עוללות אפרים קכ

קסט ד' שלך כנגד ד' שלי שלך בנך ובתך עבדך ואמתך אם אתה משמח ד' שלי אני משמח ד' שלך ונראה שמאמר זה דומה ממש למה שארז"ל נרי בידך ונרך בידי אמר הקב"ה אם אתה משמר נרי שבידך דהיינו נר מצוה ותורה אור אזי אני משמר נרך שבידי דהיינו נר ה' נשמת אדם. קע סוד ד' אבוקות זורק אחת ומקבל אחת וד' מיני אורה ולפום ריהטא יראה שלזה כיון רשב"ג כשהיה שמח בשמחת בית השואבה היה נוטל ח' אבוקות בידו וזורק אחת ומקבל אחת דהיינו ד' כנגד ד' כל המאמרים האלו באו לפקוח עינים עורות ולהורות לנו דרכי השמחות בזמן שמחתנו שאין שמחה כי אם לבשר הגופני ולחלק הנפשי יחד ששניהם כאחד ישמחו ויעלצו לפני ה' כמבואר במשל שהנחנו ואין האדם זוכה לשמחת הגוף עד אשר ישמח גם הנפש הזכה בפקודי ה' ישרים משמחי לב כי זה לעומת זה עשה האלהים שיתן חציו לה' וחציו לכם כי בזמן שהוא משמח חלקי הנפש בנר מצוה ותורה אור אזי לעמת זה הקב"ה משמח גם חלקי הגוף עד אשר יבקע כשחר אור שניהם יאיר אל עבר פניו לעמת מחברתו וזה כי כבר ידעת שעיקר שמחת בית השואבה היתה לצדיקים השמחים אלי גיל בשמחת התורה כמ"ש ושאבתם מים בששון וגומר ותרגם יונתן ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא. ומטעם זה למדו ניסוך המים מפסוקים המדברים בניסוך היין דהיינו ונסכיהם ונסכיה כמשפטם כבר הזכרנו שניסוך היין רמז לתורה כמ"ש אנשים ביין כו' וזהו סוד ד' שלי כנגד ד' שלך. כי מצינו בפסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר שזכר ד' מיני אורה כשחר כלבנה כחמה כנדגלות וכבר מצינו בספר הזוהר פ' וישלח שדורש פסוק זה על ד' מיני אורות תורניות שנתנו בד' זמנים מתחלפים עמוד עליו ותמצאנה וכנגדם מצינו באדם ד' מיני אורה כמ"ש עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והככבים הרי שהזכיר ד' מיני אורה וכמו שפירשם רש"י בקהלת לכך היה רשב"ג נוטל ח' אבוקות של אור כנגד ד' אורות הגופניות וכנגד ד' אורות של תורה והיה זורק אחת ומקבל אחת להורות כי את זה לעמת זה עשה האלהים ע"ד נרי בידך ונרך בידי כו' וע"ד אם אתה משמח ד' שלי דהיינו שמחת הנפש הבאה מפאת ד' אורות התוריות אזי אני אשמח ד' שלך דהיינו שמחת הגוף כאמור ועל דרך המליצה נרמזו ד' אורות של תורה בגר ויתום ואלמנה והלוי. כי הלוי הוא על שם שנא' כי לוית חן הם לראשיך על כן קרא שמו לוי. וגר ויתום ואלמנה הוא מצד שרוב בני תמותה נבוכים המה בארץ על המחיה ועל הכלכלה ויותר האמת והאמונה לבדו ואיש אין בארץ לבא עליו והתורה מונחת בקרן זוית אין דורש ואין מבקש ונמצא שזאת האשה התורנית המאורסה לקהלת יעקב היתה כאלמנה חיה שהלך בעלה בדרך מרחוק וכגר ויתום אין עוזר לו וד' שלך היינו בן ובת עבד ואמה הוא מליצה נאה על כוחות הגוף ותולדותיו וצבאיו ופקודיו כי קצתם עובדים מקצתם וקצתם מולידים וזה מבואר. קעא ביאור כל פרשת תן חלק לשבעה ואחר הצעה זו מבואר לפנינו מה שדרשו תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי החג וגם לשמונה זה שמיני עצרת שלא נאמרה בו שמחה בפירוש ובא שלמה לרבות יום שמיני במאמר וגם לשמונה וא"כ להנחה זו היה לו לומר וגם לשמיני כי מספר שמונה כולל כל הימים אלא לרמוז על מספר שמונה מיני אורות ד' רוחניות וד' גופניות שבכלם ישמח ויתן חלק לכלם דהיינו חציו לה' וחציו לכם ד' שלך כנגד ד' שלי דוגמת השמונה אבוקות ומטעם זה אמרו החכמים שראוי לומר קהלת בחג זה לפי שבפסוק זה נרמז החג על פי המדרש שהזכרנו והיינו לפי שבפסוק זה נרמז באר היטב מהות השמחה על איזו אופן שתהיה והוא שיהיה נחפז לביתו לעשות חיש קל מהרה לצורך הנפש ואל יאחר מלעשות כמו שהוא מזורז ועומד לעשות לצורך גופו וישתדל שתהיה השמחה לשניהם תמיד בזמן א' דהיינו באותו זמן שהוא עוסק בעניני הגוף יזכור גם את נפשו העלובה לבלתי היות מן הכתות אשר בבחרותם בהיותם חזקים אף בריאים אזי משאם ומתנם לשמח חלקי הגוף אך שמחת הנפש הם דוחים מיום ליום לאמר לך ושוב ומחר אעשה כדבר המלך ה' צבאות עד אשר חושבים לדחות פעמיה עד ימי הזקנה כאשר ילאה מלרדוף אחרי קנייני הזמן לכך נאמר תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי החג וכבר בארנו שהם כנגד המשך ימי חלדו של כל אדם ובכל ימי חלדו יתן חלק לשמנה חלקים אלו ד' שלי וד' שלך באופן שתמשך שמחתם כל הימים בשוה ונתן טעם לדבר כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ שאם תחשוב לדחות שמחת הנפש עד ימי הזקנה מי יהי' לך ערב בדבר שתגיע לעת כזאת כי אינך יודע מה יהיה רעה על הארץ מן המקרים המתהוים לעתים ולרגעים אשר בסיבת המקרים ההם יש נספה קודם חצי ימיו אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו. הרצון בזה שאל תסמוך חזקתך שאתה רואה בגשמות חומרך כי הוא חזק ובריא אולם שהרי עיניך הרואות איש חיל ככחו אז כן עתה ופתאום על הארץ יריק לכך אמר אף אם ימלא עב גשמות חומרך מ"מ אינך בטוח שפתאום על הארץ יריק. ואם יפול עץ בדרום או בצפון מקום שיפול העץ שם יהו כי האדם עץ השדה הוא ואם יפול בחצי ימיו דהיינו בדרום כששמשו דר רום וככחו מאז כן עתה וכן פירש רבינו בחיי פרשת ואתחנן שדרום נגזר מלשון דר רום. או בצפון היינו בימי הזקנה שהוא זמן הערב שמשו מקום שיפול העץ שם יהו ר"ל הכל שוה זמן זה כזה. שומר רוח לא יזרע היינו המצפה וממתין עד כלות רוחו לא יזרע לצדקה לעולם ורואה בעבים עב גשמות חומרו לא יקצור לפי חסד לעולם או כפשוטו כמו זה הממתין על הרוח או הרואה בעבים לא יזרע ולא יקצור כך הממתין ומצפה עד יעבור זעם יום ענן וערפל או עד