עוללות אפרים קכה

לבלתי לכת בגדולות ונפלאות מהם אלו הם השרידים אשר ה' קורא אותם פרי עץ הדר. אמנם תמונת הלולב וגובהו יורה שהוא כנגד הכיתות שהם בעלי תורה ואין בהם מעשה ואינן לומדים כי אם לעשות להם עטרה להתגדל ולהיות זאת קומתם דמתה לתמר ויגיד עליו ריעו התיומות שמימין ומשמאל כי הם מהכיתות הפונין פני מגמתם לשם אורך ימים או עושר וכבוד כמו שנאמר אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ובאמת לא זו הדרך אשר צוה ה' כי כבר נאמר לא תסור ימין ושמאל וגו' כי אם נוכח ה' תהי' דרכו ולא יפנה פני, עשייתו לשום צד מהצדדים הנזכרים כי אם לשם ה' כמו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. אמנם תמונת ההדס וקטנותו יורה שהוא כנגד אנשי מעשה המקטינין עצמם על דבר אמת וענוה צדק וכבר ידעת שהענוה היא הראש בכל המדות הטובות שכן משה לא נשתבח כי אם בענוה אמנם לפי שאין בו אוכל יורה שאין בו המאכל התורני כמו שכתוב לכו לחמו בלחמו וגו' אך תמונת הערבה אין צריך ביאור אחרי שאין בה טעם וריח בוודאי היא כנגד החסרים שאין בהם לא תורה ולא מעשה אמר הקב"ה לאבדם אי אפשר כמו שאמרו אלמלא עליא לא מתקיימי אתכליא ועלין אלו משל על הפחותים שנמשלו לערבה זו שאין בה שום פרי כי אם העלין. אלא יעשו אגודה אחת כו' כי בזמן שהם באגודה אחת אז הטובים שבהם מבקשים רחמים על החסרים ועוד שהם מדריכים אותם בדרך ישרה והחסרים שבהם עושים סחורה בפרקמטיא של חכמים ע"ד שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך ואז יש צורך בכולם לא כן הוא בזמן שחלק לבם שבטלה הערה זו למלך ה' צבאות אין שוה להניחם זה"ש הבונה בשמים מעלותיו ואימתי בזמן שאגודתו על ארץ יסדה ולפי מדרש זה מרמז בתפיסת ד' מינים אלו על מדת השלום שהיא המרכז אשר עליה יסבו בלכתם כל המדות טובות כנודע וזהו שאמרנו למעלה במאמר קע"ו שדוד היה מצטער על הלב שמקומו בצד שמאל וכן היה מצטער על האתרוג שהוא כנגד השלמים שנקח ביד שמאל וג' מינים זולתו ביד ימין כאלו היה רצונו ית' שהפחותים יתגברו על השלימים עד שנתקרר דעתו באומרו שויתי ה' לנגדי תמיד וזה הראיה שימין ה' רוממה לשלימי הדעת בדרך שנתבאר וע"ד שאמרו האתרוג דומה ללב וק"ל אמנם המדרש הדורש פרי עץ הדר על האבות והאמהות וסנהדרין אף על פי שמפשוטו יובן שאנו מזכירין לפני הקב"ה זכות האבות וסנהדרין מ"מ יש בזה עוד רמז לפי שבחג זה נידונים על המים ועל צמחי השנה על כן אנו מזכירים לפני הקב"ה האבות והאמהות יבישתם ופריחתם כי לפנים היו עקורים ונפקדו כמ"ש וידעו כל הגוים כי אני הפרחתי עץ יבש וגו' ורז"ל דרשו מקרא זה על האבות ובזכותם יתברכו לנו פירות השנה ויתר הכונות שבאו בד' מינים נניח לזולתינו מקום להתגדר בהם כי דברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע וכל ענין נדרש בע' פנים על כן רבו בהם הדיעות ויכול להיות שכולם דברי אלהים חיים קעח חתימת שלש רגלים על דרך המאמר מפני מה צוה הקדוש ב"ה עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת וניסוך המים בחג ובזה נחתום אלה מועדי ה' אשר הונפו ואשר הורמו לעלות וליראות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ג' פעמים בשנה וללמוד מתוך המעשים ההם יסודות האמונה והמעשים אשר יעשה האדם וחי בהם ועל פיהם הקב"ה משביע לכל חי שפע שבע רצון כמו שאמרו בגמרא תניא ר' יהודה אומר משום ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח לפי שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקדוש ברוך הוא הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת לפי שהעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג מפני שהחג זמן גשמי השנה הוא אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה במאמר זה נחתם כל חזון וכל מראה והוא חתום בחותמו של הקב"ה כי חותמו אמת ר"ת "אילן "מים "תבואה שלש אלה המושכים שפע האלהי ממקור הברכות באמצעיות המצות של ג' מועדי ה' הנרמזים בשם אמת ר"ת "אסיף "מצה "תורה דהיינו חג האסיף וחג המצות וחג השבועות יום מתן תורה וכמ"ש אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ואמת זה הצומח מן הארץ היינו האילנות והתבואה והמים המתברכים ועל ידם יצמח צמח צדיק ופרי קודש הילולים לצורך הגוף והנפש כי הפסח הוא זמן התבואה שהוא מאכל החומר לבד ולפיכך קרבנו עומר שעורים שהם מאכל בהמה והוא כנגד זמן צאתינו לאויר העולם כי בימי הילדות כח הבהמי גובר וחג השבועות שבו נתנה התורה שהיא מזון הנפש לבד אמנם חג הסוכות שהוא זמן הגשמים שבאמצעותה יזונו הגוף והנפש כי חיי הגוף אנו רואין במוחש שהם תלוים בגשם בעה"ז וכן חיי הנפש לעה"ב כמו שנאמר גשם נדבות תניף אלהים לכך אמרו שבזכות העומר יתברכו תבואת השדה למזון הגוף בעה"ז ובזכות שתי הלחם שבאו כנגד שני התורות שבכתב ושבע"פ יתברכו פירות האילן היינו מזון הנפש כמ"ש אך פרי לצדיק וכמו שבארנו בחג השבועות שפירות האילן הם כנגד מאכל התוריי אשר מסלתה ומשמנה תזון הנפש הזכה. ובזכות ניסוך המים בחג יתברכו גשמי שנה בעה"ז ובעה"ב כאמור או נוכל לומר בהפך זה שהפסח הוא כנגד ימי הילדות זמן צאתינו לאויר העולם כעובר הנשמט מרחם כמבואר במדרש שוחר טוב על פסוק לקחת לו גוי מקרב גוי דרשו לשון קרב מלשון קרביים ובזמן ההוא האדם דורש ומבקש המזון החמרי לבד לפיכך קרבנו עומר שעורים מאכל הנפש הבהמית אך בבואו בשנים יפקחו עיני בחינתו