עוללות אפרים קי

החלק הא' הוא החלק הנאכל והוא מה שהוציא כבר מממונו לצרכי הגוף והנפש והחלק השני הוא מה שעדיין נשאר קיים בעין לפניו ובנוהג שבעולם שהאדם עצב בזה החלק הנאכל והוא שמח במה שיש לו בעין בזה ישמח ויגל לאמור אך עשרתי מצאתי און לי ומנהג רע זה הוא הפך מן האמת. כי באמת ואמונה כל מי אשר חלק לו אלהים בבינה יבין וישכיל שאין לאדם לשמוח כי אם בזה שכבר נאכל כי הוא חלקו באמת וצריך ליתן הודיה ושבח לאל יתברך שזכה לאכול מיגיע כפיו כי הוא חלקו מה שהוציא באכילה ושתייה ויתר הצרכים ולתורה ולצדקה לאפוקי מה שהוא עדיין בעין אין בו עדיין שום צד שמחה כי יכול להיות שפתאום ירד ממאודו ויבוזו זרים יגיעו ויעזוב לאחרים חילו או נהרות ישטפוהו או ממונו באש ישרף ונמצא שעשרו אינו בידו ואיך ישמח בו א"כ החלק הנאכל הוא חלקו בהחלט והחלק אשר לפניו אינו שלו בהחלט ראה זה אמרה קהלת בדמותו וצלמו ממש שנאמר הנה אשר ראיתי טוב אשר יפה לאכול ולשתות וגו' כי הוא חלקו וגו' והשליטו לאכול ממנו ולשמוח בעמלו ולשאת את חלקו וגומר פסוקים אלו יגידון יעידון עדות ה' נאמנה שהחלק הנאכל הוא חלקו ובו ראוי לשמוח לכך אמרו איזהו עשיר השמח בחלקו דהיינו החלק הנאכל שהוא חלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך הרי המקרא משבח ואומר שהחלק הנאכל הוא הנותן העושר ובו לבד ראוי לשמוח כמ"ש אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו: או יאמר בחלקו היינו ההכרתי לא שישמח באותן המותרות שיש לו כי הם אינן חלקו רק מה שהוא צריך לצורך אכילתו נקרא חלקו ובו לבד ראוי לשמוח שנאמר יגיע כפיך כי תאכל וגו' וק"ל והנה בחג זה שנקרא זמן שמחתינו ראוי שנבחן במה תהיה השמחה שלימה אשר להערה זו בא הציווי לצאת מדירת קבע ולישב בדירת ארעי לידע ולהודיע ולהודע שאין שמחה בכל קניני העה"ז שאנו חושבים לדירת קבע ועיקר השמחה לבוא בקורת צל שדי זה"ש השמח בחלקו וכתיב חלקי ה' אמרה נפשי כי החלק הנאכל שהוציא כבר לתורה ולצדקה הרי הוא נתון לה' כבר לפיכך הוא שלו בהחלט לכך נאמר כרמי שלי המיוחד לי לא נטרתי והלכתי לנוע על עצים כרמים קטנים אלו בחושבי שיש בהם צד שלימות וכרם ה' צבאות פרץ גדרו והיה למרמס ומטעם זה הסמיך שירת הכרם לפסוק וסוכה תהיה לצל כי מה שאמר אשירה שירת דודי לכרמו היינו לתורת ה' תמימה שנמשלה בכרם כד"א מזגה יינה וגומר וכמ"ש הביאני אל בית היין זה סיני שבו נתנה התורה בע' פנים כמנין יין כרם היה לידידי בקרן בן שמן וגו' ויקו לעשות ענבים ויעש באושים שנהפכה כל התורה למינות ומה לעשות עוד לכרמי כו' הסר משוכתו והיה לבער היינו אנשי בליעל שנמשלו לקוץ מונד פרץ גודרי גדרו והיה למרמס כי גם גודרי גדר ועומדים