עוללות אפרים קכט

ה"א בששי לומר שכל מעשה בראשית תלוים ועומדים עד ששי בסיון יום קבלת התורה שאם יקבלו ישראל התורה מוטב ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו וא"כ אם יכחישו ישראל לאמר לא קבלו אבותינו התורה א"כ השמים וארץ יכחישום ובמה יכחישום שהם קיימים לעולם ר"ל שעדות זה אין בו אומר ודברים בלי נשמע קולם אלא בזה הם עדים במה שהם קיימים שאם לא קבלו ישראל התורה אז לא היו קיימים והיו חוזרים כבר לתוהו ובוהו ומאחר שהם קיימים א"כ זה אות ומופת שכבר קבלו ישראל והיא נצחית כמו העולם כי קיום הבנין מופת על קיום התורה (הג"ה יען כי השמים והארץ הם ב' הפכים וקיומם תלוי באמצעי המצרפם ומחברם וזהו האדם המורכב משניהם ע"י קבלת התורה הפך אלה שלא יקבלו התורה נמשלו כבהמות נדמו וא"כ אינם אמצעיים יען כי אין בהם חלק הנשמה הבאה לאדם ע"י שמירת התורה והרי הם כולם גשמיים ונחשבים מן התחתונים ואין בהם שום חלק מן העליונים לפיכך העוסק בתורה משים שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה כו' שלא יהיה קנאה במעשה בראשית וזה"ש במסכת שבת מלמד שפירש עליו הקב"ה זיו שכינתו ועננו כו' רמז שמצד שצריך האדם להיות מורכב משני חלקים הנשמה האצולה מזיו שכינתו יתברך והחומר הנאצל מן עננו הגשמי ע"כ הוצרך ליתן התורה לתחתונים להשלים ב' חלקים אלו אשר על ידם יתקיימו שמים וארץ ואילו היו כל התחתונים גשמיים אין עושה טוב בהם גם אחד א"כ לא היה אפשר לשמים וארץ להתקיים לכך נאמר וצדיק יסוד עולם כי אפי' ע"י א' שנמצא בו שיתוף זה העולם קיים וזה לא היה חסר העולם מיום שנברא כי לעולם היה נמצא לכל הפחות א' בדור אדם מתושלח ונח שם ועבר וכ"ש מן אברהם ואילך לא חסר העולם לפחות עמוד א' ומן יעקב ואילך הועמדו י"ב מזלות על י"ב שבטי ישראל כדאיתא פרק אין דורשין ומ"ד על ז' עמודים כנגד ז' ספרים שבתורה ומ"ד עמוד א' כנגד כל הדורות שהיו מיום שנברא העולם לכך נאמר יערוף כמטר לקחי כי קיי"ל נצוק חבור וא"כ המטר מחבר ארץ ורקיע כך לקחי התורה מחברתם ע"ד שאז"ל תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע) וראוי לקרות פרשה זו קודם יום כיפור כי הוא יום מתן תורה אע"פ שנתנו הלוחות בששה בסיון מ"מ כבר נשתברו הלוחות בעון העגל וביום כיפור ירד משה ובידו לוחות האחרונות וא"כ יום זה נקרא יום מתן תורה וכן איתא במסכת תענית פרק ד' ביום חתונתו זה מתן תורה פי' רש"י שבו נתנו לוחות אחרונות וא"כ קיום השמים והארץ היה תלוי ביום כיפורים שבו נבנה העולם הכללי אחר שהיה תוהו כמ"ש שני אלפים תוהו פירש"י תוהו בלא תורה וכשם שיום זה הוא יום בנין העולם הכללי כך הוא בנין העולם הפרטי והוא האדם אחרי אשר היה מסגל עונות כל השנה עד אשר השחיר הצלם האלהי ומשחת מאיש מראהו והוא פנים קלקל לא תואר ולא הדר לו וביום קדוש זה אשר הוכן ליום מחילה הרי בעצם היום הזה חזר הבנין הבית האנושי לאיתנו כד"א לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי ויבא דרוש זה בביאור רחב במאמר רנ"ב ע"ש הדרך השני הוא שאם יכחישו ישראל לאמר לא קבלנו הברית וסיבת ההכחשה כי ידמה להם אחרי שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יפול אפילו באחת וכ"ש אחרי אשר הרבה חבילות חבילות עונות בכל ימות השנה ביודעים ובלא יודעים א"כ אין לו תקנה ושוב לא יחיה אחרי נופלו על החטא ויבא להתיאש מן התשובה הן מצד שיחשוב שבעוה"ז אין תקנה לחוטא הן מצד שיכפור בתחיית המתים כי לא יאמן אצלו כי יסופר שאחרי בלותו יהיה לו עדנה בעדן גן אלהים וא"כ יאמרו שוא עבוד אלהים חלילה ע"כ העיד בהם שמים וארץ כי מהם נגזרו שני חלקי האדם הנשמה מן העליונים והגוף מעפר מוצאו וכמוהם נהיו נצחיים וקיימים לעולם ויש תקוה לאחריתם אחר נפלם על החטא אע"פ שגלגל הירח הנחשב מכלל השמים סרח במעשה בראשית באמרה אי אפשר לשני מלכים כו' וכן הארץ סרחה בהוצאת עץ עושה פרי ולא עץ פרי עד אשר נגזרה עליהם הנפילה לעתיד שנאמר כי הנה השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה מ"מ יש להם תקוה ויתחדשו וישובו לאיתנם לקיום נצחי כך האדם אף אם יחטא יש לו תקנה בתשובה שיעמוד חי נצחי לפני ה' כמ"ש כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם וכן נאמר בבעלי התשובה הסולח לכל עוניכי וגו' וסמיך ליה תתחדש כנשר נעוריכי כי ביום התשובה הוא דומה לבריה חדשה כאמור וזהו מופת גם על העוה"ב שיחיה האדם אחרי נפלו כמו השמים והארץ שהם קיימים לעולם לפיכך ראוי לקרוא פרשה זו בשבת שובה. עוד כתיב בפרשה זו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו פירשו רז"ל על מה שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו כו' על הזכרת השם וכבר ידעת מה שאנו אומרים ביו"כ בשכמל"ו בקול רם לפי שאנו ביום זה כמלאכי השרת ושבח זה שייך דווקא למלאכי השרת כי לדעת רז"ל למדו משה מן המלאכים כשעלה לרקיע וא"כ שבח זה אינו ראוי לאומרו כ"א במקום קדושה כמו בבית המקדש וכן ביום כיפור בכל מקום כי בעצם היום הזה כל העדה כלם קדושים כמלאכי השרת כמו שיתבאר יפה כל הענין במאמר רנ"ו. מלבד מה שיבא זכרון פרשה זו על ענייני התשובה ועל ענייני יום כיפורים במאמר רל"ד. ורל"ה. ע"ש. אשר מזה הטעם ראוי לקרוא פרשה זו בשבת שובה: קפב ענין סמיכות נצבים לוילך קודם ר"ה ע"ד נבואת זכריה הלא זה אוד מוצל מאש

אמר הכותב עוד ידי נטויה לדבר על צד המליצה ליתן טוב טעם ודעת על מה שאמרו רז"ל שאם יחול ר"ה ביום ב' או ביום ג' מחלקין נצבים וילך וכן מה שאמרו שאין ר"ה חל באחד מימי אד"ו ונתנו סימן לדבר הלא זה אוד מוצל מאש גם למדו מפסוק שסמוך לפסוק