עוללות אפרים קל

זה שהופכין השופר לצד ימין שנאמר והשטן עומד על ימינו וכפי הנראה שכל הענין הלזה הנאמר בנבואת זכריה בא לאות ולמופת על שני ימים נוראים אלו ר"ה וי"כ וממנו נלמוד מתי מחברים אתם נצבים לוילך ומתי מפרידים ביניהם בהיות שתחילת הפרשה הוא ויראני את יהושע הכהן הגדול וגומר והשטן עומד על ימינו וגומר ואח"כ נאמר הלא זה אוד מוצל מאש וסוף הענין הוא ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דהיינו חיבור נצבים לוילך כי מהלכים היינו וילך והעומדים היינו נצבים: ודבר זה יתבאר לנו בהמשך ביאור כל הפרשה ההיא על פי הצעה זו וזה כי ההבדל העצמי שבין עסקי הנפש לעסקי הגוף הוא שבעסקי הנפש צריך האדם להוסיף תמיד על שלימות תבואתו ותמיד הוא צריך לילך ולהיות נעתק ממקומו כמו שנאמר באברהם הלוך ונסוע וכן נאמר בכל התורה לשון הליכה והלכת בדרכיו אחרי ה' תלכו וכן רבים וכן אמרו אצל הלל שהיה הולך ומהלך כו' וא"כ שייך תואר לשון וילך לעסקי הנפש אשר עליהם האדם נידון ביום כיפור אשר הונף ואשר הורם למרק עון והם חלי הנפש כנודע כד"א רפאה נפשי כי חטאתי לך ובסיבת הסליחה של י"כ תשוב הנשמה לקדמותה ותחליף כח לעלות מעלה למעלה עד יום המות ומשם תעלה אל רום מעונה אלהי קדם ושם עיקר זריחתה כנודע וזה מבואר מפשוטה של פרשת וילך כי הליכה זו היתה ביום מותו וכן פי' בעל הטורים שהלך להגיד לאבות כו' אמנם בעסקי הגוף לא כך היא המדה אלא צריך האדם להסתפק במה שבידו ולעמוד בשלו אם מעט ואם הרבה יאכל ממנו כדי שלא יבא לכלות בהבל ימיו ויתבטל מן העסק אשר שלחו ה' לארץ מאפליה זו לזכות את נפשו העליונה ולקנות לה סמא דחיי חיים נצחיים ובדרך זה אמרו איזו עשיר השמח בחלקו הוא העומד בשלו ואינו מבקש מותרות כמ"ש שיתן אדם עיניו למטה ולבו למעלה כו' כי העין הוא הרואה ראייה גשמית בחמדות העה"ז ובהם יסתכל במי שהוא למטה ממנו במדריגה ואז ישמח במתת חלקו ואינו מבקש להוסיף על ממונו. אמנם הלב הרואה במושכלות בו יסתכל במי שלמעלה ממנו במדריגה ובסיבה זו יבא להוסיף חכמה על חכמתו כי קנאת סופרים תרבה חכמה כי עסקים אלו הם דוגמת בעליהם כי הבלי הזמן שהחומר מתאוה להם צריך האדם שיעמוד בהם במצב אחד כמו הגוף שמיום הולדו אינו נתוסף מאומה במהות גופו ואיבריו אמנם בעסקי הנפש צריך להיות מוסיף והולך כמו הנשמה שמיום בואה לגוף היא העולה מעלה מעלה בסוד נפש רוח נשמה כמבואר בעקידה פרשת בראשית. וא"כ איפה תואר לשון נצבים שייך לר"ה כי בו האדם נידון על עסקי הגוף אם לשבט אם לארצו אם לזול אם ליוקר ובעסקי הגוף צריך האדם לבקש העזר האלהי שיעמוד בשלו לא יוסיף ולא יגרע כמ"ש על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ר"ל שלא יבקש על טרפו כ"א לעת מצוא ר"ל המזון ההכרחי לו להעמיד מציאותו בחיים בעה"ז לא