עוללות אפרים קכח

וקול שופר הריעו וגומר ישפוט תבל בצדק אלו ישראל ע"ד וישת עליהם תבל ואח"כ עמים במישרים וכן נרמז סוד זה בעניני התקיעות שאנו למדין מפרשת החצוצרות כמו שיבא ביאור כל הפרשה בדרך נפל בע"ה במאמר רי"ב ע"ש ושם נאמר תחילה ונועדו אליך הנשיאים וגו' ואח"כ נאמר ובהקהל הקהל וגו' והיינו החשוב קודם כי ראש כל התיקונים הוא כשיהיו ראשי העם באגודה אחת ואח"כ כל העדה כולם מתאימים לעבוד את ה' שכם אחד כמו שיתבאר שם. וכן כאן נאמר אתם נצבים היום פירש רש"י מלמד שכנסם כו' היינו שהקהילם באגודה אחת והקהיל תחילה ראשי העם ואח"כ כל איש ישראל כי הוא בעצם סוד התקיעות כמו שיתבאר בע"ה במאמר רי"ב ע"ש: ולפי שבדין יום זה רבים טועים ואומרים אחר שהעולם בכללו נידון על פי הרוב א"כ גם החוטא יקבל הטובות בצירוף הטובים על זה נא' בפרשה זו והיה בשמעו קול האלה היינו קול אילו של שופר הבא להחריד הלבבות ולזרזם על התשובה והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך אע"פ שבשרירות לבי אלך מ"מ לא יגע בי רע למען ספות הרוה את הצמאה המשיל הצדיק לצמאה כד"א כל צמא לכו למים כי הוא שותה בצמא את דברי אלהים חיים והוא תאב ורעב להם והרשע כבר שבעה נפשו מהם לכך נא' לא יאבה ה' סלוח לו ביום כיפורים והבדילו ה' לרעה תחת אשר היה עם לבבו דבר בליעל לאמר בתוך עמי אנכי יושב ומחה ה' את שמו וגו' כד"א ימחו מספר חיים כי מפסוק זה למדו רז"ל שהרשעים נכתבים לאלתר למיתה. וא"כ יש בפ' זו רמז על מהות יום דין זה מלבד מה שזכרנו בהצעה זו בדרך קצרה יבא ביאור כל הפרשה במקומות רבות מפוזרות על פי דרושי המאמרי' עמוד עליהם במאמר ק"פ קפ"ב (ועיין כל הפרשה באורחות חיים שחברתי): קפ רמז מפרשת וילך על ר"ה ועל יום כיפורים

ב מה שאמרנו שפרשת וילך יש בה רמז על יום הדין ועל יום כיפור בהיות שבפרש' זו נאמר הקהל את העם האנשים והנשים וגומר וכתיב בה הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם וגו' ובזה נרמזו תקיעות של ר"ה שבאו להקהיל באגודה אחת כל ראשי העם כמ"ש ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ואח"כ להקהיל את כל העם כמ"ש ובהקהיל הקהל תתקעו וגו' ובדרך שיתבאר במאמר רי"ב ע"ש. וזהו שפירש"י על פסוק הקהילו אלי וגו' שבאותו יום לא תקעו בחצוצרות כו' רמז ליום שאין בו תקיעה כמו ר"ה שחל להיות בשבת וכן השבת שלפני ר"ה שאין בו התקיעות של חודש אלול ואז ישראל נקהלים על פי הדיבור ומוסר של כת החכמים הדורשים בשער בת רבים בשבתות אלו וקולן של סופרים עומד במקום השופר וזהו סוד אומרו כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגו' וסמיך ליה אם תשיב משבת רגליך וגומר וכל זה רמז שביום השבת ידבר שקול המוסר עומד במקום השופר המחריד ומזהיר על התשובה כמו שיתבאר כל הענין הזה הנאמר בישעיה לקמן במאמר רי"ט וכן נרמז יום כפור בענין זה על דרך המדרש האומר מה מלאכי השרת שלום ביניהם כך ישראל שלום ביניהם ביום כיפורים והקב"ה שומע עדות של המקטרגים ומכפר עליהם וא"כ השלום הוא סיבת המחילה ביום כיפור ע"ד שארז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו וכבר ידוע שמדה זו היא בעצם השלום שכל אחד מוחל לחבירו זה"ש בפרשה זו הקהל את העם וגו' הקהילו אלי וגו' וזה"ש ויקהל משה וגו' פירש"י למחרת יום כיפור כו' ופירש ויקהל לשון הפעיל שאינו אוספם בידים אלא על פי דיבורו הם נאספים דבר זה יתבאר בע"ה במאמר ר"ן שיש בזה רמז על השלום שבין ישראל ביום כיפור ובנוהג שבעולם שביום כיפור מבקשים מחילה זה מזה ומיד למחרת יום כיפור הם חוזרים לסורם והשנאה עומדת במקומה על כן הקהילם משה גם למחרת יום כיפור שיהיו באגודה אחת כל ימות השנה ולפי שהוא מצד הנמנע לקרב הלבבות בידים ממש כי אם מתוך דברי מוסר כנודע ע"כ פירש"י על פי דבורו הם נאספים וק"ל ועוד נרמז בפרשה זו ענין התשובה אשר סיבתה זכירת ההליכה והעתק מן העוה"ז אל העוה"ב כמ"ש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותך ר"ל אותן הדרכים שעליהם אמר ריב"ז ולא עוד אלא שיש לפני ב' דרכים אחד לגיהנם ואחד לג"ע ובחשבי בהם אשיבה רגלי וזה התשובה שהוא בעצם ההעתק ממקומו אשר הוא עומד בו בדרך שיתבאר בע"ה בסוד התשובה במאמר רכ"ז ע"ש וזהו הוראת לשון וילך ועל דרך שארז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך שביום המיתה ממש התשובה נמנעת וכן העיד משה על עצמו ביום המיתה לא אוכל עוד לצאת ולבא בדבר הלכה שנסתמו ממנו מעיינות החכמה וביום מחרת כזה מסופק האדם בכל יום שהוא עומד בו לפיכך צריך הוא לילך ולהעתיק עצמו מן המעמד אשר הוא עומד בו כמו שאמרו אצל הילל שהיה הולך ומהלך בכל יום כו' ופי' אח"כ שעשה זה לגמול חסד עם נשמתו וזהו הוראת לשון וילך לפיכך קורין פרשה זו לפעמים בשבת שובה ולפעמים קודם ר"ה בדרך שיתבאר במאמר קפ"ח קפ"ט רל"ו. (ועיין עוד ביאור הפרש' באורחות חיים וביאור כל פרשת נצבים וילך האזינו): קפא רמז בפרשת האזינו על י"כ

ג מה שאמרנו שבפרשת האזינו יש רמז על יום כיפור זה"ש האזינו השמים וגו' פירש רש"י העיד בהם שמים וארץ כו' שאם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו את הברית ומי בא ומכחישם ע"כ העיד בהם שמים וארץ עדים שהם קיימים לעולם וכאן הבן שואל וכי יש להם פה לדבר ולהעיד ואין לומר שהעדות הוא שלא יתנו מטר ויבול הארץ א"כ מהו זה שאמר אח"כ ועוד שאם יזכו כו' הלא גם הפירוש הראשון כך הוא ונראה לפרש ענין זה בשני דרכים הדרך הראשון הוא ע"ד שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וארז"ל הוסיף