עוללות אפרים קלח

כבידה עליו. זה"ש במאמר שהתחלנו בו צפה לחכמה ליראה ליסורין למצות כו'. א אם פגע בך מנוול זה הוא שטן הוא יצר הרע הוא תשוקת הרע ורוצה להעבירך על דעת עצמך ועל דעת קונך ולהחטיאך בעבירות שאין לך בהם הנאה הכרחית כקנאה וגאוה ולשון הרע וזולתם. צפה לחכמה כי החכם הוא הרואה את הנולד ור"ל משכיהו לבית המדרש כמ"ש מאי תקנתיה של מספרי לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה כו' וכבר נאמר ומה יתרון לבעל הלשון זהו שמביא לראייה מן פסוק עץ חיים היא למחזיקים בה כי היצר הרע אין כוונתו כי אם להמיתך כמ"ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ודרשו רז"ל מקרא זה על היצר הרע לכך נאמר בהפכו עץ חיים היא. ב אם נשתבש עיון שכלך עד אשר השיאך זדון לבך לדבר סרה על אל אלהי ישראל ונפלת כמעט במוקשות הכפירה אז צפה ליראה כד"א ליראה את השם הנכבד והנורא כי בזכרו מה אדיר שמו הגדול אזי יראה ורעד יבא בו מלהרהר אחריו יתברך ואז יהיה ניצול מן העונות הנוגעים בנחלת מציאותו יתברך. ג אם השיאו הכח החיוני שבו עון אשמה לרדוף אחר התאות המוחשות אזי צפה ליסורין לייסר ולענות הכח החומרי בצומות וסיגופים עד שיעמידנו על המיצוע. ד אם הכח הבהמי שבו הלבישו בגדי העצלה לאמר שמצות יהיו עליו למשא כבד אז צפה למצות למהותם ותראה כי שקר ענה בך כי כבר נאמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ולא רחוקה וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו זהו שסמך מיד לפרשה זו ראה נתתי לפניך היום את החיים חיים ר"ת חכמה יראה יסורין מצוה וכן מתים ר"ת מוסר תורה יראה מצוה וזה לפי שזכירת יום המות הוא סיבת החיים וע"ד ארז"ל אם יחיה ימית. קצא ד' חיים בזכרנו וד' מחיה מתים באתה גבור לכך מצינו בנוסח זכרנו ד' פעמים חיי' ובנוסח אתה גבור ד' פעמים מחיה מתים זולת החתימה וזה לפי שהשופר של ר"ה יש בו רמז לכל ד' בחינות אלו המסבבים החיים. א צפה לחכמת התורה כבר הזכרנו למעלה במאמר קפ"ח שהשופר של ראש השנה בא להזכיר יום מתן תורה שהיה בקול שופר או ע"ד ארז"ל שהתקיעה חכמה היא זה"ש צפה לחכמה. ב צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר כבר אמרנו שם שהשופר בא להזכיר מוסר הנביאים שנאמר כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם. ג צפה ליראה כבר ידוע שהשופר בא להחריד ולהבהיל השומעים כדי שייראו ויפחדו לנפשם שנאמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. ד צפה למצות ע"ד שאמרו שפרו מעשיכם לפני והוא זכר לעקידה ואילו של יצחק כדי שממנו ילמדו וכן יעשו למסור נפשם על קידוש שמו ית' כי זה התכלית הנרצה מכל המעשים התורניים. ולפי שהשופר מרמז על ארבעתן והם סיבת החיים על כן אומרים בר"ה ובי"כ זכרינו. בראש השנה כנגד ד' כוונות של השופר ובי"כ כנגד ד' מיני חיים הנזכרים בפרשת אחרי מות שקורים ביום כפורים זכרנום בחיבורנו עיר גבורים פ' אחרי מות זהו סוד אומרו ולחיותם ברעב ד' פעמים חיים בגימטריא רעב וזה רמז לרעב של יום כפורים וכבר אמרנו שד' מיני חיים אלו תלוין בזכירת ד' מיני מה שהזכרנו וכנגדם נזכרו ד' מיני חיים אלו. א כנגד מה אנוש כי תזכרנו אומרים זכרינו לחיים. ב כנגד מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה אומרים מלך חפץ בחיים כד"א השכל וידוע אותי כי באלה חפצתי נאם ה'. ג כנגד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך אנו אומרים וכתבנו בספר החיים כי על העה"ב נאמר כל הכתוב לחיים בספר. ד כנגד מה אדיר שמך אומרים למענך אלהים חיים. קצב ארבע חשובים כמתים וכנגד ד' מיני חיים אלו ארז"ל ד' חשובים כמתים ים עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים. א מי שאין לו יראת ה' נלקה בעוני ומחסור שנא' כי אין מחסור ליראיו וגו'. ב מי שאין בו חכמה הרי הוא סומא שנ' החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך. ג מי שאין בו מצות הרי הוא בלא בנים כי תולדותיהן של צדיקים הם המעשים טובים. ד מי שאין בו יסורין דהיינו שאינו שומע בקול מוסר ותוכחה ועד מהרה ירוץ דברו למוכיחו לאמר טול קורה מבין עיניך לפיכך הוא נלקה בצרעת הבא על לשון הרע ועל גסות הרוח כי הגאוה גורמת לו שהוא מואס בתוכחה. וכנגד ד' כתות אלו החשובים כמתים אנו מבקשין בברכת אתה גבור ד' פעמים על התחייה בלא החתימה וזה שאנו מבקשים על ד' כתות אלו החשובים כמתים להחיותם והחתימה היא על סתם תחיית המתים. קצג כי מטא למחיה המתים רגש עלמא בזה ראיתי להתיר ספק הנופל בפר' השוכר את הפועלים שמסיק שם גזר ר' תעניתא אחתינהו לר' חייא ובניו אמר משיב הרוח נשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא כי מטא לומר מחיה המתים רגש עלמא כו' ופירש שם ר"ת אע"פ שאיכא נמי מחיה המתים קודם משיב הרוח מ"מ העיקר בחתימת הברכה. ולי נראה אע"ג שנזכר ד' פעמים לשון תחיית המתים קודם החתימה מ"מ לא רגש עלמא לפי שהיה יכול הקב"ה לעשות שאלתו ובקשתו בד' אלו החשובים כמתים אבל כשמטא לומר בחתימה מחיה המתים בפעם חמישי אז בוודאי על סתם תחיית המתים הוא מתפלל לפיכך רגש עלמא וק"ל. קצד ד' גזירות גזר משה כו' ובגמרא מצינו כנגד ד' אלו בפרק אלו הן הלוקין ד' גזירות גזר משה ובאו ד' זקנים ובטלום. משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס ובטלה כו' עד לסוף מסיק משה גזר ואבדתם בגוים. בא ישעיה