עוללות אפרים קכג

הילדות תתגבר התאוה עליו אך בבואו בשנים כאשר יחל רוח ה' לפעמו להוסיף על תבואת שלימתו ותנח עליו הרוח רוח דעת ויראת ה' אז יעלה משפל מצבו מעלה מעלה עד אשר ירום ונשא וגבה מאוד כלולב זה ועליו מברכין רמז לדבר שנאמר כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם וכבר ידעת שחיים עולה למספר לולב כי כבר אמר שלמה והחכמה תחיה את נפש בעליה וחיים אלו הם החיים הנצחיים הנקנים מפאת החכמה והם חיים עד העולם ושם צוה ה' את הברכה לברך עליו אמנם ההדס והערבה כסדר שנזכרו בפסוק הם מתייחסים לקנייני הגוף שפוחתין והולכין בילדותו הוא דומה להדס זה אעפ"י שאין בו אוכל מ"מ יש בו קצת ריח ואח"כ הוא פיחת והולך להיות במדריגתו כערבה שאין בה לא טעם ולא ריח והיא כמושה ויבישה קודם לכל המינים דומה ממש לתמונת הגוף בבואו בימים שטעמו לא עמד בו וריחו נמר והוא יבש וכמוש כנודע. זה"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכבר ידעת ארז"ל לכם משלכם דהיינו בחלקי הגוף והנפש המיוחדים לך. פרי עץ הדר כבר ידוע כי האדם עץ השדה הוא. כי בלי ספק השני כחות שבו הגוף והנפש נמשלו לעץ עושה פרי. כי הכח השכלי ידוע כי הוא העץ חיים אשר פריו יתן בעתו כמ"ש פרי צדיק עץ חיים וכמ"ש והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ופרי זה ידוע שהוא רמז למעשיו הטובים אשר מהם תזון הנפש הזכה כמו שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכחות הגוף נמשלו גם המה לעץ עושה פרי אך לפי שהשורש בטבע פורה ראש ולענה ע"כ יצא פרי מעוקל כמ"ש הנני מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם והפרי ההוא הוא עב וגס כטבע החומר על כן מצינו שהזכיר בד' מינים ב' פעמים לשון עץ והראשון הנה בא בפרי עץ הדר המדבר בכח הנפש כאמור והשני בענף עץ עבות כי שם הוא מתחיל בהערות קניני הגוף וזה סדרם פרי עץ הדר זה האתרוג שהוא קטן הכמות ויש לו טעם וריח זה יורה על מיעוט מציאת השכל בתחילת הוייתו והוא נצב לבדו מטעם שהזכרנו ורש"י פירש פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שוה והוא רמז נפלא לדברינו אלה שהוא רמז לכח השכלי קעה עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי וע"ד שארז"ל שמתחילה נאמר עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והארץ לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי לפיכך כשנתקלל אדם הראשון על עונו נתקללה גם היא וכבר הזכרנו בחיבורנו עיר גבורים שחטאת הארץ היתה סיבת חטאת האדם ע"כ לא נפקד עליה עונה עד אשר סרח האדם וזה כי האלהים עשה את האדם ישר ובראו מחומר וצורה דוגמת הפרי והעץ כי החומר הוא העץ והשכל הוא הפרי והיתה כוונתו ית' שגם החומר ישוב להיות עצם נבדל רוחני כמו הנפש עד אשר יהיה טעם העץ כטעם הפרי דוגמת האתרוג שעצו ופריו שוין והארץ לא עשתה כן היא נתנה החומר והוסיפה בו כח עב וחזק עד אשר טעמו לא עמד בו להיו' כטעם הפרי וזה היתה סיבת כל דבר פשע האדם וחטאתו באמת על כן נתקללה כשסרח האדם. ואם כן איפה האתרוג הזה דומה לתחילת המחשבה שהיתה שהנפש תחיה עמה גם את החומר כי מפאת השכל צדקו יחדיו לקנות השלימות האמיתי עד אשר יהיה טעם העץ כטעם הפרי ומטעם זה הוא נקרא פרי עץ הדר להיות תמיד הוד והדר לפניו ורז"ל אמרו הדר באילנו משנה לשנה וזה יורה על מעלת הפרי ההוא שאינו מקבל העדר ותמורה בכל השנה וכן פרי צדיק עץ חיים אינו נפסד בשום זמן ועומד תמיד בהודו והדרו. ורז"ל אמרו אתרוג דומה ללב כי משם תוצאות הכח השכלי כמ"ש בלב נבון תנוח חכמה וכתיב ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. אמנם כפות תמרים זה הלולב יורה על היותו עולה משפל מצבו להיות זאת קומתו דמתה לתמר וכבר ידוע שהתמרה ראויה לאכילה יותר מן האתרוג שאינו נאכל כי אם על ידי תיקון כך הכח השכלי צריך לתיקונים הרבה בימי הילדות עד בואו בשנים שאז הוא מתוקן מכל וכל לפיכך הלולב ראוי לברכה יותר מזולתו ומוצאו מכח האתרוג שנמשל ללב זה"ש מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים היינו הלולב העולה למספר חיים וע"ד כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם ובדרך שנתבאר: ורש"י פי' כפות תמרים חסר כתיב לפי שאינו אלא אחת וכן האתרוג אחד וכל זה הוראה על הכח השכלי שהוא אחד ואין שני לו והתכלית היוצא ממנו הוא לשם ה' אחד והתיומות שמימין ושמאל היינו שמפאת התורה הנפש ימין ושמאל תפרוצי כמו שכתוב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ואחר שהזכיר ב' מינים אלו המתיחסים לכוחות הנפש חזר לסידור שני כוחות הגוף והתחיל שנית בעץ באומרו וענף עץ עבות כמו שהתחיל בעץ בכחות הנפש שנמשלו לעץ עושה פרי צדקה ומשפט כך זה החומר נמשל לעץ עושה פרי רע ומר ובשניהם הזכיר מהות העץ ומהות הפרי כי בפרי עץ הדר הזכיר העץ והזכיר הפרי שהוא הדר רצה לומר בהודו והדרו תמיד ועוד הזכיר הפרי במאמר כפות תמרים לאמר אך פרי לצדיק לעלות מעלה מעלה עד אשר יהיה זאת קומתו דמתה לתמר וכמו שנ' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא. ואח"כ חזר להזכיר מהות החומר שנמשל לענף עץ עבות ולגודל גסותו וגשמיותו הזכיר לשון עבות כמו בעב הענן וזולתו כי לשון עבות יורה על איזו ענין חומרי וגם רז"ל אמרו עליו חופין את עציו כו' וכבר ידוע תואר העלין כמ"ש ועליהו לא יבול אפי' שיחת חולין של ת"ח כו' וא"כ העלין מתיחסי' לענינים בטלי' המתרבים מצד החומר עד אשר יהיו הם עיקר הגדילה ויהיו חופין את כל העץ וזה בילדותו כאמור אך בימי הזקנה הוא פוחת והולך להיות במדריגת ערבי נחל שאין להם לא טעם ולא ריח והם כמושים ויבישים כך בימי הזקנה נס ליחה ובטלו כל חושיו כנודע הרי העץ וזה פריו לא יצלח לכל מלאכה זה מה שרצינו להוסיף במהות ד' מינים אלו ונראה לפרשם עוד על דרך אחר והוא על דרך מדרש רבות שאתרוג דומה ללב ולולב לשדרה והדס דומה לעינים וערבה דומה לפה ע"ש