עוללות אפרים קלד

ד משיכיר בין כלב לזאב. ה משיכיר את חבירו ברחוק ארבע אמות ורצו בזה כשאור שכלו שלם וזך על האופן הנז' וידע ומכיר בה' כללים אלו אז אצלו זמן קריאת שמע רצה לומר איש אשר אלה לו ושלם בכולם הוא האיש אשר אליו יאתה להכיר כח מלכות שדי וכל זמן שאינו שלם בכולם עדיין לילה הוא אצלו כי לא נגה עליו עדיין אור שכלו ועדיין אינו זמן קריאת שמע אצלו כי לא יקבל עליו עול מלכות שמים עדיין. א שיקדים פעולות הנפש כאמור זה"ש משיכיר בין תכלת ללבן כי התכלת מורה על הפעולות השכליות שהם בעלי תכלית ומראיהן עמוק מעין הגשמי כמראה התכלת ועוד שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד אם כן התכלת מורה על עסק הנשמה החצובה מתחת כסא הכבוד וכן תכלת נגזר מלשון תכלית. אמנם הלבן שבציצית מורה על העסק הגופני הנראה לעין הגשמי כמראה הלבן הנראה יותר מכל הגוונים ושני מראות אילו באו במצות ציצית ושם נאמר וראיתם אותו היינו הפתיל התכלת וזכרתם את כל מצות ה' באופן שגם הלבן יהיה הוראה על זכירת מצות ה' והוא רמז נפלא למה שנאמר בכל דרכיך דעהו והמשכיל יבין. ב זכירת האחרית זה"ש משיכיר בין תכלת לכרתי הוא שיזכור כי העסק הנפשי יש לו אחרית ותקוה לא יכרת לעולם כהוראת שם תכלת. והגוף כרות יכרת באחרית הימים זה"ש לכרתי או כרתי ממש ע"ד שנ' כציץ יצא וימל. ג עינוי החומר זה"ש משיכיר בין חמור לערוד כי הערוד הוא חמור הבר וזה בשכבר ידוע שכל אדם מורכב משני מיני חומר א' סתם כח חומרי אשר בו ישתתף האדם לשאר בהמה וחיתו ארץ וכח זה מכונה בסתם חמור. ב' הוא היצה"ר גם הוא מסכים עם כח החומרי אך שהוא כח נוסף באדם שמסיתו לפעמים לעבור עבירה בלתי שום הנאה בעולם בשאט בנפש להמרידו בבוראו וכח זה מכונה בערוד שהוא חמור הבר הנושך וממית כמו שאמרו אין ערוד ממית אלא החטא כו' וכח הבהמי המתאוה אל המוכרחות אין ראוי לענותו ולחסר נפשו מן הטובות ההכרחיות לקיום העמדת גופו אך ראוי שיכיר וידע להבחין ההבדל שבין סתם חמור לחמור הבר דהיינו היצה"ר ובזה ידע למעט הכח החומרי המסיתו למרוד בבוראו אחר שיכיר בתחבולותיו וצריך האדם לענותו להטותו עד הקצה האחרון באופן שיעמוד על המיצוע בסוד אומרו והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה. ד מדת ההסתפקות זה"ש משיכיר בין כלב לזאב כי בכלבים נאמר והכלבים עזי נפש הם לא ידעו שבעה ומטעם זה הרחיקה אותו התורה להביא אפי' מחירו לבית ה' והוא שוה לאתנן זונה כי גם היא רדפה אחר מותרות התאוה אמנם הזאב טורף טרף ומסתפק מן הבא בידו כמ"ש רז"ל מ"ד חיתך ישבו בה אם האדם משים עצמו כחיה זו הדורסת ואוכלת תלמודו מתקיים כו', והמכוון בזה שהמסתפק במה שבידו לא יקפיד על מזונו. ה קבלת המוסר מזולתו ולייסר את זולתו זה"ש משיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות כי המוכיח את חבירו הוא בלי ספק אוהבו והוא יודעו ומכירו כמו שנאמר את אשר יאהב ה' יוכיח ואמר ברחוק ד' אמות כי מה שהאדם מורה דרך הישר לשארו הקרוב אליו אינו חידוש כי אהבתו להם היא טבעית ונמשכת עד ג' דורות שנאמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי וארז"ל עד כאן רחמי האב על הבן אמנם ברחוק ד' דורות אין האהבה טבעית. והמוכיח ומדריך בדרך התורה והמצוה גם הרחוקים בוודאי הוא עושה מאהבת ה' אשר צוה בתורה הוכח תוכיח וגו' וסמיך ליה ואהבת לרעך כמוך וזה ראיה שהאהבה היא סיבת התוכחה כאמור וכשאור שכלו של האדם שלם בכל ה' דברים אלו אז הוא מוכן לקבלת עול מלכות שמים אשר לזה באה מצות קריאת שמע כנודע. קפו ה' מצות שקולים כנגד כל התורה וכנגד חמשה דברים אילו מצינו בתורה חמשה מצות אשר עליהם ארז"ל שהם שקולים כנגד כל התורה. א השבת ארז"ל במדרש מן התורה ונביאים וכתובים ששקולה מצות השבת כנגד כל התורה. ב המילה ארז"ל שהיא שקולה ככל התורה. ג מצות ציצית שנאמר בה וזכרתם את כל מצות ה'. ד דיבור לא תחמוד כולל כל התורה כמו שיסד הפייט דברות אלה בלא תחמוד כלולים כו'. ה מצות ואהבת לרעך כמוך כולל כל התורה כדאיתא במעשה של גר שאמר לשמאי למדיני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד כו' והילל למדו פסוק ואהבת לרעך כמוך כו' הרי ה' מצות השקולים ככל המצות. אעפ"י שגם בע"ג אמרו שהמודה בה ככופר בכל התורה מ"מ אין מצוה זו פרטית אלא כללית כוללת כל דת האמונה. וחמשה מצות אילו יש בהם רמז לחמשה דברים אלו. א להקדים קנייני הנפש אנו למידין ממצות ציצית בדרך שנתבאר למעלה אומרו משיכיר בין תכלת ללבן. ב זכירת האחרית אנו למידין ממצות השבת כי הוא הוראה ליום שכולו שבת. ג לענות החומר זהו אנו למידין ממצות המילה בדרך שיתבאר בענייני המילה בע"ה במאמר שפ"ז ע"ש. ד מדת ההסתפקות אנו למדין מדיבור לא תחמוד. ה ענין האהבה והתוכחה לזולתו אנו למדין ממצות ואהבת לרעך כמוך וסמיך ליה הוכח וגומר. קפז חמשה זמנים קדושים בשנה וכנגד חמשה דברים אלו הוקבעו ה' זמנים מקודשים בשנה והם פסח עצרת סוכות ר"ה יו"כ. א שצריך להקדים יראת ה' לכל מעשיו נרמז ביום תרועה זה הבא בתחלת השנה קודם שאנו מתחילין להתעסק בהמשך השנה בצרכי הגוף אנו עוסקים להמליכהו עלינו מתוך השופרות זכרונות ומלכיות שאומרים ביום זה בדרך שיתבאר במאמר רי"ד ע"ש. ב זכירת האחרית כנגדו הוקבע חג האסיף שהוא רמז לאסיפת האדם מן העולם כמבואר בחג הפסח במאמר מ"ד ע"ש. ג עינוי החומר כנגד