עוללות אפרים קמד

אמנם נרדם בקציר בן מביש כי הוא נרדם אפי' בסוף הקיץ זמן הקציר דהיינו אלול שהוא סוף כל הקציר ובו רבים ישובו אל ה' והוא ישן תרדימת הזמן ולזה הביאו ההרגל שקשה לו לפרוש או יאמר קציר על יום הדין כדאמרינן ונפלה נבלת האדם כעמיר מאחרי הקציר ואפי' בזמן זה שהוא נידון לחיים או למות הוא נרדם ואינו שב בתשובה מצד ההרגל כאמור. ה הוא שאחר התשובה יהיה נזהר מאוד שלא ישוב לסורו ככלב שב על קיאו כי אם יחממו יצרו אפי' אחר התשובה שכבר נתקררו כל כחותיו ואעפ"י כן חזר להיות לו לב הומה וחומד א"כ בודאי גדול חום יצרו מאוד ויצה"ר כזה קשה לכבוש ולצנן זה"ש אשתא דסתווא קשה מדקייטא וסימנך תנורא קרירא והמשל והנמשל דומה מכל צד וזה אין צריך לפנים. ו הוא שמקצתם דוחים התשובה עד סוף ימי חלדם דהיינו עד ימי הזקנה בארנו טעותם וסכלותם בדרשות חג הפסח במאמר מ"ו ובספר הזוהר פי' שזהו כוונת הפסוק מפני שיבה תקום רצה לומר קודם זמן השיבה תשוב אל ה' וכן נאמר אשר בנינו כנטועים מגודלים בנעוריה' כמו נטיעה זו אם תשוה עקמימותה בעודה קטנה אז יש לה תיקון כמו כן בנינו מגודלים בתשובה בעודם נערים גם כי יזקינו לא יסורו ממנה. זה"ש מגמר בעתיקא קשה מחדתא קשה ללמד את זקן וכסיל שכבר הזקין ברשעו ואין טוב לאדם כי אם להעביר העבירה מכנגד פניו בעוד היותה חדשה זה"ש וסימנך טינא בר טינא כי החומר שכבר הוליד כמה תולדות קשה לבטל מציאותו דוגמת ילד רמכי רמכי שהזכרנו בחיבור זה בחלק א' במאמר של חוני המעגל ע"ש הנה ממאמר זה רמז נכון למבינים ומשכילים שלא ידחו התשובה לסוף השנה דהיינו חודש אלול או לסוף ימי חלדם. רה טעם לתקיעת החודש אלול וכן תקיעות חודש אלול יש בהם רמז לג' כתות חלוקות בקדימה ואיחו' תשובתם הרמתה וכן אמרו דורשי רשומות אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול ונראה שהוא על דרך שובו אלי ואשובה אליכם כי בזה החודש נרמזה התשובה אל ה' דהיינו אני לדודי ואז ישוב גם דודי לי. א כנגד כת הצדיקים השבים אל ה' בבחרותם ונמצא שהם כל ימיהם בתשובה כנגדם באה התקיעה ירח ימים הכולל כל ימי חלדו של האדם כי בירח זה יש בו בחודש שלם עלייה ועמידה וירידה בתוספות הירח מתחילת החודש וחסרונו מאמצע החודש כנודע וכן פי' בעקידה על פסוק ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים שחודש שלם כולל כל ימי חלדו של האדם ולעמתם באה התקיעה בכל החדש לזרזם על התשובה שיהיה אמיץ לבם בגבורת כל המיחלים לה' מיום הולדם עד עת האסף אותם ויהיו חרדים מחרדת יום המות אף בילדותם. ב כנגד הבינונים השבים אל ה' מן שנת מ' והלאה ונמשך פרישתם ונזירתם ל' יום כנגדם באה התקיעה ל' יום לפני יום הדין הזה לזרזו שלכל הפחות יהיה מן הבינונים השבים אל ה' ל' שנה קודם יום המות ויום הדין