עוללות אפרים קכד

אם כן להנחה זו האתרוג לבד מתייחס לחלק הרוחני שבאדם דהיינו הלב השולח חיים לכל האברים וממנו תוצאת החכמה אשר תחיה נפש בעליה אמנם הג' מינים זולתו מתייחסים לאיברים גשמיים ונראה שמזה הטעם נוטל האתרוג ביד שמאל כנגד הלב שמשמאל ושלשה מינים זולתו מימין קעו ביאור נאה בפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט לכן שמח לבי וגו' יאמר שבתחילת המחשבה היה הלב עצב מאוד בהרגישו שלא לחנם הונח הלב בצד שמאל והכבד ששם משכן כח המתאוה הונח בצד ימין ורצה הבורא בזה כאלו תהיה יד התאוה תמיד על העליונה כימין האדם המתגברת על יד שמאל כך רצה הקדוש ב"ה שהתאוה תתגבר על כח השכלי שבלב. אמנם אחר זה אשוב אתפלא בי כי שויתי ה' לנגדי תמיד כאילו אני עומד תמיד נגד פני השכינה ונמצא ששמאל שלי כנגד ימין השכינה וימין שלי כנגד שמאל השכינה ויאמר ששערתי בעצמי כאלו כל מעשי מסובבים מסיבת הסיבות ושהוא נותן בי כח לעשות חיל בשני כחות אלו ולכך הונח הלב בצד שמאל לפי שהוא ימין השכינה ואדרבה רצה בזה שיד השכל יהי' תמיד על העליונה לכן שמח לבי כי מימיני בל אמוט ר"ל שלא אתמוטט מצד התאוה השוכנת בצד ימין אחרי ששויתי ה' לנגדי תמיד א"כ ימין שלה הוא שמאל השכינה והלב המונח בצד שמאל הוא כנגד ימין השכינה לכן שמח לבי בהרגישו כי אליו הכח והגבורה וימין ה' רוממ' לתת לו עוז ותעצומות להגביר שכלו על טבעו וזהו שסמך מיד ואמר נעימות בימינך נצח רצה לומר שהנועם המושג לי הוא מצד ימינך שהיא כנגד יד שמאלי ורבותינו ז"ל דרשו נעימות בימינך על הלולב כמו שיבא בסמוך והוא ראייה נכונה וברורה למבינים לדברינו אלה ומטעם זה נקח האתרוג ביד שמאל שהוא כנגד ימין השכינה אמנם הלולב והדס וערבה שהם כנגד השדרה והעינים והשפתים ביד ימין שהיא כנגד שמאל השכינה זה"ש צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה זה האתרוג שהוא כנגד הלב יהיה למעלה והעין שהוא כנגד ההדס יהיה למטה במדריגה זה בימין ה' וזה בשמאל והוא מבואר למבין. האמנם נראה להוסיף עוד טעמים על המדרשים שהתחלנו בם דרוש זה מה ראו על ככה לפרשם בפנים שונות אלו. קעז נעימות בימינך זה לולב כו' ולפום ריהטא נראה כוונת המדרש האומר פרי עץ הדר זה הקב"ה כו' רצונו לישב מה שמצינו במדרש הדורש פסוק תודיעני אורח חיים שובע שמחות על ר"ה ויום כיפור וימי החג ומסיים שם מהו נעימות בימינך נצח א"ר אבין זה לולב כמי שהוא נוצח ונוטל בזין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנו יודעין מי נוצח אלא מאן דנסיב בזין אנו יודעין דהוא מנצח כמו כן הצדיקים והרשעים נתונין בדין בראש השנה ויום כפור ולית אנו יודעין מי נצח ומי יצא זכאי בדין אלא מכיון שצוה לנו הקדוש ברוך הוא ליקח לולב ואתרוג אנו יודעין שנעימות הנצוח בימין הצדיקים הוא ע"כ. ומי יתן איפה ונדע במה יודע לנו שאנו יוצאין זכאין בדין ואיך בא הרמז בתפיסת ד' מינים אלו שאנו זכאין וקשה מכולם והלא עינינו הרואות בהפך זה שהאומות כל טוב ההצלחות הזמניות בידם ואנחנו לא נושענו ואיה איפה הזכות שאנו יוצאין זכאין בדין. ע"כ בא בעל המאמר לתרץ ולומר פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא כי בנוהג שבעולם שהיוצא זכאי בדינו מבקש מהדיין שיתן לו זכותו כתוב וחתום בשמו והדיין כותב וחותם והוא מראה לכל כי זה הוא חותם הדיין כך ישראל מאחר שיצאו זכאין בדין הם נוטלים בזין אשר שם ה' בקרבו ושמו יתברך חקוק על פתוחי חותם קדש לה' ומטעם זה דרש כל הארבע מינים על שמותיו של הקב"ה להודיע ולהודע כי נעימות הניצוח בימין ישראל נצח והם נושאים דגל האמונה חתום בשמו יתברך עד יום הושענא רבה שהוא גמר החתימה כנודע האמנם זכות זה שאנו יוצאין זכאין הוא שבכל שנה ושנה מדת הדין מקטרגת על ישראל לאמר שמצד קלקול המעשים שבנו ורוע תכונת המדות המצויות בישראל יותר מבכל האומות כקנאה ושנאה ולשון הרע ורכילות וליצנות וחניפה ושקרים וגסות הרוח ודברי ריבות המצויות בשערינו הדין נותן להחליף את ישראל ולהמירם באומה אחרת והרי עינינו הרואות שבכל זאת לא סר ה' מעלינו ותמיד שמו יתברך נקרא עלינו כימי עולם וכשנים קדמוניות זה"ש שישראל והאומות עומדין בדין אם להמיר ישראל באומה אחרת או לא ע"כ אל חי צוה חלקינו בתפיסת ארבע מינים אלו בכל שנה ושנה וקראם בשמותם עלי אדמות דוגמת שמותיו יתברך להודיע בכל דור ודור כי שם ה' נקרא עלינו כימי עולם ואע"פ שטוב כל הארץ ביד האומות מ"מ לא מצינו שנגלה עליהם ה' לקחת גוי לעם לו זולת ישראל והגלות הלא הוא לטוב לנו למרק כל חטא ועון כנא' בנבואת דניאל שהגלות בא להתם חטאת ולכפרת פשע וגו' זהו שנאמר נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול וילפינן רינון מרינון כי להלן נאמר אז ירננו כל עצי היער ופסוק זה דרשו על נענוע הלולב שהוא בהודו ובהושיעה נא לכך נאמר כאן נרננה בישועתך שגם הוא מדבר ברינון הלולב אשר בו בשם אלהינו נדגול כי שמו בקרבו כאמור אמנם המדרש האומר שארבע מינים אלו הם כנגד ארבע כיתות שבישראל כו' נראה שבא ליתן טעם על תמונת ארבע מינים אלו כי האתרוג שיש בו טעם וריח הוא כנגד בעלי תורה ומעשה ויגיד עליו ריעו תמונת האתרוג שנוגה מראה שלו דומה למה שנאמר חכמת אדם תאיר פניו והוא נקח לבדו כי לעתיד יעשה הקב"ה לכל צדיק מדור לפי כבודו בפני עצמו ויש לו תואר והדר כמו השלמים אשר הוד והדר פעלם והוא דומה ללב שהוא מלך על כל האברים כך השלימים ומאן מלכי רבנן המושלים בכל החכמות ושם ויד להם על כס יה לישב מושב אלהים עולם ועד וקטנותו יורה על המקטינין עצמם