עוללות אפרים קיח

בה כלל כפי טבעו ומזגו. בכן ראתה החכמה האלהית להזמינם לפונדק אחד למקום הממוצע לשניהם בשוה ושניהם יש להם חלק ונחלה במקום ההוא כי משם תוצאות שניהם והיא העלייה לירושלים ג' פעמים בשנה וכבר הזכרנו שיצירת שניהם משם ואכילת שלמים אשר הם אוכלים על השלחן גבוה ג' פעמים בשנה היא אכילה ממוצעה לשניהם מצד שהיא אכילת מצוה ובאכילת מצוה תתענג בדשן הגוף והנפש צדקו יחדיו באכילה זו העשויה להם במקום שמשם תוצאות שניהם ואז תגיע השמחה לשניהם לפיכך נאמר במועדי ה' לשון שמחה אך מה שאנו אומרים בתפלה זמן שמחתינו דוקא בחג הסוכות ולא בשאר מועדים הוא מבואר לפי שבחג הפסח נגאלו גאולה גופנית בצאתם משעבוד לגאולה ובגאולה זו תגיע השמחה אל גוף לבד. וחג השבועות שבו נתנה התורה היינו הגאולה הנפשית כמ"ש חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות כו' וגאולה זו היא שמחת הנפש לבד לפיכך בשניהם אין השמחה שלימה. אמנם בחג הסוכות שהוא זמן גשמים שהם חיי הגוף והנפש כי חיי הגוף תלויין בגשם זה אשר יגדל ויצמיח מעפר שאר להחיות כל בשר וחיי הנפשות לע"ה כמו שאמר גשם נדבות תניף אלהים הוא הגשם שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים ואם כן בגשם זה שניהם שמחים ביחד לכך נקרא חג זה זמן שמחתנו וזה"ש רז"ל גדול יום הגשמים מיום שנתנה בו תורה. שנאמר יערוף כמטר לקחי מי נתלה במי קטן נתלה בגדול והוא מבואר להנחתנו למשכילים. האמנם נוכל ליתן טעם שני בדבר והוא ע"ד שארז"ל בפרק המוכר את הספינה (ד' ע"ה) א"ר יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים שלשה פרסאות למעלה כו'. קסה ארז"ל משיח ירום מאברהם ונשא ממשה וגב' ממלאכי השרת ונראה לפרש מאמר זה ע"ד שדרשו רז"ל במלך המשיח ירום ונשא וגבה מאוד ירום מאברהם שנאמר בו הרימותי ידי ונשא ממשה שנא' בו שאהו בחיקך וגבה ממלאכי השרת כו' לפי שדרך קניית המעלות הוא על זה האופן כי המעלה הראשונה היא האמונה שצריך להאמין שיש לעולם מנהיג ובורא ויכול כי זולת אמונה זו אין שום מבוא לקבלת מצות התורה כי בזמן שאין מצוה אין מקו' לקבלת הציווי כי מטעם זה פתח הדברות באנכי ליתן מקום לכל הציווים הבאים אחריו. ואחר שיאמין במציאות השי"ת יקבל עליו מלכותו לעשות ככל אשר יצוה עליו תורה ומצוה לשמור ולעשות ולאחר שני מדרגות אלו יזכה להיות מדריגתו גדולה ממדריגת המלאך כמ"ש גדולים צדיקים ממלאכי השרת כו' ועל הדרך שנתבאר בחג השבועות כנגד ג' מדריגות אלו נאמר במשיח ירום מאברהם שהיה ראש למאמינים כמ"ש והאמין בה' וגו' ונשא ממשה שהיה ראש למקבלי התורה וגבה ממלכי השרת כי אחר שיהיה שלם בשני מעלות אלו בודאי יגבה ממלאכי השרת כאמור לכך אמרו עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלשה פרסאות כו' רמז לשלשה מדריגות אלו שיהיו חסרים ולא היו עדיין במלואם וטובם עד אשר תבנה חומות ירושלים ע"י משיח צדקינו שיהיה כלול מג' מדריגות אלו ביתר שאת על כל אשר היו לפניו. וכנגדם הוקבעו שלש רגלים אלו חג הפסח הוא כנגד יציאת מצרים שאז קיימו וקבלו עליהם האמונה כמו שכתוב ויאמן העם וגו' וכתיב ויאמינו בה' וגו' חג השבועות הוא מתן תורה וחג הסוכות הוא התכלית הנרצה ע"י שני המעלות הקודמים כי הוא רמז לסוכה של עתיד שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם וגו' ואז תהיה הגאולה שלימה ויזכו ישראל להיות לפנים ממחיצת מלאכי השרת ונקרא חג האסיף רמז לגאולה שנגאלו ישראל בלשון אסיפה. במצרים נאמר לך ואספת את זקני ישראל ובגאולת בבל נאמר ויאספו העם כאיש אחד ולעתיד נאמר אסף אאסף יעקב כלך. וכפל האסיפה בגאולה אחרונה להורות שהיא גאולת הגוף והנפש יחד ואין שמחתם שלימה עד אשר יזדווגו למקום שיד שניהם שוה בו והוא לירושלים כאמור. קסו סוד מראה הסולם מתחלה עולים כו' וזה המראה אשר ראה יעקב בסולם שהיה שפועו מגיע כנגד בית המקדש כי משם יצירת הגוף והנפש וראה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו רמז לגוף ונפש כי יציר' החומר קודם ליצירת הנפש כמ"ש וייצר ה' אלהים את האדם עפר וגו' ואח"כ נאמר ויפח באפיו נשמת חיים וחיבור זה הוא עלייה לחומר שיתדבק בנשמה הטהורה הנחצבה מתחת כסא הכבוד והוא ירידה לנשמה שתתדבק בחומר זה לכך נאמר תחילה עולים ואחר כך יורדים כי החומר קדם ביצירה כאמור ודרך סולם זה הם עולים ממדריגה למדריגה לקנות שלימות הצלחתם או יורדים בו כפי מעשיהם הטובים הם אם רעים ונאמר וישכב במקום ההוא כי בכל הימים הקודמים שהיה מתעסק בענייני הגוף או כשהיה נטמן אצל שם ועבר ועסק בתורה בכולם לא נחה ושקטה דעת שניהם כאחד עד בואם למקום ההוא הממוצע לשניהם זהו שפירש"י במקום ההוא שכב הא כל י"ד שנים שהי' נטמן בבית שם ועבר לא שכב ר"ל לא שקטה דעת שניהם כאמור וזה"ש שהיו האבנים מריבות זו עם זו כו' כי המריבה היא המריבה שבין החומר והצורה שכל אחד אומר עלי יניח צדיק ראשו ורצה בזה שכל אחד רוצה להיות היסוד מוסד שעליו לבד תבנה ותכונן עיר קטנה זו עד שבמקום ההוא נתפשרו ונעשו אבן אחד כי המעשים במקום ההוא שניהם שמחים בהם כאמור: ומטעם זה נבחר מקום זה לבית אלהים כדי שתהיה העבודה האלהית הנעשית שמה בהסכמת שניהם וכן צוה להם לדורות לעלות ג' פעמים בשנה אל המקום אשר משם נוצרו שניהם ויבואו בית האלהים בקול רנה ותודה המון חוגג ויאכלו שם זבחי שלמים המשלימים בין הגוף והנפש כי האכילה ההיא משלמת בין שניהם ואז שניהם ישמחו ויעלצו לפני ה' ויכול להיות שמטעם זה הזכיר הכתוב ג' פעמים לשון שמחה