עוללות אפרים קכז

וכי הצומות והקרבנות דרך א' להם וסוד מעשה החייט. וה' מיני עינוי

עמוד לו מדבר בד' תנאים השייכים לכל בעלי תשובה וע"ד המאמר אמר סמאל לפני הקדוש ברוך הוא יש לך עם אחד כמלאכי השרת כו'

עמוד לז ביאור המאמר לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום כיפור וסוד בגדי כהן ביום זה וארז"ל ג' חנות הם כו'

עמוד לח מדבר בטעם הרמת קול בבשכמל"ו ביום זה וביאור המאמר אשריכם ישראל מי מטהר אתכם כו' וביאור ענין היובל ליום כיפור ויש בימי העינוי חמשה עמודים כנגד חמשה מיני עינוים שנאמרו ביום קדוש זה: עמוד כז למען תשכילו את כל אשר תעשון אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם וגו'

אמר הכותב טרם בואי לדבר בסוד ה' ליראיו הנרמז בכל המעשים הנעשים בימים נוראים אלו נקדים תחילה בתת טוב טעם ודעת על שלשה פרשיות אלו נצבים וילך האזינו שקורין אותם בשבתות קודם ראש השנה ויום כיפור כי פרשת נצבים לעולם קודם ראש השנה והאזינו יבא על הרוב קודם יום כיפור אך פרשת וילך קורין לפעמים קודם ר"ה ולפעמים קודם י"כ כמו שנתנו סימן לדבר פת בג המלך ב"ג המלך פת וילך וזה מבואר ע"ד ההעברה כי בפרשת נצבים אין בה שום רמז ליום הסליחה אך יש בה רמזים שלמים וכן רבים על עצם יום הדין לפיכך קורין נצבים לעולם קודם ר"ה ובפר' האזינו נמצאו כמה רמזים על יום הסליחה לפיכך קורין פ' האזינו לעולם קודם יום כפור זולת לפעמים כשמפרידין בין נצבים לוילך אז קורין וילך בשבת שובה וזה כי לפי שבפרשת וילך יש רמז נכון על שניהם דהיינו על סוד התקיעות של ראש השנה ועל ענין המחילה של י"כ לפיכך קורין וילך לפעמים קודם ר"ה ולפעמים קודם י"כ וא"כ חל עלינו חובת ביאור דברינו אלה איך נרמז יום הדין בפ' נצבים ויום הסליחה בפ' האזינו ושניהם כאחד בפרשת וילך: קעט רמז מפ' נצבים על יום הדין של ר"ה

א מה שאמרנו שבפ' נצבים יש רמז ליום הדין הוא ק כפי הוראת לשון נצבים כד"א ועמדו שני האנשים אשר להם הריב כי כן דרך הבעלי דינים בעמידה ואנו מבקשים מלפניו יתברך שיוציא לאור משפטינו כמו שאומרים בתפלה ותוציא כאור משפטינו כו' וזה לא תקום ולא תהיה עד אשר נקבל מוסר השכל דרך התורה והמצוה ואז יוציא כאור משפטינו זה סוד סמיכות אומרו אתם נצבים היום כיום הזה כו' לאומרו למען תשכילו וגומר ור"ל כשתשכילו את כל אשר תעשון אז תהיו נצבים וקיימים לפניו יתברך כיום הזה המאיר לארץ וע"ד שנאמר וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך וזה"ש למען תשכילו וגומר ואז תהיו כיום הזה כי יתרון השכל החכמה הוא כיתרון היום על הלילה ויתבאר ענין ההבדל שבין יום ללילה ובין אור השכל לחשכת החומר בדרך ישר וסיפור רחב בסמוך במאמר קפ"ד ע"ד המדרש האומר במה ידע משה אימתי יום ואימתי לילה כו' ויתבאר שם דבר זה בהמשך ביאור פרשת נצבים היום כיום הזה המאפיל ומאיר כו'. ואמר ראשיכם שבטיכם כו' החשוב חשוב קודם כו' ע"ד המדרש האומר בערב ראש השנה יצאו הגדולים לקראתו ובעשרת ימי תשובה הבינונים וביום כיפור הכל מתענים כמו שנמצא בטור אורח חיים נוסח מדרש זה וא"כ משם אנו למדין שכשיוצאין לקראת המלך ה' צבאות כי בא לשפוט עולמו אז החשוב חשוב קודם יוצא לקראתו לכך נאמר ראשיכם שבטיכם וגומר ואח"כ כל איש ישראל ביום כפור או נראה לפרש זה ע"ד שארז"ל שלעתיד מלך נכנס לדין קודם לצבור כו' וישראל נכנסין לדין קודם לאומות וזהו החשוב חשוב קודם וכמו שאמר המשורר עלה אלהים בתרועה וגומר הרי שביום הדין המזמור מדבר ואומר אח"כ אלהים ישב על כסא קדשו היינו לדין עמו ואמר נדיבי עמים נאספו היינו השרים והחשובים תחילה כד"א להושיבי עם נדיבים ואח"כ עם אלהי אברהם דהיינו מלך קודם לציבור ונתן טעם לדבר כי לאלהים מגיני ארץ מאוד נעלה פי' אבן עזרא מגיני ארץ הם המלכים וראה ליתן ב' טעמים לקדימה זו. א לפי שנמשלו לאלהים כד"א נתתיך אלהים לפרעה וא"כ היה להם להורות דרך לזולתם ולא עשו ולכך אשמת העם תלויה בהם כי מהם יראו וכן יעשו זה"ש לאלהים מגיני ארץ ועוד שהם נעלו מאוד ביתר שאת ומעלה על זולתם ואחר שהשפיע להם הקב"ה רוב הטובה ביותר היה להם להיות זהיר בעבודתו ית'. והטעם מבואר שישראל ראוין ליתן את הדין על מעשיהם יותר מן האומות כמ"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם עונותיכם וא"כ בעצה וראשונה בזמן ובמעלה הם קודמין לתת הדין מצד היותם מצווים ומלך ישראל קודם לציבור כי המלך ראוי ליתן את הדין יותר מן הצבור לפי שאשמת העם תלויה במנהיגיהם כמ"ש ואשימם בראשיכם פירשו רז"ל שאשמת העם תלויה בראשיהם לפי שבידם לעשות ולהוכיח ולהשיב רבים מעון כמו שנאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו רצה לומר עלינו מוטל להשיב רבים מעון ובזמן שראשי ישראל ומאן ניהו רבנן אינן נזהרים בזה אז הם ראוים ליתן את הדין על זה בעצם וראשונה וא"כ לעולם החשוב חשוב קודם בדין יום זה וכבר אמרנו שבאומרו נדיבי עמים נאספו ואח"כ עם אלהי אברהם נרמז שמלך קודם לציבור ובסמוך במאמר רכ"א יתבאר שבמזמור צ"ח נרמז שישראל קודמין לאומות כי שם נאמר בחצוצרות