עוללות אפרים קמא

שבכתות האנשים אינן שבים כי אם בימי העמידה. ויש אשר תשכון עליו עננה וחשכת חומרו עד ימי הירידה אז הוא נותן אל לבו לשוב אלו הם הכתות הפחותים וכנגד ג' כתות ארז"ל משל למדינה שחייבת מס למלך כו' מתחלה יצאו הגדולים לקראתו ואח"כ הבינונים ואח"כ הכל יוצאים כך בערב ר"ה הגדולים מתענין כו' ונראה לבאר חלוקות ג' כתות אלו בשלשה דרכים הדרך הראשון הוא כמו שמשה עלה להר בר"ח אלול וירד ביום כיפור לתקן מעשה העגל כך זמן התשובה לעלות אל ה' נמשך בזמן זה בקדימה ואיחור לתקן מעשה עגל רא רוב העולם נכשל בגזל כו' וזה מבואר ע"ד שארז"ל רוב העולם נכשל בגזל ומיעוטן בעריות והכל בלשון הרע ר"ת שלהם עג"ל עריות גזל לשון. ובמעשה של העגל נא' ויקומו לצחק ודרשו רז"ל ממשמעות לשון מצחק ג"ע וש"ד וע"ג. ונראה שלכך רמזם במלת מצחק ולא פרשם בהדיא לפי שלא היה שם ג"ע וש"ד ממש אלא שאר עבירות שנמשלו לג"ע וש"ד ורוב העולם נכשלים בהם מצד היותם קלות בעיניהם ונראה כצחוק בעיניהם. ש"ד היינו לשה"ר אשר עליו ארז"ל לשה"ר תלתא קטיל ויתר דברי נבלה הממיתין בעליהן וזה"ש קול ענות אנכי שומע חירופין וגידופין כפירש"י. ג"ע היינו גסות הרוח שהיה בהם שלא נתפשרו ליקח איזה מנהיג מביניהם עד אשר יצא העגל הזה ורז"ל אמרו כל המתגאה כאילו בא על כל העריות כו'. ורמזם במלת לצחק כד"א כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני. זה"ש רוב העולם נכשלים בגזל כו' כי העריות המרמז לגסות הרוח שעל הרוב הגדולים נכשלים בו לפיכך יצאו הם ראשונה לקראת המלך ה' צבאות להכניע רום לבבם בצום שלפני ר"ה. והגזל שרוב העולם נכשלים בו והרוב היינו הבינונים והם יצאו לקראת המלך ה' בי' ימים שבין ר"ה לי"כ בתשובה וצדקה והשבת עבוט וגזילה אשר חמדת הממון הביאו לזה וזה כנגד הע"ז של מעשה העגל כמ"ש רז"ל אמר משה להקב"ה אתה גרמת להם שבשביל רוב זהב שנתת להם ע"כ עשו העגל הזה כו' וחטא הלשון שהכל נכשלים בו ע"כ יצאו הכל לקראת המלך ה' צבאות ביום כיפור בתשובה ותפלה ובוידוי עון ובהרבות תפלה ותחנונים ובאלהים הללנו כל היום לתקן חטא הלשון כי תיקון הלשון נופל על החטא שבלשון. הדרך השני הוא הדבר שהזכרנו למעלה במאמר קע"ט. על ארז"ל ישראל נכנסין לדין קודם לאומות ומלך קודם לציבור כו' ועל ארז"ל החשוב חשוב קודם ואח"כ כל איש ישראל כי כל עוד שתגדל מעלתו ביותר הוא צריך להיות מזורז שלא יעבור רצון אדונו וא"כ החשוב חשוב קודם ליתן את הדין מן הפחות וכן מצד שהגדולים לפי שבידם להוכיח ולהשיב רבים מעון ולא עשו על כן הם קודמים ליתן את הדין ע"כ יצאו מתחילה הגדולים לקראתו ואחר כך הבינונים כו' ועוד