כמו הפתאים המבקשים רבוי הממון ועוזבים חילם ליורשיהם אשר ישאו ממונם והמה ימקו בעונם יבקש על זמן שאין לו בו מציאות כי איננו ואימתי יבקש האדם על זה לעת מצוא היינו בראש השנה שבו נוצר אדם הראשון לדעת ר"א האומר שהעולם נברא בכ"ה באלול נמצא יצירת האדם ומציאתו בר"ה לפיכך הוא נידון בו על מזונותיו וזהו שדרשו רז"ל לעת מצוא אלו עשרה ימים שבין ר"ה לי"כ. או יאמר לעת מצוא על מציאות הקב"ה ע"ד דרשו ה' בהמצאו כי בראש השנה נתפרסמה מציאות השי"ת בעולם על ידי יצירת האדם זה"ש רק לשטף וגומר ר"ל לא יבקש שום הוספה רק יבקש שלא יופחת ויושטף בשטף מים רבים כי אם יעמוד בשלו זהו שנאמר אתם נצבים היום לפני ה' ר"ל שלא יטרח כ"א על היום שהוא עומד בו חי לפני ה' ולא ידאג על יום המחרת כי אם על הווה וזהו לעת מצוא. זה"ש אתם נצבים וסמיך ליה למען תשכילו וגו' ר"ל הבטיחם משה שתשכילו ותהיו פנוים לדעת בינה והשכל כשתהיו נצבים במעמד אחד בעניני הגוף כי לא יטרידו אתכם בקשת ורדיפת המותרות. וא"כ לשון נצבים שייך ליום דין של הגופות ולשון וילך שייך ליום כיפור יום דין הנפשות כאמור וזה דווקא כשחל ר"ה ביום ב' או ביום ג'. האמנם אם יחול ר"ה ביום ה' או ביום ו' אז מחברין נצבים לוילך בהיות שכל יום ה' וכל יום ז' הוא יום מחילה וסליחה. יום השבת הוא יום מחילה שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שבת מחללו ודרשו רז"ל אפי' עובד כוכבים כדור אנוש מ"מ שומר שבת מחול לו אל תקרי מחללו אלא מחול לו וכן נמחל חטא אדם הראשון בזכות השבת יום ה' הוא ג"כ יום מחילה אע"פ שאמרו יום ב' ויום ה' שניהם ימי רצון לפי שכוכב צדק משמש בשני ימים אלו מ"מ נראה שיום ה' הוא יותר עת רצון לפי שבו משמש כוכב חמה וצדק כדאיתא בפרקי ר"א פ"ו ושניהם סימן רפואה וצדקה כמ"ש שמש צדקה ומרפא בכנפיה וכבר אמרנו שרפואת הנפשות היא המחילה וזה"ש בפרקי ר"א שביום ה' נגאלו אבותינו ממצרים ובו עמדו מי הירדן לפני ארון ה' ובו ירד יונה ליפו וגרם התשובה לכל יורדי הספינה והאריך שם במדרש בסיפור מעלת תהילת יום ה' לפי שבו משמש כוכב צדק וחמה ע"כ הוא מוכן לגאולה גופנית ונפשית. וא"כ כשחל ר"ה ביום ז' או ביום ה' אז נתחברו יחד יום הדין של הגופות עם יום המחילה של הנפשות אז שייך לחבר ולצרף נצבים לוילך בסוד אומרו ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה או נוכל לומר שלשון העמדה שייך ליום דין כי הדיין צריך לעמוד במעמד א' ולא יטה לשום צד מהצדדים וההליכה היא במקום הסליחה כדאיתא במסכת תענית בירושלמי כי הנה ה' יוצא ממקומו יוצא מכסא דין ובא לו לכסא רחמים ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע לפיכך שייך נצבים ליום דין ותואר וילך ליום סליחה כי גם במשפט יעשה צדקה או נוכל לומר שהאדם נקרא מהלך לפי שהוא