עוללות אפרים קכב

תשובה להשיב על דבריהם מה ראו על ככה לפרשם בפנים שונות אלו ומה הגיע אליהם בהתועלת האמיתי כשפרשו על אלו הדרכים

אם הגוף והנפש שני הפכים בנושא אחד כשזה עולה זה יורד זה ישפיל וזה ירים אזי יתבאר לנו סוד ארבע מינים אלו לדרוש המקרא מראשו לסופו ומסופו לראשו: קעד סוד דו פרצופים וסוד מיעוט פרי החג והוספת נר חנוכה ותמצא עניינו ג' פעמים בחיבור זה

הקדמת ענין זה לקוח מהתחלת הבריאה שנברא האדם דו פרצופים זכר ונקבה זה לפנים וזו לאחור וכל זה הוראה נפלאה על זיווג החומר והצורה כי כבר מרגלא בפומי דאינשי לייחס תואר זכר ונקבה לחומר וצורה והם הפכיים באמת כשזה פונה פני מגמתו לילך לפנים נוכח ה' דרכו אזי לעומת זה החומר הכרוך בו פונה עורף נזור אחור והוא באמת עזר כנגדו וצאתו מן הכח אל הפועל הוא בזמן שהזכר ישן תרדימת הזמן ואינו יוצא בראש החלוץ ללחום אתו עד רדתו כי על זה יורה היות בריאת הנקבה בזמן שהפיל ה' תרדימה על האדם והוא רמז לדורות שתרדימת הזמן אשר נופלת עליו תמיד היתה סבה ליצירת ומציאת זה החומר הכרוך בעקביו ומתנגדו בכל דרכיו ובבחינה זו הם דומין לכף מאזנים כשאחד עולה השני יורד כמ"ש אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד כי בזמן שההבל והכזב עולים במאזנים המה יחד באים מהבל דהיינו מחומר זה אשר הבל ירדוף ובהעלותו יתעלו גם פעולותיו. וזה"ש זקני ת"ח כל זמן שמזקינין מוסיפין חכמה וזקני עם הארץ מיטפשים והולכים. כי באמת האדם מיום הוולדו כוחות הנפש השכלית שהם זקני ת"ח מוסיפין על שלימתם יום יום כי כל עוד שיזקין אזי הנפש תתקרב למקום חוצבה לאור באור הנצחי וזקני עם הארץ היינו כוחות הגוף אשר מעפר יסודו פוחתין והולכים מצד התכת הליחה השרשית הוא ממיר כחו מיום ליום וכן הפעולות המיוחדת לשני כוחות אלו הטובים הם אם רעים בעליית א' מהם ירד השני ואין שניהם משתמשי' בכתרם בשוה ויבא ביאור ענין זה ביאור רחב בהלכות חנוכה בפלוגתא אם הנרות של חנוכה מוסיפין והולכין או פוחתין והולכין וכן בחג זה שהקריבו ישראל ע' פרים והיו פוחתים והולכים ובחנוכה הנרות מוסיפין והולכין ולפום ריהטא נראה שיש דמיון וייחס בין ימי חג זה לימי החנוכה כי שניהם באו במספר שמונה כנגד ימי חלדו של אדם כמ"ש ואם בגבורות שמונים שנה ויש ביניהם ע' ימים אם תמנה חשון מלא והוא כנגד ימי שנותינו בהם שבעים שנה ולפי שבשבעים אלו החומר פוחת והולך והנר הנפשי מוסיף והולך ע"כ היו הפרים פוחתים והולכים כמ"ש מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה. והפרים הם כנגד רוח הבהמה דהיינו החומר הבהמי היורד מטה מטה מיום ליום ונרות חנוכה שהם כנגד נר אלהים נשמת אדם מוסיפין והולכין וזה רוח בני האדם אשר כל שמו הוא נקרא אדם חי מדבר ומשכיל והוא העולה מעלה מעלה כאמור ועל זה התפאר מונבז המלך באומרו אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה יאמר שאבותי גנזו אוצרות ממון שהוא לצורך החומר שמטבעו לרדת מטה מטה ואני גנזתי יראת ה' היא אוצרו לצורך הנפש שמטבעה לעלות מעלה מעלה וכן ארז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה שבעין הגשמי יראו במוחש בהעדר הכרוך בקנייני החומר שמטבעו לרדת מטה מטה. ובלבו יבין ויראה ראייה שכלית במעלת תהלת רוממות הנפש שמטבעה לעלות מעלה מעלה כמ"ש עקביא בן מהללאל הסתכל בג' דברים כו' ומצאתי בספר חדש שכפל הלשון הנמצא בדבריו הוא שמתחיל' אומר הסתכל בג' דברים ברוממות הנפש. דע מאין באת היינו מקום חוצבה כי ממקום קדוש היא מתהלכת ולאן אתה הולך היינו תשובתה הרמתה למקום חוצבה ולעומת זה יראה בהעדר הכרוך בעקבי החומר שבא מטפה סרוחה וסופו לעפר מקום רמה ותולעה ובסבה זו יבא להעלות קנייני הנפש ביתר שאת ויתר עוז על קניני הגוף ולשעבד הזולל ליקר בתתו עין הגשמי למטה ולבו למעלה כאמור ואחר הצעה זו נראה כי הערה זו מצאנו ראינו בד' מינים אלו שכפי הנראה שנים מהם מתייחסים לרוממות הנפש וקנינים הנתלים בה ושנים מהם מתייחסים לפחיתות החומר וקנינים הנתלים בו ומכאן יוקח הזירוז שבקניני הנפש ימי הזקנה טובים מימי הנערות ובהפך זה בקניני הגוף ימי הנערות טובים ועל זה הדרך מצינו בשמחת בית השואבה מסיק בגמרא יש מהם אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו אלו החסידים ואנשי מעשה כו' וזה מאחר שזקני ת"ח מוסיפים והולכים וימי הזקנה טובים מימי הבחרות א"כ יפה אמרו שאין הילדות יכול לבייש הזקנה כי איך יבייש הנקלה את הנכבד לא כן הרשעים שמיטפשין והולכין והימים הראשונים טובים מאלה ואז בלי ספק שבימי הזקנה כסתה כלימה פניהם וכמ"ש אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה ר"ל גילית אדעתך שאין אתה מכת החכמים שמוסיפין והולכין וא"כ איפה נאמר שארבע זמנים אלו דהיינו ימי הבחרות והזקנה לכוחות הנפש ושני זמנים אלו לכוחות הגוף מתיחסים לארבע מינים אלו שמצינו בשנים מהם יתרון על זולתם כי האתרוג הנזכר בפסוק ראשון נקח לבדו ביד שמאל ולקיחתו לבדו יורה בלי ספק על מעלתו שאין לו דמיון לתהלה ולתפארת. והלולב אעפ"י שהוא נאגד מ"מ יש לו יתרון בגובה ושעליו מברכין כאלו הוא לבד ראוי לברכה ואין בלתו. אמנם השנים שנזכרו אחרונה ענף עץ עבות וערבי נחל לא ראינו בהם שום יתרון. ע"כ לבי אומר וגומר שהאתרוג והלולב יורה על קניני הנפש וסדר עלייתם ממדריגה למדריגה עד אשר הכח השכלי יהיה בילדותו זעיר שם כאתרוג זה והוא נצב לבדו בימים ההם אין לו עוזר וסומך כי מצד שעשועי