה הכרזה שלישית היא כנגד סוף ימי חלדו וכנגד כת הרשעים שאינן שבים אל ה' עד הגיעם קרוב לשערי מות ולפי שמקצתם מתיאשים מן התשובה והם יריאים מן חבילות חבילות עבירות שבידם כנגדם בא הכרוז מי האיש הירא וארז"ל זה הירא מן העבירות שבידו ילך וישוב בתשובה ואל יאמר נואש כי בזה ינעול דלת בפני השבים זה"ש ולא ימס לבב אחיו וגו'. ומה נפלא לדברינו אלה מה שמצינו בג' הכרזות אלו הראשונים הכהן מדבר ומשמיע והאחרונה השוטר מדבר ומשמיע והאמצעית כהן מדבר ושוטר משמיע והוא ע"ד שנאמר בדברים לא יוסר עבד ושבט לגיו כסילים כי הנה הכהן אשר שפתיו ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו הוא מוכיח לזולתו בדברי מוסר לבד. והשוטר הוא אשר השבט מוסר בידו ומקל ורצועה אשר בהם יוסרו הפתאים ולפי שהכרזה ראשונה היא כנגד הצדיקים אשר בדברים לבד יוסרו לכך היה הכהן מדבר ומשמיע והשלישית שהיא כנגד הרשעים שלא יוסרו כי אם בשבט הנוגש בם לכך היה השוטר מדבר ומשמיע. והאמצעית שהיא כנגד הבינונים השבים אל ה' בימי העמידה להיותם ממוצעים לכך היה הכהן מדבר ושוטר משמיע כי לפעמים יוסרו בדיבור ולפעמים בשבט וק"ל. ובהצעה זו נתבאר לנו טעם התקיעות בכל החודש כי ממנה יוקח לימוד על ההכרזות האילו שכל משכיל חל עליו חובת הכרזות אלו להשמיעם לאזניו לפני בא יום הדין הגדול ונראה שמטעם זה אמרו לא אד"ו ראש אעפ"י שעיקר הטעם משום יו"כ וערבה מכל מקום נוכל לומר שיש בזה גם כן רמז שיום דין זה דומה מכל צד ליום דין האחרון ומצינו לו דוגמא ורמז בימי בגה"ז כי ביום ב' נברא הגיהנם וביום ג' נאמר ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ובו נאמר תדשא הארץ וכה"א לעתיד ויציצו מעיר כעשב הארץ וכתיב אשר זרעו בו שהוא רמז אל ההשארות לעוה"ב. וביום ה' נבראו התנינים והרג הלויתן ומלחו לצדיקים לעוה"ב ויום ז' רמז ליום שכולו שבת אך באד"ו לא מצינו בו שום רמז. זה מה שרצינו ליתן טוב טעם ודעת בשופר זה שתוקעין כל חודש אלול לזרז הפתאים הישנים תרדימת הזמן שישמיעו קול מהיכל ה' לשלא יטעו עוד אחרי עבודת כוכבים שהיצה"ר נמשל בה ובזה הקב"ה נתעלה שנאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר כמו שיבא עוד בעזר אלהי הוא ינחנו בדרך אמת אמן: יום תרועה יהיה לכם

עמוד לא מאמר רז תקעו לפני בשופר של איל זכר לעקידה

במדרש אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידתו של יצחק וכו'

אם העסקים הזמניים מביאין את האדם לידי שכחה שישכח אלוה עשהו וינבל צור תעודה בלימודיו אם כן הוצרכה התורה לצוות לנו בדברים המסבבים הזכירה כמו שיבא

הקדמת ענין זה מבואר בתורה פעמים רבות כמו ורם לבבך ושכחת וגו' וישמן ישורון וגו' ותשכח אל מחוללך וכאלו רבים האומרים שמצד היות האדם שטוף בחמדת העה"ז יבא לידי שכחה כמבואר בחג הפסח מאמר מ' ע"ש. ובדרך זה באו מצות רבות בתורה המסבבות הזכירה והוא סיבה לבא לידי שמירת המצות כי כל שישנו בזכירה ישנו בשמירה ומכללם מצות לקיחת השופר משל איל כדי שנזכור מעשה העקידה שעקד אברהם את יצחק בנו יחידו ויצחק גם הוא מסר נפשו לשמים בשמחת לבב כהולך בחליל ומי הגבר אשר לא יחם