עוללות אפרים קיא

אלו בוודאי אינן יודעין חשבון עונותיהם אשר עברו ראשם עד כי חדל לספור כי אין מספר לא ידעו ספורות למו ואם יספרם מחול ירביון כי הגדיל לעשות עבירות חבילות חבילות וקשה לו לעשות תשובה כי כבר נעשה אצלו הכל כהיתר ולא ישים אשם בנפשו והשלמים מדקדקים בכל מעשיהם וחישב עם קונו שבשמים כמה יש לו עליו מן החובות כי העון נקרא חובה אשר משמאל לב הכסיל ועל זה התפאר דוד על עצמו לאמר כי פשעי אני אדע וגומר זה"ש ראשון לחשבון עונות שלכך נקרא ראשון לפי שהוא מביא לידי חשבון עונות כאמור לפיכך הוא ראשון במעלה. דרך ב' הדרך הב' הוא לפי שחג זה בא אחר י"כ וימי התשובה שכבר נמחל כל עון ומעתה הוא כבריה חדשה כאילו הוא נולד היום ואין בידו לא זכות ולא חובה כנודע מגדר התשובה וחג זה בא במספר שבעה ימים כנגד שבעה עשיריות כשנים הקצובים לכל אדם שבכולם ישב בצל שדי וידור בעה"ז דירה מצומצמת לפיכך נקרא יום זה ראשון לחשבון עונות הורה בזה שאפילו בי' שנים הראשונים שהם כנגד יום ראשון אעפ"י שאינו בר עונשין עדיין מ"מ בזמן ששיבה זרקה בו והוא לא ידע אזי הקב"ה מצרף לו גם חטאת נעורים כי לכך התפלל דוד ואמר חטאת נעורי ופשעי אל תזכור וגו' ומהיכא תיתי שיזכור אלא שהענין הוא כמו בפוקד עון אבות על בנים אעפ"י שכבר נאמר ובנים לא יומתו על אבות מ"מ כשאוחז מעשה אבותיו בידו הקב"ה פוקד עליו חטאת אבותיו אעפ"י שהוא לא היה לו חלק כלל בעשייה ההיא כ"ש בחטאת נעורים שהיה לו חלק בעשייה כשחוזר ושב על קיאו בבואו בשנים אזי הקדוש ברוך הוא מצרף לו חטאת נעורים לכך אמרו יום ראשון לחשבון עונות לזרז את האדם שאם לא ילך בדרכי ה' בבואו בשנים אזי יגמול רעה לנפשו שגם יום ראשון יהיה בכלל החשבון ויענש גם על חטאת נעורים. דרך ג' הדרך השלישי הוא על דרך שהזכרנו בהקדמת חג הפסח ששלש רגלים אלו הם כנגד שלשה זמנים הידועים והם ימי העלייה והעמידה והירידה וכבר הסכימו החכמים שחג האסיף זה הוא כנגד יציאת האדם מן העולם כמו שפירש בעקידה פרשת שמיני וז"ל אמנם אחר עבור כל ימי הקציר נקבע אלינו חג האסיף תקופת השנה כי אז הוא אסיפת האדם מן העולם כמ"ש באספך את מעשיך כו' כי בימיו האחרונים של האדם ראוי לזכור ימי הבלו ולדקדק עם נפשו על חשבון זמנו כו' והאריך שם הרב בדבריו והכלל העולה שיום זה הוקם לחשבון עונות כי בימי הירידה יעשה חשבון עם נפשו כי קרוב יום ה' והזמן אשר בו יבא כל בשר ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ביום צאתו מן העה"ז שחשבו לדירת קבע ובואו אל העה"ב שחשבו לדירת ארעי והוא באמת דירת קבע ובית עולמים זהו שאז"ל במסכת נדרים פרק אין בין המודר אם יאמרו לך ילדים בנה וזקנים סתור תסתור ואל תבנה שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה וראיה מרחבעם כו' ובאמת שמאמר זה הוא משל נכבד למה שאמרנו שכל אדם יש לו לפניו לבנות שני בתים הבית האחד הוא בעולם הזה לבנות לו בית ארזים ועליות מרווחים ולעשות בכסף וזהב והבית השני הוא בית עולמים לעשות מדור לנשמה לפי כבודה ושני בנינים אלו סותרים זה את זה כי בנין האחד הוא סתירת בנין השני כי בזמן שכל משאו ומתנו בבניני העה"ז אז ביתו של עה"ב נשאר חרב וריק ואילו הם הבונים חרבות לעצמם כמ"ש או עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חרבות למו או עם שרים זהב להם וגומר וכן בהפך בזמן שכל השתדלותו לבנות לו מכון לשבתו בעולם הבהיר לישב לפני אלהים עולם ועד אזי בעל כרחו ביתו שבעולם הזה חרב כי אין כל אדם זוכה לשני שלחנות ועצת הילדים מילדי העורים אשר לא נגה עליהם אור השכל חושבים דירת העוה"ז קבע ועיקר ועצת הזקנים שקנו חכמה הוא בהפך זה ואם יאמרו לך הזקנים סתור ביתך בעה"ז אזי תסתור כי סתירה זו היא בעצם הבנין מכון לשבתך בבית עולמים ובנין ילדים המנוערים מחכמה היא בעצם סתירת בית עולמים כאמור כמו שנאמר ובפי רשעים תהרס וכתיב יהרסם ולא יבנם וכתיב מהרסיך ומחרביך ממך יצאו כי הם חושבים שאין חשבון בשאול אשר הוא הולך שמה לפיכך אמרו שיום זה הוא ראשון לחשבון עונות והוא מבואר למבינים ולמשכילים. דרך ד' הדרך הרביעי הוא בשכבר ידוע שכל הצלחת האדם תלויה בסור מרע ועשה טוב ודבר זה מצינו בג' זמנים אלו שבחודש זה ר"ה יו"כ סוכות כי בר"ה התקיעות באו לערבב השטן דהיינו סור מרע גם הם באים להקהיל את כל זרע ישראל באגודה אחת כמו שיתבאר בר"ה במאמר רי"ב וזהו סיבת עשיית הטוב כמבואר שם וכן ביו"כ נדחה השטן דהיינו סור מרע וסיבת עשיית הטוב הוא השלום המתווך בין ישראל ביו"כ. וכן בחג זה ישיבה בסוכה דירת ארעי ומצומצמת היא סיבת סור מרע בהרחקת בקשת המותרות וד' מינים בלולב שהם באגודה אחת זהו סיבת עשיית הטוב בזמן שישראל הם באגודה אחת ואז הקב"ה מקבל אותם לעם להיות למלך על ישראל כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל אעפ"י שכבר נעשו אגודה אחת בר"ה וביו"כ וכבר קבלנו עלינו עול מלכותו יתברך מ"מ הקב"ה עדיין לא קבל אותנו לעם אחרי שעדיין לא באנו לכלל אגודה ממש קשר של קיימא כי השופר של ראש השנה אינו כי אם התראה שנהיה באגודה אחת וביו"כ אע"פ שמרצון טוב הם מוחלים זה לזה הלא עד מהרה ישוב כל אחד לסורו האמנם בחג זה שאנחנו נאגדים ע"י מנהיג אחד בעל תורה ומצות שנמשל לאתרוג ולקיחתו ביד שמאל יורה על חזקו ותקפו כי שמאלו כנגד ימין השכינה וימין ה' רוממה נותנת עוז ותעצומות להשיב רבים מעון ולאגוד בחזקת היד באגודה אחת כל ג' כיתות זולתו דהיינו בעלי תורה בלא מצות בעלי מצות בלא תורה ורקים מתורה