עוללות אפרים קט

הגשם יורד בה אלא שהוא רמז לצלו של הקב"ה שהוא עושה סוכת כרמים לנוטרים את פריו פרי צדיק עץ חיים אשר גידולו מן התורה שהיא כרם ה' צבאות אשר משם תוצאות היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית הם הסודות האלהיות כמנין יין וכמ"ש הביאני אל בית היין זה סיני שבו נתנה התורה הנדרשת בשבעים פנים כמנין יין ודבר זה יתבאר על מכונו על פי המשל ומליצה וזה תארו משל למלך ששלח עבדיו משרתיו עושי רצונו לארץ רחוקה כי שם כרמו אשר צוה להם לעבדו ולשמרו ונצטוו שלא להסתפק ממנו כל עוד שהם עסוקים במלאכתו כי אם שפרי הכרם ההוא יהיה להם למשמרת להביא ממנו טרף לביתם כי אינו נפסד ברוב הימים כמו שאר פירות זולתם אשר בבוקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש ואין עושין מהם אוצר להיותם מצוים ובלתי קיימים ולפי שנצטוו שלא להסתפק מן הכרם הוצרך המלך עוד למסור להם לצורך סיפוקם כרמים קטנים שהיו עומדים סביב לכרם זה הגדול אשר חפץ בו המלך ומן הכרמים ההם היו מוציאין פרי לאכול ממנו אך הפירות ההם לא יאצר ולא יחסן מהם כי בהאריך הימים לא תקום ולא תהיה להם קיום נצחי ואינן יכולין לטלטל מכרמים קטנים אלו להביא טרף לביתם הטפשים שבהם ראו תועלת כרמים קטנים אלו שהוא מוחש לשעתו ואינן יכולין לעמוד זולתו משא"כ בכרם זה הגדול ורחב ידים שאין תועלת פריו נראה כ"א לעיתים רחוקים ואשר המה עורים ועינים יש ואינו רואה מה תהא בסופו משכו ידיהם מעסק הגדול לשני סיבות הסיבה האחת הוא הדבר שדברנו להיות תועלת הכרמים הקטנים מוחש לעינים ע"כ עשו מלאכתם קבע בחושבם כי שם ביתם ומלאכת הכר' הגדול עשו ארעי להיות התועלת רחוק בעיניהם הסיבה השנית היא להיות חלוק לבם זה מזה נתפרדה החבילה ונתבטלה מלאכת השותפות כמלאכת מגדל דור הפלגה שנתבטלה לסיבת פירוד לבבם ע"כ בחרו במלאכת הכרמים הקטנים המיוחדים לכל איש בפני עצמו וכראות המלך ביטול המלאכה לשני סיבות אלו חשב לגדור הפרצה וצוה להם ב' צווים. א שלא ישבו בסוכות כרמים קטנים כ"א ישיבה של ארעי ויהיה עיקר דירתם בזה הכרם הגדול ובסיבה זו יכירו וידעו שהוא עיקר כי שם ביתם ומלאכת הכרמים קטנים טפל. ב שיהיו תמיד באגודה אחת כי בסיבה זו יעמדו על נפשם ואיש את רעהו יעזורו לעשות מלאכת המלך כאשר צוה. מהצעת המשל הלזה יתבאר לנו טעם וסוד שני מצות אלו סוכה ולולב שנצטוינו בם בזמן אחד. קנ אל תראוני שאני שחרחורת כו' וכבר ביאר שלמה תארו של המשל שהנחנו באומרו אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נוטרה אח הכרמים כרמי שלי לא נטרתי ועל הדרך שביאר בעקידה שכל קניני הזמן מתייחסים אל השמש לפיכך סוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה לפי שזה יורה על היותו יותר בוטח בקנינים הזמניים המתיחסים לשמש ממה שהוא בוטח ולן בצל שדי והבוטח בעשרו בלי ספק הוא משחיר פני הנפש הזכה במעשים אשר לא יעשו עד אשר תפחת הצורה השכלית וחשך משחור תארה. לזה אמרה כנסת ישראל אל תראני שאני שחרחורת ונטבעתי במי שיחור ושחורה אני במעשי לפי ששזפתני השמש מצד היותי בוטח בקניני הזמן הבאים ממגד תבואת שמש. בני אמי נחרו בי יאמר שהסיבה אשר הביאני הלום המה בני אמי שותפי הם חרחרוני להיות נוטרה את הכרמים קטנים מחבלים כרם ה' צבאות עד שכרמי שלי המיוחד לי דהיינו התורה והמצות לא נטרתי וזה כי המלך ה' צבאות למחיה שלח הנה בעולם הזה לעבודת הכרם הגדול דהיינו התורה שנרמזה בכרם כמבואר למעלה וצוה לאדם שלא יסתפק ממנה לעשותה קרדום לאכול ממנה כי מצות לאו ליהנות בעה"ז נתנו כ"א להביא מהם טרף לבית עולמים לנפש הזכה והוא חלקו מכל עמלו ומסר עוד לאדם כרמים קטנים הם ההצלחות הזמניות שהאדם צריך בהם בהכרח ותועלתם מוחש לעין הגשמי כי לא יוכל עמוד בלעדם אך זה הכרם הגדול שהתורה נמשל בו יד כולם שוה בה ולא תושלם המלאכה התורניית כ"א בצירוף שלימים וכן רבים כמ"ש לא עליך המלאכה לגמור כו' ותועלתם אינו מוחש כי הוא לעולם הבא אשר עין לא ראתה אלהים זולתך כי בטענה זו נתפתתה חוה כמ"ש וכי תאוה הוא לעינים לאפוקי הצלחות הנצחיות שעין לא ראתה ובסיבה זו כרמי שלי לא נטרתי להיותי חושב דירת הע"הז דירת קבע להיותו מוחש לעין הגשמי וכרמי שלי המיוחד לי לא יעבד ולא יזרע כמאמר שלמה על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלו כנו קמשונים כו' ונתן שני סבות לקלקול הכרם ההוא א אומרו ששזפתני השמש להיותי בוטח יותר בקנינים הזמניים הבאים ממגד תבואת שמש ועשיתי מהם דירת קבע כאמור. ב אומרו בני אמי נחרו בי להיותו שדה של שותפים ע"כ לא יעבד ולא יזרע לסבת פירוד הלבבות שבינינו אשר על שני סיבת אלו באו מצות הסוכה והלולב לגדור הפרצות. כי ארבע מינים שבלולב יורו על היות ישראל באגודה אחת כמו שיבוא בעז"ה במקומו והסוכה לבוא לחסות בצל שדי ולעשות קבע מכרם ה' צבאות ודירת ארעי מכרמים קטנים אלו זה"ש כרמי שלי לא נטרתי והוא כינוי לפעולות הנפש המיוחדים לי ולא לזרים אתי לא כן הטובות הזמניות המדומות שיוכל להיות שפתאום יעזוב לאחרים חיל וחומה אשר בנה ואשר נטע ולא ישמח בכל עמלו שיעמול לרוח. קנא ביאור נאה על ארז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו ונראה שלזה כוונו רז"ל באומרם איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל וגו' ומהיכן למדו מפסוק זה שהשמח בחלקו נקרא עשיר ע"כ אומר אני כי מהידוע שהעושר נחלק לשני חלקים.