עוללות אפרים קמב

שלא ירד ממאודו לעולם עד אשר ראו בו שהוא מתחיל להיות פוחת והולך אז נתנו לבם לחסרונותיו וברחו גם המה אל האדון השני. הכת השלישי לא שתו לבם גם לזאת כל זמן שבתם על סיר הבשר לא התבוננו לאחריתם עד שראו אותו בניוולו שכבר ירד ממאודו ובידו אין מאומה אפי' חיי שעה אין בידו להספיק להם אז ברחו גם המה. ומשל זה ושברו הלא הוא מבואר כמעט מעצמו שעיר קטנה זו הוא האדם שנמשל בעיר קטנה ומלך האדיר הוא המלך ה' צבאות שמו והוא השליט בו היצר טוב והיצה"ר אשר אחרי עבודתם נמשכו כל אנשים מעט שבעיר קטנה והבחירה נתונה לילך אחר איזו מהם שירצו ושכר פעולתם הוא בסוף הפעולה לעה"ב כי אין שכירות משתלמת אלא לבסוף וההבדל שביניהם הוא שהחומר שלחנו מלא מכל טוב העה"ז ותאוה הוא לעינים שכך רואות אוכלים למעדנים והם ששים ושמחים בעבודתו אך ששקר הוא מבטיח את בעליו שאין חשבון בשאול אשר הוא הולך שמה כמו שאמרו ואל יבטיחך יצרך כו' והיצר טוב הוא בהפך זה שכך דרכה של תורה פת במלח תאכל וחיי צער תחיה בעה"ז אך שסוף השכר לבא כי נאמן הוא בעל מלאכתך לשלם שכר פעולתך ומצד היות שההנאות המורגשות כולם יכספו להם בילדותם על כן בילדותם כשרואין את הגוף בשלותו והוא עולה מעלה מעלה דבר יום ביומן כד עשרים שנה כל אנשי העיר יטו שכמם לסבול עול המלך זקן וכסיל והכח השכלי אין לו מכיר ויותר הוא לבדו ואין לו חבר ודמיון כי כל אחי רש וילד מסכן שנאוהו. רג טעם לבר עונשין בכ' בב"ד של מעלה ומטעם זה ארז"ל שאין האדם נעשה בר עונשין בב"ד של מעלה עד עשרים שנה לפי שבימים ההם מאחר שרואין את הגוף כי הוא עולה מעלה מעלה תמיד ע"כ הם כשוגגין וחושבים שאליו ראוי להדבק ובימים האלו אינו בנמצא שישוב האדם אל ה' אע"פ שנמצאו בעולם חסידים ואנשי מעשה השבים גם קודם עשרים מ"מ בני עלייה כאלו מועטים הם לפיכך לא נכללו בחלוקות ג' כתות אלו. אך מעשרים והלאה יתחלקו כתות האנשים בקדימה ואיחור על פי המשל שהנחנו הכת הראשונה היא הכת הצדיקים שבים משנת עשרים והלאה מיד כשיראו בפחזותו שאינו מוסיף עוד והוא עומד במדריגה אחת מיד הוא משים אל לבו כי שוא תמורתו שהחליף עולם עומד בעולם עובר ומיד הוא שב אל ה' בתשובה בעודו בכחו בגבורתו ועל כתות אלו נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו דהיינו בבוקרו ובבחרותו כי הימים ההם מכונים כשחר כמו שנאמר כי הילדות והשחרות ועל כזה התפאר דוד לאמר אעירה שחר שהיה קם משנת תרדימת הזמן כאיש אשר יעיר משנתו בשחרית דהיינו בתחילת ימי חלדו כאמור. הכת השנייה הם הבינונים אינן שבים כי אם משנת ארבעים והלאה כי יראו בניוולו בימי הירידה שהוא מתחיל להיות הלוך וחסור ונמשך זמנו ל' שנה כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה לכך ארז"ל סתם נזירות ל' יום כי בסתם הולכים אחר דעת אדם בינוני שהמשך זמן תשובתו דהיינו נזירתו ופרישתו מהבלי העולם נמשך ל' שנה מארבעים עד שבעים כך סתם נזירות ל' יום דהיינו יום לשנה. הכת השלישית הם הפחותים שאינן נותנין אל לבם לשוב עד אשר יגיעו קרוב לשערי מות וכי אז לא יוכלו לצאת ולבא כפעם בפעם לקראת תענוגי והבלי הזמן ואז רואין ההעדר הכרוך באדון זה אשר בחרו להם ועליהם אמר המשורר בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו רצה לומר שלפחות כשתגיעו להיות בן מ' לבינה ראוי לכם ליקח מוסר ואם לא עכשיו אימתי וזה"ש מיד להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת ביאר בהדיא שכל דבריו אלה הם לזרז הפתאים הממתינים בעשיית התשובה עד ימי הזקנה שנקראו ימי הרעה ועד יכרה להם שחת. ועל זה אמר דוד עני אני וגוע מנוער ר"ל עני אני בדעתי מן המצות וגוע מנוער שאפילו בנעורי אני דואג מיום המיתה והגוויעה לפיכך נשאתי אימיך אפונה לשון פן שבכל יום אני מסופק פן יהיה יום זה יום שלפני מותי לפיכך אני שב בתשובה מנוער ואיני ממתין כלל. ואחר הצעה, זו נתבאר לנו טעם תקיעה כל חודש אלול זה כל כת וכת לפי ענינה בהיות שהשופר בא לזרז על שתי בתי דינין דהיינו על דין שבעה"ז בר"ה. ועל יום הדין שלעתיד כמו שנאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו יושבי תבל היינו בעה"ז ושוכני ארץ אלו המתים ראוי לומר כי חודש אלול זה הבא בסוף הקיץ דומה לסוף ימי חלדו של האדם כי כבר מרגלא בפומיה דאינשי אומר שהעה"ז דומה אל הקיץ המכין אל החורף כך העולם הזה מכין אל העה"ב וכן נאמר לך אל נמלה עצל וגו'. וכדי להעיר אוזן אנשים על התשובה הנעשית בסוף ימי חלדו של האדם מה שיש בה מן הטעות והחסרון. רד זיהרא דשימשא כו' שלהי קייטא זה אלול כו' ראה ראיתי לזכור מאמר רז"ל במסכת יומא אמר רפרם זיהרא דשמשא כשמשא וסימנך דנא דחלא. שברירי דשמשא קשה משמשא וסימנך דלפא. הרהורי עבירה קשים מעבירה וסימנך ריחא דבישרא. שלהי דקייטא קשה מקייטא וסימנך תנורא שגירא. אשתא דסיתווא קשה מדקייטא וסימנך תנורא קרירא. מגמר בעתיקא קשה מחדתא וסימנך טינא בר טינא כפי הנראה שמאמר זה כולו צריך ביאור בהיות שאם הוא כפשוטו איך קבעו בתלמוד מאמר שברוב דבריו אין בהם לא מוסר ולא לימוד איזו מצוה אין זה כי אם גדולים חקקי לב כי מקצת דבריו הם בנין אב על כל דבריו וזהו אומרו הרהורי עבירה וכי א"כ כל דבריו אלה יהיו דרך נכון להציל האדם מעבירה ולהורות לפניו הדרך הנכון אל התשובה והזירוז אליה. וזה שכל בעל תשובה צריך לידע ששה דברים מועילים לו להשיב נפשו מיני שחת. א הוא בראשית כל דבר צריך הוא