עוללות אפרים קיז

ראשם של ישראל שנאמר סכותה לראשי ביום נשק. ופסוק זה ואספתי את כל הגוים נאמר בנבואת זכריה וסמך ליה מיד פסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד ואחריו מיד ענין חג הסוכות ובזה יבא סמיכות הענין על נכון כי הסוכות יש בהם רמז להיושב בצל שדי והוא ניצול מדין קשה ומטעם זה פסלו רז"ל סוכה שאינה עומדת ברוח מצויה כי כבר ידעת שבעלי דין קשה נמשלו ברוחות כמ"ש בדניאל וארו ד' רוחי מגיחין לימא רבא והיושב בצל שדי אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו ויכול להיות שלזה כוונו רז"ל באומרם כל שמעשיו מרובים מחכמתו כו' אין הרוחות שולטות בו כמ"ש בעשן המערכה שלא נצחה הרוח והוא רמז שאין כח לבטלו מכל וכל והיושב בסוכת צל שדי בוודאי עומד ברוח מצויה ואינן שולטין בו כלל לפיכך נאמר ב' פעמים בסכת חסר כי בסוכות אלו שלטה יד אדם אך סוכה שלעתיד מלא בוי"ו כי אז ישבר ה' זרועות רמות ויש עוד רמז בוי"ו זו ע"ד שאמרו במדרש שמצינו ה' פעמים אליה חסר בלא וי"ו וכנגדם מצינו ה' פעמים יעקוב מלא וי"ו כי אליה נתנה ליעקב ערבון שיבוא לגאול את בניו ונתן לו דווקא וי"ו למשכון היא הוי"ו החסירה במלת בסכת ולעתיד תהיה הסוכה שלימה ותחזור הוי"ו לאיתנה זה"ש ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת אכי"ר: ביום דראשון שבתון וביום השמיני שבתון עמוד כה מאמר קסג תן חלק לשבעה אלו ימי החג וגם לשמונה

בפסיקתא אמרו תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי החג. וגם לשמונה הזהרו גם בקדושת יום שמיני

אם שלמים וכן רבים ישמחו ויעלצו לפני ה' לעבוד עבודת ה' בשמחה ובטוב לבב ולא והיה דרך עוצב בהם אזי יתבאר לנו טעם שמחת שלש רגלים אלו אשר נצטוינו בם לבא בית ה' בקול רנה ותודה המון חוגג

ענין זה מצינו בארו בעל העקרים מאמר שלישי פרק ל"ג שהשמחה היא קיום הדבר בנפש ונותנת גמר ושלימות אל המעשה איזו פועל שיהיה שאפילו הפועל הרע ראוי שיעשה בשמחה כדי שיגיע אל שלמות תכליתו כמ"ש כן ישיש ה' להאביד אתכם ובודאי שהוא ית' לא יהיה שמח באבדון מעשה ידיו חלילה אלא שהוא ית' יסבב שהפועל הרע יהיה שמח וטוב לב ע"כ וכן בעקידה פרשת אמור כתב שהשמחה היא הוראה על שלימות הפועל כמ"ש וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני ה' והאריך בדבריו ואחרי שהשמחה היא על שני דרכים ע"כ נהגו לקרות בחג זה שנקרא זמן שמחתינו מגילת קהלת שרוב הספר מדבר בשמחת האדם ונראה סתור מתוכו כי לפעמים הוא משבח השמחה כמ"ש ושבח אני את השמחה וגו' ולפעמים מגנה השמחה כמו לשחוק אמרתי מהולל ושמחה מה זו עושה והיינו לפי שחג זה הוא זמן שמחתינו וכדי שלא יובן מזה סתם שמחה גשמית המון חוגג בתופים ובמחולות מבלי שיתכוונו בשמחה זו לאיזו תכלית נכבד לכך אנו אומרים מגלת קהלת המגנה השמחה ובודאי לא בא לחלוק על תורתינו המצוה על השמחה לאמר שמך תם לפני ה' או על דברי עצמו שהרי הוא משבחה ועל כרחך לא יובן מדבריו כי אם התכלית הנרצה והוא להניח שמחת פועל הרע ולשמוח בשמחת הפעולות הטובות להוציא מלב החסרים השמחים גם בפעולות הרעות כמ"ש השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע ועל שמחה כזו אמר שלמה מה זו עושה דרך תימה וכי לא ידע שאחריתו מרה כלענה. וכלל הענין הוא שעיקר השמחה היא לשם שמים דהיינו לשמוח בשמחת חתונת זיווג החומר והצורה שאינן מזדווגים יחד להיותם יחדיו תאומים כי אם בחג זה בעלותם לירושלים שהוא המקום שמשם נבראו שניהם יצירת החומר כמ"ש וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ממקום כפרתו נברא שנאמר מזבח אדמה תעשה לכך אמרו שהבית נקרא אבן שתיה שמשם הושתת העולם היינו האדם שנקרא עולם קטן. והנשמה כמ"ש וזה שער השמים כי משם דרך מסילת הנפש הזכה לירד לארץ מאפליה ודרך שם תעלה. קסד משל נפלא על שמחת גוף ונפש בחג זה ובזה יתבאר לנו שמחת הגוף והנפש ע"ד מלה"ד לשני בני אדם שפרשו ממקום מגוריהם אשר גרו בה וילכו שניהם יחדיו בדרך ובבואם לארץ מגורי האחד כי שם ביתו ויעשו להם מטעמים כאשר אהב כפי מנהג מקומו אזי הא' אוכל בשמחה לחמו והשני שלא הורגל במאכלים ההם בעצבון יאכלנה. ועוד מעט ושבו לארץ מגורי השני ושם עשו מטעמים כמנהג אותה מדינה נתחלפה השיטה שהשני שמח והראשון נעצב אל ביתו. בין כך ובין כך לא נתקררה דעת שניהם כאחד עד בואם אל מקום מגורת שניהם ויעשו להם שם מטעמים כאשר אהבו שניהם ואכלו את לחמם בשמחה שמחים וטוב לב על כל הטובה. כך הוא הענין בגוף ונפש אשר פרשו מארץ מגוריהם הנשמה נחצבה ממחצב עליונים והגוף מעפר יסודו ובבואם אל ארץ מאפליה זו שם הגוף כתושב כאזרח והנשמה כגר בארץ ושם נעשה לפניהם מטעמים גופניים כאש אהב החומר. אמנם הנפש המשכלת אינה שמחה באכילות ההם כמ"ש בעצבון תאכלנה כל ימי חייך והוא עצבון הנפש ורק לגוף לבד נאמר אן אכול בשמחה לחמך אבל הנפש אינה שמחה בהם כלל וכן בהפך בבואם לחצרות ה' יושבי אוהלים אשר שם יתנו צדקות ה תורה ולתעודה ויכינו להם המנחה ללחום בלחם הנפשי התוריי כי שם יאכלו האנשים הקרואים והולכים לתומם ותתענג בדשן נפשם ואכילה זו היא שמחה לנפש הצדיק אשר תזון מסלתה ומשמנה תזון הנפש הזכה ואכילה זו אין הגוף שמח