עוללות אפרים קלו

תאכל בה לחם אבל לא לצבור בו כעפר שאר. ד ה עינוי החומר והמוסר זהו מבואר מפשוטו של לשון יסורין כי הוא כולל יסורין ממש דהיינו עינוי החומר וכולל המוסר והתוכחה קרויה מוסר שנאמר ודרך חיים תוכחת מוסר זה"ש היסורין מקיימים אתכם ואמר ראשיכם שבטיכם וגו' הזכיר בפסוק זה חמש כתות. א ראשיכם הם היודעים להקדים כל דבר הראשיי אשר לו משפט הבכורה והראשית ולאחר המאוחר. ב שבטיכם רמז למייסר ומוכיח לזולתו כד"א שבט מוסר ירחיקנה כי המייסר את זולתו הרי הוא שבטו. ג שוטריכם הוא כנגד עינוי החומר כי הם הממונים לרדות החומר במקל ורצועה ולענותו בעון בצעו. ד זקניכם הם הזוכרים האחרית כי כל זקן זוכר ביותר היום האחרון כי קרוב הוא לשערי מות. ה כל איש ישראל רמז למדת הסיפוק שיעמוד כל אחד בשלו ולא יחמוד המותרות וילך בדרך ישראל זקננו שלא ביקש כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש ראה דבר שנתחבט עליו זקן זה מי האיש מזרעו שיבא אחריו ולא ילך בדרכיו גם הוא ואמר בזכות ה' כתות אלו שבכם אתם נצבים וקיימים לפניו ית' הפך ממה שנאמר לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך ואח"כ הזכיר בהמשך הפרשה כל חמשה כתות אלו א הוא שאמר פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' והוא שלא הקדים במחשבה אהבת ה' בכל פעולותיו בדרך שהזכרנו שבכל מעשיו צריך האדם שיפנה לבבו אל ה' ע"ד בכל דרכיך דעהו וזה הפינה לבבו ממנו יתברך הרי הוא מכוין להנאת עצמו וזהו העדר הקנין הא'. ב העדר הקנין השני הוא שכחת האחרית זה"ש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי ר"ל יאמר אך שלום יהיה בימי ולא יחוש לאחריתו. ג העדר ההסתפקות זה"ש כי בשרירות לבי אלך כי הלב חומד ואינו שבע לעולם כמו שאמרו אבר קטן יש באדם משביעו רעב פי' בעקידה פרשת תולדות שזה יצדק על הלב. ד שאינו חפץ בעינוי החומר זה"ש למען ספות הרוה את הצמאה שאינו חפץ בצומות שהוקבעו לעינוי החומר כי אם לבו חומד תמיד לספות ולרוה צמאו וחשקו לאכול ולשתות. ה המוסר נרמז באמרו הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו כמו שפרש"י במקומו ואז כשישראל שלמים בכל חמשה קנינים אלו אז ילך צדקתם לפניהם להיות להם למליץ יושר ביום דין זהו שסמוך מיד פרשת כי המצוה אשר אנכי מצוך לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה וע"ד המשל שנזכר בפרקי ר"א שלעתיד ליום הדין יקבץ האדם ג' אוהביו. א הונו ורכושו. ב אשתו ובניו. ג המעשים טובים. ומסיק שם שכולם יעזבוהו לעתיד ויתרחקו ממנו זולת המ"ט המה יקרבו את עצמם אליו להיות לו למליץ יושר ועליהם אמר המשורר לבי סחרחר עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי יאמר שמתחילה יעזבהו האוהב הגדול שבכולם והוא הונו ורכושו אשר עיניו ולבו היו עליו כל הימים כי העין רואה והלב חומד והוא כחו ועוצם ידו ואחר כך אמר אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו וקרובי מרחוק עמדו יאמר שגם קרוביו יעזבוהו. אך לך ה' הוחלתי וגו' היינו עיני תלויות לאותן המ"ט שעשיתי לשם ה' המה יגינו ויליצו בעדי ושמעתי אומרים שכנגד ענין זה מצינו ד' פעמים הן אני במסורת א הן אני ערל שפתים. ב הן אני עץ יבש. ג הן אני נשארתי לבדי. ד הן אני כפיך לאל. וזה שליום הדין יאמר האדם הן אני ערל שפתים ואני צריך למליץ ואז יקבץ ג' אוהביו הממון משיב הן אני עץ יבש לא לעזר ולא להועיל ביום עברה הקרובים משיבים הן אני נשארתי לבדי שגם אני בדד ואם ן אני לי כ"ש לזולתי. ומ"ט משיבים הן אני כפיך לאל להמליץ עבורך. או הממון משיב הן אני עץ יבש והקרובים משיבים הן אני ערל שפתים והאדם מתאונן לאמר הן אני נשארתי לבדי בלא אוהב עד שהשיבו המ"ט הן אני כפיך לאל זה"ש לא נפלאת היא ולא רחוקה ובזה נשלם דרוש זה בסייעתא דשמיא: ראה נתתי לפניך היום את החיים עמוד כט מאמר קפט ד' דברים סיבת החיים

במדרש ילקוט בתהלים. תודיעני אורח חיים וגו' אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה מבקש צפה לחכמה שנאמר עין חיים היא למחזיקים בה: ד"א צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר ד"א צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים. ד"א צפה למצות שנא' שמור מצותי וחיה ע"כ

אם האדם בעה"ז כשליח כמו שנאמר להשיב אמרים אמת לשולחיך א"כ צריך האדם לידע ד' תנאים אשר בהם תלוי עיקר השליחות בתנאי המשלח והשליח והשליחות ותכלית השליחות דהיינו מי וממי ומה ולמה וארבעתן דרך החיים

הקדמת הענין הוא מהמבואר שהאדם נמשל בעה"ז לשליח כמ"ש להשיב אמרים אמת לשולחיך וכל שליח צריך לידע ד' דברים עצמיים ומתוך הידיעה יבא לדקדק בשליחותו ולא ישנה את תפקידו. א צריך לידע מי הוא משלחו דהיינו ממי. כי ביותר צריך השליח להיות זריז בשליחותו אם משלחו גדול וחשוב משיהיה שפל אנשים. ב צריך להזכיר השליח מהות עצמו דהיינו מי. שאם הוא בעצמו פחות ושפל אז ביותר הוא צריך להיות מזורז משאם יהיה חשוב כי כל עוד שתקטן מדריגתו ביותר צריך הוא לדקדק שלא ישנה מדעת משלחו. ג שצריך לידע מהות השליחות דהיינו מה. שאם השליחות דבר קל ביותר הוא צריך להיות מזורז בעשייתו בהיות שאין לו שום התנצלות לאמר שהשליחות היה כבד עליו לעשותו. ד צריך לידע התכלית דהיינו ולמה וזהו שכר השליחות כי כל עוד שיגדל השכר ביותר הוא צריך לדקדק בעשייתו זהו שאמרנו שצריך לידע מה ומי וממי