האחרון. ג כנגד הרשעים שאינן נותנין אל לבם לשוב כי אם סמוך למותם בסוף ימי חלדם דהיינו שלהי קייטא כי העוה"ז נמשל בקיץ כאמור כנגדם באה התקיעה בחודש אלול שהוא החודש האחרון מחדשי השנה וסמוך ליום הדין כדי לזרז כתות אלו שלפחות לא ינום ולא ישן סוף ימי חלדו כי אם לא עכשיו אימתי וזהו טעם שאנו עומדים לסליחות באשמורת הבקר כי הלילה הוי ג' משמרות ואנו עומדין באשמורה אחרונה לזרז את האדם שלפחות יקום משנת תרדימת הזמן בסוף ימי חלדו דהיינו האשמורה האחרונה של העוה"ז שנמשל ללילה וסוף ימי חלדו של אדם דומה ממש לאשמורת הבוקר כי בזמן שהשחר רוצה להתחיל להאיר אז הוא מאפיל קצת יותר מחשכת הלילה ואח"כ מתחיל השחר להאיר כך יום המיתה שהחושך יסובבנהו יותר מחשכת הלילה ואח"כ זריחת השמש לעוה"ב כמ"ש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה כו' ובה הוא נותן שכר טוב לצדיקים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו' אך אמנם לפי שיותר טוב לקום אל ה' קודם אשמורה זו לכך התפאר דוד על עצמו לאמר קדמו עיני אשמורות וגו' ומהצעה זו ילמוד כל משכיל לקום אל ה' בראש כל אשמורה או בסופה למאן דגני בבית אפל והלך כל ימיו חשכים ואין נוגה לו רו סוד ג' הכרזות שבפ' שופטים אזי צריך הוא להכריז לאזניו כל אותן ההכרזות שנזכרו בפרשת שופטים בצאתו למלחמה עם יצרו. ההכרזה ראשונה היא שמע ישראל אתם קרבים למלחמה אל ירך לבבכם וגו' הכרזה שנייה היא מי האיש אשר בנה בית וגו'. הכרזה שלישית היא מי האיש הירא ורך הלבב כו' בשכבר פי' בעקידה הכרזות אלו על מלחמת האדם עם יצרו אך שאין דעתי נוחה בפירושו כי יראה שלחנם הפך סדר הפרשה. כי הכרזה ראשונה פירשה הרב על אחרית ימי האדם והאמצעית על תחילת ימיו. ובאחרונה לא חידש מאומה. ולדעתי שג' הכרזות אילו הם כסדרם ממש על ימי העלייה והעמידה והירידה. כי הכרזה ראשונה היא לכת הצדיקים השבים אל ה' גם בבחרו' זה"ש שמע ישראל וגו' לפי שמדבר עם האיש השלם אשר בשם ישראל יכונה אתם קריבים היום למלחמה וקריבה זו היא ראייה עצומה לדברינו שבימי הבחרות ידבר שאז יצרו תוקפו לא כמו שכתב בעל העקידה שבאחרית הימים ידבר כי הזמן ההוא אינו זמן הקריבה כי היצה"ר בטל כמעט מעצמו גם אין, לומר וראית סוס ורכב עם רב ממך דהיינו כלי המעשה העוזרים לו שהרי לזקנתו כבר תש כחו כנודע ולפי הנחתינו יבא הכל על נכון שבבחרותו ידבר ובא הכרוז לאמר אל ירך לבבכם מצד הרגשת התענוגים כד"א הרכה בך והענוגה וגומר. אל תראו מחרדת יום המות שהיצה"ר מפחידו לאמר כי אין חשבון בשאול אל תחפזו להיות פחז כמים לדבר עבירה כי היצה"ר מבהילו ומחפיזו שיעשה מהרה לביתו ולא יאחר ע"ד שיננא חטוף ואכול כו' ועל כזה אמר שלמה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב לפני חשוכים בל