עוללות אפרים קלה

זה הוקבע יום צום כיפור. ד מדת ההסתפקות כנגד זה הוקבע חג הפסח שנאמר בקרבנו איש לפי אכלו תכוסו על השה ובו אנו אומרים כל דכפין ייתי וייכול היינו כדי שבר רעבון ביתו ולא יותר בדרך שנתבאר במאמר כ"ח. ה מדת האהבה לזולתו והתוכחה כנגד זה הוקבע יום מתן תורה שנעשו בו כל ישראל אגודה אחת כמו שפירש"י על פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר ובו נעשו ערבים זה בעד זה ומצד זה נתפש אחד בעון זולתו כשאינו מוכיחו אעפ"י שבהר גריזים ועיבל התחיל הערבות כמו שפירש רש"י באתם נצבים מכל מקום יום מתן תורה היה סיבתו ובו קבלו התורה שנקראת מוסר שנאמר שמע בני מוסר אביך. קפח ה' כוונות לקול השופר וכנגדם מצינו בתקיעות של ר"ה ה' כוונות כוללות וזהו סוד אומרו אתם נצבים היום כיום הזה כו' הזכיר לשון נצבים כי חמשה דברים אלו הם הם בעצם ההתיצבות האדם וקיומו וכן נאמר במתן תורה ויתיצבו בתחתית ההר והתורה נתנה בחמשה קולות כנגד חמשה כוונות של השופר והם סיבות התיצבותם וקיומם כאמור וזה שמצינו במדרש האומר שיש לשופר זה עשרה כוונות כוללות ומכללם ה' כוונות המתייחסים לה' דברים אלו המשלימים אור השכלי האמור. כוונה א השופר בא להמליכהו עלינו כי בו ביום נברא אדם הראשון לדעת ר"א ובו ישב ה' למלך על כל הארץ ונוהגים לתקוע בשופרות ביום שממליכין איזו מלך ב"ו ואומרים יחי המלך ק"ו ובן בנו של ק"ו במלכות שדי וא"כ השופר הוראה כי הוא יתברך ראשון בזמן ובמעלה ומצד זה ראוי להקדימו בכל מעשה ובכל פעולה כי לו יתברך משפט הראשית והבכורה וראוי להקדים במעשה ובמחשבה את מי שהיה קדמון לכל נברא זהו כנגד קבלת עול מלכות שמים. כוונה ב שהשופר בא להזכיר יום הדין של עוה"ב ויום תחיית המתים שיהיה בקול שופר שנאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו ודרשו רז"ל שוכני ארץ אלו המתים. זהו כנגד זכירת האחרית. כוונה ג כדי לזכור דברי הנביאים ומוסריהם שנמשל בקול שופר שנאמר כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם זהו כנגד התוכחה. כוונה ד שהשופר בא משל איל לזכור עקידתו של יצחק וזכירה זו מועלת שלא יחוס על החומר מלענותו ק"ו מיצחק שמסר כל גופו למיתה ולא עיכב זהו כנגד עינוי החומר. כוונה ה פירש הרמב"ם שהוא להעיר הישנים תרדימת הזמן ושוכחים האמת בהבלי העולם ובקשת רדיפת החמדות המותרות זהו כנגד מדת ההסתפקות ולפי שקול השופר הולך ומחזק ה' יסודות אלו שבהם תלויה התורה בכללה ע"כ אמרו שהתורה נתנה בחמשה קולות ואחר הצעה זו מבואר המאמר שהתחלנו בו הנותן ה' הבדלים בין יום ללילה כי כפי הנראה יש לדקדק בו מהו זה שאמר מנא הוה משה ידע דילמא לא ידע ואומרו מ' יום ומ' לילה הוא מאמר הפסוק אלא שקשה לבעל המאמר מאחר שסתם יום שבמקרא לילו עמו אם כן למה הוצרך לפרש ולומר מ' יום ומ' לילה אלא שבא לרמוז