עוללות אפרים קלט

ובטלה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו' כפי הנראה שיש במאמר זה רמז על ד' מיני חטאים אלו הנתלין בד' כוחות שהאדם מורכב מהם הנזכרים למעלה במאמר ק"ץ. וארבע אבות נזיקין אלו הם ביטול השלימות מכל וכל וא"כ אין תקנה ח"ו וזה"ש שמשה גזר ד' גזרות עד שבאו ד' זקנים ומצאו תקנה לארבעתן. א משה גזר על הנוגע בעצמות האלהות כשבועת שוא וזולתם פוקד עון אבות על בנים כי כבר ארז"ל בעון השבועות בנים מתים שנאמר לשוא הכיתי את בניכם על עסקי שוא וזה"ש מי שאין לו בנים. בא יחזקאל וביטל הגזירה אמר הנפש החוטאת היא תמות והוא שימית יצרו וחומרו ואז יהיה משולל מן החומר המבדיל בינו ובין השגת רוממותו יתברך ואז ישיג וידע מה אדיר שמו הגדול ויהיה נזהר בקדושתו יתברך וכבר אמרנו שזכרון מה אדיר שמך הוא תקנה לזה זהו שמסיים יחזקאל דבריו בן לא ישא עון האב וק"ל. ב גזר משה על החטא הנתלה בכח החיוני כרדיפת התאות וחמדת הממון ובגוים ההם לא תרגיע כי בוודאי אוהב כסף לא ישבע כסף ואין לו מנוחה והשקט כל ימיו כמ"ש. הרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל והוא הנקרא לעולם עני כי אינו שמח בחלקו וכבר אמרנו שלזה יש תקנה בזכרו מה רב טובך דהיינו טובות האמיתיות שלעה"ב אז ימאס בטובות העוה"ז. זה"ש בא ירמיה ובטלה שנא' הלוך להרגיעו ישראל וכתיב שם מרחוק ה' נראה לי עוד אבנך וגומר ויצאת במחול משחקים רמז שבזכירת האחרית הלוך להרגיעו כי ינוחו מעצבונם בזכרם הגמול הרחוק של עה"ב זה"ש מרחוק ה' נראה לי עוד אבנך כי עוד יבנה הבית האנושי ויצא האדם במחול משחקים שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים בג"ע לכך אמרתי הלוך להרגיעו כי בזכירה זו ימצאו מרגוע לנפשם ואל יוסיפו לדאבה נפשם בהמיית רדיפת התאות המותרות. ג גזר משה על החטא הנתלה בתשוקת הרע כגאוה וקנאה ולשון הרע שאין להם תקנה והוא המצורע הנלקה בחטא הלשון זהו שאמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב שבזמן שכל אחד שוכן בהשקט ובטח מריב לשונות אז ישכנו בדד כבדידתו של יעקב ומכלל הן אתה שומע לאו שבזמן שריב לשונות מצוי בהם אז יהיה בדד מושבם כמצורע לא כיעקב. עד שבא עמוס וביטל הגזירה לומר שבזכרו מה אנוש וגו' דהיינו פחיתות ערכו ושפלותו אז יהיה ניצול מן הגאוה ומלשון מדברת גדולות זה"ש חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ר"ל זכירת קטנות ערכו היא הצלתו ואמר נחם ה' על זאת וגו' ר"ל הסכים לדבריו שיש תקנה בזכירה זו כמ"ש רז"ל מאי תקנתי' של מספרי לשון הרע כו' ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו כו'. ד משה גזר על החטא הנתלה בכח הבהמי והוא העצלה וזהו הסומא הנזכר כי עינים לו ואינו רואה כי קרוב אליו הדבר מאוד לכך גזר לומר ואבדתם בגוים כי מצד העצלה שבו לעולם לא יהיה האדם מזורז אל התשובה מצד עצמו והוא צריך למוכיחים וזה מצוי בזמן שישראל יושבים על אדמתם בהשקט אמנם בארצות העמים הם מפוזרים ולא קרב זה אל זה ובסיבה זו איש הישר בעיניו יעשה לכך גזר משה לאמר ואבדתם בגוים. עד שבא ישעיה וביטל הגזירה לומר שיש תקנה לזה בזכרו קלות המצוה מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה זה"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים כי השופר מורה על היראה שנאמר אם יתקע סופר בעיר והעם לא יחרדו והוא מזרז את האדם ומסיר ממנו בגדי העצלה כמו שכתב הרמב"ם בטעם השופר שהוא בא להקיץ הישינים תרדימת הזמן ושוכחים האמת בהבלי הזמן כו' וזה מסכים מכל צד לדברינו אלה וכבר אמרנו שכל ד' אלו הם דרך החיים ומקורה שואב מן החכמה והיראה והיסורין והמצות שר"ת שלהם הוא חיים. זה"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. קצה ד' אתם במסורת וע"ד שמצינו במסורה ד' אתם. א אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. ב אתם עדי נאום ה'. ג אתם קחו לכם תבן. ד אתם נצבים היום. ובהם נרמזו ד' דברים המסבבין החיים. א צפה לחכמת התורה זה"ש מי בכם יגיד זאת דרשו רז"ל במסכת ע"ג שלעתיד הקב"ה יקח ספר תורה בחיקו ואומר מי בכם יגיד זאת וסמיך ליה אתם עדי וגומר שכל האומות לא יכלו להגידה כי אם ישראל. ב המצות זה"ש אתם קחו לכם תבן וגומר כי כבר בארנו בעניני פסח במאמר מ"א שמטעם זה הביא הקב"ה את ישראל בכור עוני של מצרים והכביד עליהם עבודתם כדי שיהיה נקל בעיניהם לקבל אח"כ עול מלכות שמים שנאמר וידעון עבודתי ועבודת העמים. ג צפה ליראה זה"ש אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגומר היינו המכות הגדולות והנוראות והאלהים עשה כדי שיראו מלפניו. ד צפה ליסורין זה"ש אתם נצבים היום כמו שפירש"י היסורין מציבים ומקיימים אתכם לפניו כו' וזה"ש ואתם הדבקים בה' כי מצד ד' מיני אתם אלו תהיו דבקים בה' ותזכו להיות חיים כלכם היום אכי"ר: תקעו בחודש שופר עמוד ל קצו בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה

תניא בראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה לקבל לוחות שניות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר כו'

אם אומה זו בכללה יעלה כל איש במרום שכלו לשוב ואל ה' איש לפי שכלו ומדריגתו יקדים עצמו והפחותים יאחרו זמן תשובתם עד הזמן אשר הם קרובים לשערי מות אזי יתבאר לנו טעם תקיעת כל חודש אלול כי הוא זירוז לג' כיתות חלוקות כמו שיבא

הקדמת הענין הוא מהמבואר שהאדם הוא האמצעי בין הרוחניים והגשמיים והוא מחבר שני