נוכל לומר שלכך הגדולים קודמים כי בזמן שאינן נזהרים אז גדול עונם מנשוא לפי שגורמים שרבים ילמדו ממעשיהם וזהו בעצם ענין החילול השם לפיכך הם צריכין להיות זהירין ביותר כי שגגת תלמיד חכם עולה זדון לאחרים שממנו יראו וכן יעשו וע"ז אמר דוד ע"ה ואתה נשאת עון חטאתי ר"ל העון המזיד הנמשך מחטאתי השוגג כי סתם חטא שוגג וסתם עון מזיד ולכך לא אמר עוני וק"ל. הדרך השלישי הוא הדבר אשר אנחנו בבאורו בחלוקת ג' כתות אילו השבים אל ה' שהגדולים והחשובים יוצאים תחילה לקראת המלך ה' צבאות בבחרותם. והבינונים באמצע ימי חלדם. והפחותים בסוף ימי חלדם. לכך אמר במדרש זה שמתחילה יצאו הגדולים לקראתו ואח"כ הבינונים כו' וכן סדרם משה ראשיכם שבטיכם וגו' החשוב חשוב קודם כו'. ובחיבורינו זה בחג הפסח במאמר מ"ו הארכנו לדבר שם ממהות ג' כתות אילו ושם תמצא דרוש נאה על התשובה וביאור כל פרשת תן חלק לשבעה וגם לשמונה כו' כי כולה מדברת מסוד התשובה וסדר ג' כתות אילו כפי קדימה ואיחור תשובתם הרמתה אך עכשיו חל עלינו חובת ביאור טעם תקיעות של כל חודש אלול כי כפי הנראה יש בה זירוז לכל ג' כתות אילו רב משל על ג' כתות אלו וראיתי להציע ענין זה על דרך המשל. הן עיר קטנה היתה בעבר הירדן והיא יושבת תחת ממשלת מלך אדיר אשר הושיב במקומו בתוך העיר שני שרים ידידים להנהיג כל אנשי העיר וצוה להם שישכרו אנשי העיר לעבודתם בדמים ולא יהא כח ביד שום אחד מהם להכריח את אנשי העיר לעבודתו וכרוז יוצא שכל מי שירצה לקנות אדון לעצמו הרשות נתונה לו לבחור לו איזו אדון שירצה אמנם בין שני האדונים היה הבדל מפורסם שאחד מהם נמצא בהוה על שלחנו כל טוב הרוג צאן ושחוט בקר אך השכר שהוא מבטיח את משרתיו על הרוב דרכו לשקר ומבטיח ואינו עושה כי לסוף לא ישאו בעמלם מאומה זולת מה שמלאו רסן בטנן. והשני בהפך זה שכל אוכלי שלחנו במסכנות יאכלו לחם עצבים אך שהוא מבטיח ועושה והענק יעניק להם בשובם לביתם מיד ברחו כל העם תחת ממשלת האדון אשר שלחנו מלא כל טוב כי לא הרגישו עדיין העתיד. אך זה האדון מצד שהיה פזרן גדול לא עמד טעמו בו וריחו נמר והתחיל לירד מנכסיו. אז יחלק העם לשלש ראשים הכת הראשונה כאשר ראו בו סימני ההצלחה כי התחיל לעשות בכסף ובזהב ותמיד היה מרויח וכל אשר יעשה יצליח והוא הולך ומוסיף יום יום אז חשבו שהם בטוחים בשכרם והיו רצים ושבים בעבודתו ויהי מקץ ימים פסק מלהרויח אז חשבו מאחר שאינו מוסיף עוד ובכל יום הוא מפזר א"כ בלי ספק שלסוף ירד ממאודו ולא יהיה בידו במה לשלם שכרן מיד ברחה כת זו מתחת ממשלתו אל האדון השני. הכת השנייה לא נתנו לבם לברוח עדיין מאחר שראו אותו עומד במעמד אחד חשבו