שמצד היותו בהר כל הזמן הזה הושפע עליו האור האלהי עד אשר ידע להבדיל בין האור השכלי שנגמרה מציאותו במספר מ' כי בן ארבעים לבינה יום לשנה ובין חשכת החומר שנגמרה יצירתו במ' יום והוא מיוחס ללילה ע"כ אמר במה ידע כו' איזו הבדל עצמי יש ביניהם ואמר לזה הניח ה' מיני הבדלים כנגד ה' דברים שהנחנו. א הקדמת עול מלכות שמים לשאר קנייני הגוף זה"ש כשהיו מקדימין קריאת שמע לתפלה ידע שהוא יום כו' כי ק"ש אין בה כי אם קבלת עול מלכות שמים והתפלה יש בה בקשת צרכי הגוף ע"כ יחס לאור השכלי הקדמת ק"ש לתפלה וע"ד שארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ב"ה תחלה ואח"כ יתפלל כו'. ב מיעוט החומר רמז בכריעת הלבנה שנתמעטה וכבר ידעת שהמאור הגדול מתייחס לאור השכלי. והמאור הקטן לאור הגופני זה"ש כשהיתה הלבנה כורעת היינו כריעת והכנעת החומר בזה ידע שהוא יום כי זה מעצת האור השכלי והוא רוממות השכל וכן בהפך הוא לילה. ג ההסתפקות רמז במן זה שלא ירד כי אם ליומו וכשהיה רואה טוחנין אותו המלאכים אעפ"י שאין מדרך המלאכים לטחון מאכל גופני מ"מ נתעסקו בו מצד הענין הרוחני הנמצא בו והוא ההסתפקות כאמור. אמנם כשראה המן יורד ר"ל כשראה ירידה למדת הסיפוק בזה ידע שהוא לילה כי זה מעצת חשכת החומר. ד זכרון העולם הבא זה"ש כשהיו מקלסין בקדוש כו' בהיות שעיקר הקדושה היא לעולם הבא שנאמר לקדושים אשר בארץ המה כי בעוה"ז לא יאמין בקדושיו וכתיב כל הנותר וגו' בירושלים קדוש יאמר לו וקילוס הקדוש הוא רמז לעוה"ב ששם יהיו הצדיקים כמלאכים משוללים מן החומר אמנם תואר הקב"ה שמברכין שמו יתברך על מעשיו שבעולם הזה זה"ש מקלסין בקדוש ע"ד נאה לקדוש פאר מקדושים וק"ל. ה התוכחה ומוסר זה"ש כשהיה מלמדו מקרא ידע שהוא יום כד"א אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך ויחס המוסר למקרא כמו שנאמר שמע בני מוסר אביך זה תורה שבכתב אמנם המשנה היא פירוש המקרא ואין בה מוסר כי אם הדבר המסור לכל אדם בעל פה עד אשר מצד הקבלה נמשכו ספיקות לדורות זה היה מצד חשכת החומר וק"ל וזהו שנאמר אתם נצבים היום כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר כך היסורין מקיימין אתכם לפניו יתברך הורה בזה כשם שהיום מאפיל ומאיר ונותן חמשה הבדלים אלו כך הם היסורין כוללים כולם כאחד לפיכך הם מקיימים אתכם. א ב ג להקדים קנין התורה וזכירת האחרית. ומדת ההסתפקות הוא ע"ד שארז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם ע"י יסורין והם התורה והעוה"ב וארץ ישראל. א התורה היא כנגד קדימת קנין התורה שנקראת ראשית דרכו. ב זכירת האחרית זה"ש העוה"ב. ג ההסתפקות זה"ש א"י כמו שפירש בעקידה על פסוק ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם שהארץ ההיא אינה בטבעה להשפיע המותרות כי אם הסיפוקים ההכרחיים עד אשר לא במסכנות ודוחק