עוללות אפרים קו

באמרו וכבסו שמלותם ע"ד ופרשו השמלה הנאמר במוציא שם רע לומר שהם מלאים כתמי העון ובזה יהיה להם דין המוציא שם רע שלא יוכל לשלחה. וכל זה דרך הלצה ודרש רחוק מן האמת בפרט בענין האונס הנזכר במאמר הזה בפירוש זה לא תתקרר הדעת כלל. ע"כ אומר אני שבאמת לא היה שום אונס כמו שפירש בעקידה שכפיית ההר היה כמו הרחבת שאול לאמר שם תהא קבורתכם ולא תזכו לעה"ב וזה בוודאי אין אונס ואדרבה על יסוד זה בנויה הבחירה האנושית אך מה שאמר מכאן מודעא רבה לאורייתא היינו שהוא כמו היתר רצועה לעבוד את ה' ביראה מיראת העונש ובאמת שדרך זה לא יתכן כי עיקר העבודה היא מאהבה זה"ש הדור קבלוה בימי אחשורוש כי שם קבלו עליהם מאהבה כמו שיבא ענין זה כולו באר היטב בהלכות פורים. ואמר שני עשרונים לפי ששתי הלחם הללו הם קיום העולם הכללי שנברא בי' מאמרות וקיום העולם הפרטי הוא האדם המתנהג על פי עשרה שליטים שבעיר קטנה ואמר חמץ תאפנה כי היצר הרע הנמשל לשאור שבעיסה גם הוא ישלים אתם ולא יעכב על ידם כמ"ש ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו והקרבתם על הלחם שבעה כבשים כנגד ז' כיתות של צדיקים שנזכר בויקרא רבה והם מוסרים נפשם על קדושת השם ועל קדושת תורתו כמ"ש כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. זה"ש על הלחם היינו על התורה תמימים בני שנה כבני שנה בלא חטא. ופר בן בקר שיש בו כח הזריעה והחרישה וכמ"ש ורב תבואות בכח שור ובפרשת ויקרא פירש בעקידה פר בן בקר כנגד הכח השכלי המבקר בין טוב לרע ואלים שנים כנגד התורה שנקראת אילת אהבים וכנגד ישראל שנקראו אילת השחר וכן בימי החכמים הקדמונים עשו ענינים המורים על התורה כי הא דרבי יוסף עבדו ליה עגלא תלתא ביומא דעצרתא ואמר אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא כי התורה נקראת אורייתא תליתאה. ולומדיה נמשלו לעגל היונק מדדי האשה כמ"ש ואפרים עגלה מלמדה. ודבר זה תמצא מבואר בחיבורנו עיר גבורים פרשת לך לך בפסוק קח לי עגלה משלשת וגו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם שעלו להיות במדריגת המלאך שנאמר ואתא מרבבות קודש וגו' קמד ענין שש כנפים לאחד דמיון ללוחות כי כמו שמצינו במלאכים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף כך מצינו אמרו רז"ל הלוחות היו שש טפחים והיה הקב"ה אוחז בטפחיים ומשה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע וכבר בארנו בחי' עיר גבורים פרשת יתרו שהוא רמז לג' כתרים כתר מלכות אחז בו הקב"ה כי לו הממלכה והוא הטפחיים העליונים כנגד שני הכנפים אשר בהם יכסה פניו וכבר ידעת ששם פנים מיוחס אליו יתברך כמ"ש פני ילכו והניחותי לך כתר כהונה אחז בו משה שהיה ראוי להיות כהן והם הטפחיים התחתונים במקום ובמעלה כי אין שם כ"א עבדות והם כנגד שני הכנפים אשר בהם יכפה רגליו אשר בהם יעשו עבודת השי"ת ורגליהם רגל ישרה אמנם כתר תורה הוא כנגד השני טפחים האמצעיים שהיו ריוח כך התורה מונחת הפקר כל הרוצה ללמוד יבא וילמוד והם כנגד שני הכנפים אשר בהם יעופף אל כל מקום אשר יחפוץ וזה סוד הכרובים שהיו בארון הקודש וק"ל. וזהו שנאמר מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו דווקא מלאכה שהיא עבודה אמנם מלאכת התורה היא מלאכה של חירות אותה תעשו כמו שדרשו בפסוק חרות על הלוחות. וסמיך לפרשה זו פסוק ובקצרכם קציר ארצכם וגו' לפי שעד הנה באו הרמזים על התורה ועל העבודה ושכר המצות נקרא קצירה כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ובאה האזהרה לא תכלה פאת שדך לאכול שכר המצוה בעה"ז כ"א לעני ולגר תעזוב אותם היינו להאי נשמתא עלובתא שנקראת ילד מסכן והיא כגר בעה"ז. ומה שנאמר בפ' ראה ושמחת לפני ה' אתה ובנך וגו' וארז"ל ארבע שלי כנגד ארבע שלך כו' יתבאר בחג הסוכות בע"ה ומה שנאמר שם בחג זה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת ועשית את כל החקים האלה הוא ממש דוגמת אמרו ביחזקאל וידעו עבודתי ועבודת העמים וגו' וכשתעריך זה לעומת זה תהיה עבודת השם יתברך קלה בעיניך ואשרי תבחר ותקרב לעבוד עבודת ה' כו' כמ"ש חרות על הלוחות חרות מן מלאך המות כו'. קמה טעם למגילת רות בחג זה ורמז הגאולה ונראה שמטעם זה נוהגין לומר מגילת רות בעצרת כדי לסמוך גאולה לגאולה כי במתן תורה נעשו חירות מן מצרים ובמגילת רות בא ג"כ הרמז על הגאולה כאומרו כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני וגו' ורמז לה בועז שהגואל יבא מזרעו זה"ש כי גואל אנכי שהרי הגואל יהיה מיוצאי חלצי וגם יש גואל קרוב זה הקב"ה שנ' גואלם חזק ה' צבאות שמו וכתיב קרוב ה' לכל קוראיו וכתיב ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים וגו' ורמז שהקב"ה יגאלם אף אם לא יהיה בידם שום זכות מ"מ יעשה למען שמו הגדול כמ"ש לא למענכם אני עושה בית ישראל כ"א למען שמי וכך אמר יהושע והכריתו את שמינו ומה תעשה לשמך הגדול רצה בזה שמך הגדול שיהיה במילואו כי כבר נאמר כי יד על כס י"ה נשבע ה' בימינו שלא יהיה שלם עד אשר יקח נקמתו מן עמלק וזה"ש ה' איש מלחמה לפי שה' שמו במילואו לפיכך מלחמה לה' בעמלק כי זולת זה איך יהיה במילואו כמו שאמר דוד ועתה ה' עד מתי אימתי יהיה שמך הגדול במילואו וכמ"ש אם עונות תשמר יה ה' מי יעמוד אימתי יעמוד שמך הגדול להיות במילואו ובדרך זה כתב הקב"ה גאולה לעצמו בפסוק ושב ה' ישיב לא נאמר כו' ובפסוק ושנת גאולי באה ובפסוק עמו אנכי בצרה וכן מצינו רמז לזה שהדבקות שיש להקב"ה עם ישראל זרע אברהם אוהבו אינו תלוי בשום דבר זכות של מצוה לומר בטל דבר בטל האהבה. חלילה כי בתחלת הדביקות נאמר ויאמר ה' אל אברם לך