עוללות אפרים קטו

הצלה פורתא מיהא הוי להציל את נפשו מיד אנשי חמס אמנם אחרי שלא בגבורת איש יחפוץ ה'. הצלה זו היא מעט הכמות והאיכות ויעש לו מסגרת טפח סביב לפי שאין בה כי אם הצלת טפח להכות באגרוף את הרשע לכך אמרו שלישית אפילו טפח אמנם הרביעית פרוצה במילואה רמז למעלת העושר שאינו מגין כלל ובאמת אינו נותן עוז ותעצומות לעם כלל כמו שתמצא מבואר בהלכות יום כפור מאמר רמ"ז על ארז"ל אלילם ר"ת אי"ן ל"ו יכול"ת לעשו"ת מחיצ"ה אע"פ שרוב בני אדם בוטחים בו כמו בחומה נשגבה כמ"ש הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו מ"מ באמת אינו מוקף חומה כמ"ש עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו היינו האוהב כסף אין לו מעצור יש בידו מנה מתאוה מאתים כו' לפיכך אמרו שאין לישב בצל דפנות כי אם בצל הסכך דהיינו בצל שדי ולא יסמוך על ד' מדריגות אלו כלל והסומך על ד' דפנות אלו הרי הוא כאלו סמך ידו על קיר נטוי גדר הדחויה זה"ש ובא אל הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו נחש. א הבוטח בעשרו הוא לפי שסופו להרבות הונו בנשך ותרבית לכך ונשכו נחש כמ"ש פורץ גדר ישכנו נחש והמלוה בריבית נקרא פורץ גדר כי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת לו ואין לו שום גבול וגדר לאמר עד פה תבא ולא תוסיף כי כל עוד שיוסיף ממון יוסיף דאגה כשותה מים מלוחים לרוות צמאו שמוסיף חשק בנפשו וכל זה מצוי במלוה בריבית שאין להם בטחון בה' כלל קנט טעם איסור ריבית דא"י כי מטעם זה ארז"ל כספו לא נתן בנשך אפי' רבית דעובד כוכבים לפי שכל בעל משא ומתן או בעל מלאכה תמיד עיניו נשואות אל ה' אם ירויח או לא משא"כ במלוי רבית שהוא סומך על ערבונו בידו ומה' יסור לבו ומה שנאמר לנכרי תשיך כבר ביארו חז"ל שלא הותרה רק לאותן ת"ח שתורתן אומנתם ואינן יכולים להטריח עצמם באיזו מלאכה או סחורה ואפי' להם לא הותרה כי אם דבר מועט כדי חיותם והמותר יחרים ונראה שמטעם זה נסמכה פרשת רבית לפרשת שמיטה כי זה הוא בעצם טעם השמיטה ששנה השביעית לא יזרע ולא יעבד כדי שיהיו תמיד עיניהם נשואות אל ה' לכך נאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וארז"ל לאכלה ולא לסחורה כי זה המעט אשר הזמין ה' ביד האדם בעה"ז דווקא לאכלה נתן לו כדי סיפוקו ולא לסחורה לצבור כעפר זהב וכסף כמו שבארנו באר היטב בחלק ראשון מאמר י'. וזה"ש ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' עקוב הלב וגו' אני ה' חוקר לב וגו' וזה שהריבית מסיר הבטחון והוא דבר המסור ללב כי לפעמים הוא תולה מעותיו בעובד כוכבים לכך נאמר בו ויראת מאלהיך וכאן אמר אני ה' חוקר לב ומטעם זה נאמר פרשת הקהל שיקראו התורה באזני כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות כי הסוכות והשמיטה שניהם באים להרגיל אותנו במדת הבטחון בשמיטה הא דאמרן בסוכות הוא הדבר אשר דברנו שאסרו לישב בצל הדפנות כי אם בצל הסכך אשר שם ה' שוכן בקרבו ועושה אלה לא ימוט כמו שאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם. הרצון בזה כי השוחד יעור והנשך גם כן יעור כמו שאמרו בפרק איזהו נשך בא וראה כמה סמויות עיני מלוי בריבית כו' וכל עור נכשל בדרך אשר הוא הולך וכמו שנאמר בוטח בעשרו הוא יפול אמנם עושה אלה ששוחד לא לקח וכספו לא נתן בנשך לא ימוט לעולם כי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו אמנם הסומך ידו על הקיר ונשכו נחש מדה כנגד מדה תחת אשר כספו נתן בנשך הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור וכבר הזכרנו שמדה זו מצויה במי ששם זהב כסלו ומה' יסור לבו. ב הבוטח בגבורתו הרי הוא דומה לנחש כמו שאמרו ג' הם שכל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה ואלו הן נחש כו' או ע"ד שנאמר יהי דן נחש עלי דרך הנושך עקבי סוס וגו' ופסוק זה נאמר על שמשון שבטח בגבורתו ונפל לכך נאמר וסמך ידו על הקיר ונשכו נחש. ג הוא הבוטח בחכמתו. ד הבוטח במעשיו הטובים אעפ"י שכבר הזהיר שלמה לאמר ואל בינתך אל תשען שהרי שלמה בטח בחכמתו ונכשל אמנם העדר זה כרוך בעקביו כי חמת לו כדמות נחש לנקום ולנטור כמו שאמרו לחישתן לחישת שרף לכך נאמר ונשכו נחש שהסומך על חכמתו יהיה העדר זה כרוך בעקביו והוא נשוך ממדה פחותה זו להיות חמת לו כדמות נחש קס טעם לנחש נחשת שעשה משה כי מטעם זה נאמר כשדברו העם באלהי' ובמשה עבדו וישלח ה' בהם את הנחשים וגו' והיינו לפי שחטאו בלשון ותפסו בידם אומנת נחש הקדמוני ודברו במנהיג שלהם במשה שנמשל לנחש לכך נדונו בנחשים ורפואתם להציץ בנחש נחושת והיינו להביט מה שקרה לנחש הקדמוני על שדבר בבוראו ובסיבה זו לא ישובו לכסלה וחי לעולם זהו שפי' רש"י שם נחש נחושת שהלשון נופל על הלשון רצה לומר שחטא שלהם היה בלשון ונופל עליהם מוסר הנחש שחטא גם הוא בלשון כמ"ש תהרגהו לשון אפעה והוא מין נחש וכן המרגלים שחטאו בלשון נשתרבב לשונם עד טיבורם כי התינוק בעודו במעי אמו טבורו פתוח ועומד במקום הפה וכתיב זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב. חמת למו כדמות חמת נחש וגו' שגם במעי אמן תפסו אומנות הנחש וכל זה קרה לנחש מצד שהיה ערום מכל וסמך על חכמתו לכך נאמר וסמך ידו על הקיר שהוא סומך על כותלי בית המדרש שלו המעידים על מעלתו ואבן מקיר תזעק כי אין על עפר משלו ובסיבה זו ישלח חץ שחוט לשונו באחרים לפיכך ונשכו נחש. ואחר הצעה זו נתבאר לנו טעם מניעת הישיבה בצל דפנות לפי שלא שלטא עינא בצל שדי והיו עיניו ולבו כל הימים לבטוח ברוב עשרו ומה שמצינו ג' אמוראים אלו נותנים טעם על סוכה למעלה מעשרים שפסולה או משום דלא שלטא בה עינא או משום שהוא יושב בצל דפנות או משום שהוא דירת קבע