בפרץ השחיתו התעיבו כמ"ש ותופשי התורה לא ידעוני ואצוה על העבים מהמטיר כי החג הוא זמן גשמים ולפי שלא שמרו הסוכות כראוי ולא באו בצל שדי על כן לא עליהם יהיה הגשם זה"ש כי כרם ה' צבאות בית ישראל כי לבית ישראל מסר ה' את כרמו כמ"ש כרם היה לשלמה בבעל המון וגו' נתן את הכרם לנוטרים וגו' לכך הקדים לשיר זה פסוק וסוכה תהי' לצל יומם מחורב ומחסה ומסתור ממטר ומזרם ואם בסתם סוכה ידבר והלא המטר יורד בה אלא שבצל שדי ידבר שכל האזרח בישראל אשר נגה עליו אור השכל יכירו וידעו שדירת ארץ מאפליה זו היא דירת ארעי והשלמים יחסו בצל שדי אשר הוא מחסה לעמו מחורב ושממון וממטר אשר ימטר מפאת המערכה כמ"ש ימטר על רשעים פחים ומזרם מים הזדונים כמ"ש לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי המים שטפונו. וזה"ש ב"ו מקרה בעצים ובאבנים והקב"ה מקרה במים עליותיו קנב תקרה שיש עליה מעזיבה כו' ומטעם זה אמרו תקרה שיש עליה מעזיבה פסול' והיא תקרת ב"ו המקרה עליותיו בעצים ואבנים ועיפר בעפר וכל זה הוא כינוי אל החסיון בצל הקנינים המדומים והוא תקרה שיש עליה מעזיבה כי לסוף הוא נעזב מן הקנינים ההם ויעזוב לאחרים חילו ותקרת הקב"ה אין עליה מעזיבה כי לא יעזוב לנצח כל החוסים בו והוא מקרה במים כי תועלת הגשם והמים ניכר לכל ובדרך זה הגשם והצל בחינה אחת להם לפיכך פסוקים ממשילים תשועת ה' לצל הסוכה ולגשם זה כמ"ש ויבא כגשם לנו וגו' ואחר שהקב"ה נמשל בשניהם לפיכך מצינו בזכריה כשייעד עונש האומות שלא יעלו לחוג את חג הסוכות כתיב שם ולא עליהם יהיה הגשם ורצה בזה שלא עליהם תהיה תשועת ה' שנמשלה בגשם ומה שייעד לאומות עונש דווקא על מצוה זו יתבאר בע"ה במאמר הסמוך ואחר הצעה זו נתבאר לנו למה נקרא יום זה ראשון לחשבון עונות ודבר זה יתבאר בד' דרכים. דרך א' הדרך הא' הוא שיום זה נקרא ראשון כי הוא ראשון במעלה ביתר שאת על כל הימים כי בעצם היום הזה יצאו מדירת קבע לישב בעה"ז דירת ארעי וכל הדר בעה"ז דירת ארעי הוא מלומד בחשבון עונות ר"ל שעיניו תמיד על כל דרכיו והוא מקפיד על כל מעשיו עד אשר ירגיש בכל שגיאה ובסיבה זו תהיה גם התשובה קלה בעיניו אחת לאחת למצוא חשבון לידע מספר מכות הנפש הם העונות כמו החולה שאם לא ירגיש בחשבון מכותיו קשה לו למצוא תרופה כך בחלי הנפשות ששלימי הדעת מדקדקים בחשבון עונות כמו שאמר לב אדם יחשב דרכו וכמו שאמר ולחושבי שמו וע"ד שדרשו מפסוק בואו חשבון לא כן הכיתות החושבים לישב בשלוה בעה"ז לדור בו דירת קבע ובונין להם בתים ספונים ועליות מרווחים ומכלים בהבל ימיהם לצבור כעפר שאר בכסף וזהב וסגולות בני האדם עד אשר ירום לבבו וישכח את ה' עושהו וינבל צור ישועתו הנותן לו כח לעשות חיל וכתות