עוללות אפרים קכא

אשר יפוח בו הרוח אשר הוא יושב ומצפה עליו לא יעשה שום מעשה טוב לעולם ורוח ועבים שהזכיר הם משל על המצפה למצוא חפציו תחילה ואחר כך הוא רוצה לעשות חפצי שמים זה האיש לא יזרע לצדקה ולא יקצור לפי חסד לעולם כי תמיד יבואו לידו דברים וענינים המבטלים אותו מהשגת שלימות הצלחתו כאשר אינך יודע מה דרך הרוח וגו' רצה בזה אל תתהלל לעשות ליום מחר כי לא תדע מה ילד יום ככה לא תדע מעשה האלהים מה שיזמין לידך מן הסבות והמניעות לפיכך בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך ומראה הערב והבוקר אמת משל הוא על ימי הבחרות והזקנה והוא שיעשה לביתו הנצחי גם בימי הבחרות באופן שיהיו הגוף והנפש שמחין בכל מעשיו כל הימים אשר הוא חי על האדמה זהו שביאר הנמשל מיד ואמר שמח בחור בילדותך וגו' והעבר רעה מבשרך וגו' באופן זה תהי' השמחה שוה לשניהם זה"ש וזכור את בוראיך בימי בחורותיך וגו' וכל הענין מבו' מעצמו ע"ז הדרך ואמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים היינו ד' מיני אורות שלך בידי אם לא תשמור נרי שבידך ד' מיני אור תורה ונר מצוה גם אני לא אשמור את שלך. אמנם כשתזכור את בוראיך בימי בחורותיך ותשמח ארבע שלי אז גם לעומת זה אשמח ארבע שלך. קעב שלשה פעמיםשמחה בחג זה וזהו שמצינו בחג זה שמזכיר לשון שמחה ג' פעמים. א ושמחת בחגך. ב כי יברכך ה' וגו' והיית אך שמח. ג ושמחתם לפני ה' אלהיכם. הוא מבואר על הדרך שהנחנו כי השמחה היא על ג' דרכים או שמחת הגוף לבד או שמחת הנפש לבד או שמחה משותפת לשניהם יחד ושלשתן נרמזו בג' פסוקים אלו. א ושמחתם לפני ה' אלהיכם הנאמר בפרשת אמור מדבר בשמחת הנפש לבד שהיא לפני ה' תמיד בפקודי ה' ישרים משמחי לב. ב כי יברכך ה' בכל תבואתך ובכל מעשה ידך והיית אך שמח מדבר באסיפת התבואה מן הגורן שזה שמחת הגוף לבד לכך נאמר אך שמח וכל אכין ורקין מיעוטין הם רמז שצריך למעט בשמחת הגוף. ג ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה מדבר בשמחה המשותפת לשניהם כי בפסוק זה הזכיר כל השמונה כיתות אשר כנגדם אמר שלמה וגם לשמונה. ומטעם זה נאמר בחג הסוכות תקרא את התורה הזאת וגו' כדי שילמדו מתוכה הסודות האלהיות הנרמזות בחג זה כמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' וראייה זו היא הסתכלות שכלי והדברים עתיקים שאנו לומדים מתוך כל המעשים הנעשים בג' מועדי ה' כמ"ש כי לא דבר רק הוא מכם ודרשו רז"ל אם רק הוא אזי מכם הוא דהיינו מצד קוצר דעת המשיג זה"ש ולא יראו פני ריקם שבכולם יש ענין נכבד האמנם אם נשארו קצתם נעלמים לקוצר השגתינו מ"מ חוב מוטל על כל משכיל לחקור ולבדוק עד מקום שיד שכלו מגעת זהו שנאמר איש כמתנת ידו כי החכמה מתנה היא מאת ה' כמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת וגו' וכתיב וממדבר מתנה ושם צוה ה' את הברכה לכך נאמר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר עמוד כו בד' מינים שבלולב מאמר קעג פרי עץ הדר זה הקב"ה והרבה מדרשים על זה

במדרש פרי עין הדר זה הקב"ה שנ' הוד והדר לבשת. כפות תמרים זה הקב"ה שנאמר צדיק כתמר יפרח וענף עץ עבות זה הקב"ה שנאמר והוא עומד בין ההדסים. וערבי נחל זה הקב"ה שנ' סולו לרוכב בערבות עוד אמרו במדרש פרי עץ הדר זה אתרוג מה אתרוג יש בו ריח ויש בו אוכל כך הם ישראל יש בהם בני אדם שהם בעלי תורה ובעלי מצות כפות תמרים זה לולב מה תמרה זו יש בה אוכל ואין בה ריח כך ישראל יש בהם ב"א שהם בעלי תורה ואין בהם מעשים וענף עין עבות זה הדם מה הדם זה יש בו ריח ואין בו אוכל כך ישראל יש בהם בעלי מעשה ואין בהם תורה וערבי נחל מה ערבה זו אין בה אוכל ולא ריח כך יש בישראל בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים אמר הקב"ה לאבדן אי אפשר אלא יעשו אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו. עוד אמרו במדר' פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה שנאמר ואברהם זקן בא בימים וכתיב והדרת פני זקן. כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות על המזבח וענף עץ עבות זה יעקב שהיה הדוק ורחוש בבנים כהדס זה שהוא חדוק ורחוש בעלין. וערבי נחל זה יוסף מה ערבה זו כמושה ויבישה לפני ג' המיני' כך יוסף מת לפני אחיו ד"א פרי עץ הדר זו שרה כו' וענף עץ עבות זו לאה כפות תמרים זו דבקה וערבי נחל זו רחל כו' ד"א פרי עץ הדר זו סנהדרי גדולה כו' כפות תמרים אלו תלמידי חכמים וענף עץ עבות אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים כו' וערבי נחל אלו סופרי הדיינים ע"כ במדרש וזולת מדרשים אלו פרשו בם המחברים כוונות שונות זו מזו איש לפי שכלו. כי בעקידה פירש האתרוג הוא כנגד הקב"ה ושלשת המינים הם כנגד ג' עולמות ובמנורת המאור פי' שהם כנגד ד' יסודות הידועים וכנגד ד' נהרות היוצאים מעדן וכנגד ארבע ראשי אברים שבאדם: ורבינו בחיי פירשם על דרך הקבלה וזולתם מן המחברים ההולכים על ארבע מינים אלו דרוש וקבל שכר אין להם מספר ומי האדם שיבא אחריהם להכריע ביניהם איזה דרך ישכון אור אך לא ננעלו אצלי שערי