עוללות אפרים קה

מתקיימת אלא בנמוכי רוח כו' וזה נרמז באומרו לה' כי נמוכי הרוח הם קרובים אל ה' כמ"ש אשכן את דכא ושפל רוח לאפוקי ממה שנאמר בגסי הרוח גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. ג שהחלב בטבע גורם השינה כמו שלמדו מפסוק מים שאל חלב נתנה והוא לכדי שישן כמו כן התורה גורמת להמתיק שנתו כמ"ש ושכבת וערבה שנתך וכתיב מתוקה שנת העובד היינו העובד ה' זהו בעה"ז אמנם לעה"ב נאמר בשכבך תשמור עליך והשינה היינו השביתה והמנוחה אשר לזה נבחרו כל השביעיות כשבת ושמיטה ויובל וזה נרמז באמרו בשבעותיכם כי השביעיות נבחרו למנוחה וכמ"ש "שינה "בשבת "תענוג ר"ת שבת כך שבת נוטריקון "שינה "בעצרת "תענוג והוא רמז נפלא אל המנוחה ואל הנחלה אשר יזכו אליה נוחלי התורה. או שינה ממש כי כבר אמרו כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ועל הארץ תישן לפי שדרכי התורה לאחוז במדת ההסתפקות ושלא יבקש וידאג על המותרות ועל דרך שנאמר מתוקה שנת העובד היינו עובד אלהים לפי שאינו מקפיד על אכילתו ואינו דואג אם יאכל מעט או הרבה אמנם השבע לעשיר איננו מניח לו לישן כי הדאגות מנדדים שינה מעיניו לכך אמרו במדת ההסתפקות ועל הארץ תישן רצו בזה שאם תאחז במדת ההסתפקות אז אפילו אם תשכב על הארץ תישן משא"כ בדואג שאפילו אם ישכב על מטות מרוקמות וערשו רעננה לא ינום ולא יישן ולא ינוח לעולם לכך נאמר ביששכר וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה היינו אוירא דמחכים לפיכך ויט שכמו לסבול עול תורה וק"ל. זה"ש דדיה ירווך בכל עת וכמ"ש שעשה הקב"ה לאדם דדים במקום בינה שלא יינק ממקום הטנופת ושלא יסתכל בערוה והוא רמז נפלא שהדדים הם עומדים במקום בינה ר"ל במקום תורה שמכאן יקח המשכיל לימוד שלא יהיה לו יניקה ממקום הטנופת היינו מן הפעולות הרעות שנמשלו לקיא צואה בלי מקום ושלא יסתכל בערוה דהיינו שלא ימצא בו ערות דבר עבירה. זה"ש ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך וסמיך ליה בכל מקום בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ומה ענין זה לזה אלא שביום הביכורים ידבר ולפי שביום ההוא מצוה לאכול חלב זכר לתורה ועל כל פנים צריכין לאכול גם בשר שהרי בי"ט אין שמחה בלא בשר ושמא תטעה לומר מזה שמותר לאכול בשר בחלב בבת אחת ת"ל לא תבשל גדי בחלב אמו. ובעקידה פירש שתי הלחם כנגד התורה שבכתב ושבע"פ ולי נראה שהתורה יש בה ב' מיני לחם המזון הגופני והנפשי. מזון הגוף כמ"ש אם אין תורה אין קמח וע"ד אמרו ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ וע"ד שבארנו בחיבורנו עיר גבורים פרשה מקץ. וכמו שאמרו אין הגשמים נעצרים אלא בעון ביטול תורה כו' והמזון הנפשי הוא מבואר שתורת ה' תמימה משיבת נפש האדם לשרשה ולמקום חוצבה. ומטעם זה אמרו בשתי הלחם אין אפייתן דוחה שבת וי"ט דוגמת קיום התורה והמצות שהם דוקא בעוה"ז שנמשל לע"ש כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם והמחר שנזכר כאן הוא העה"ב הנקרא יום שכולו שבת ויום שכלו טוב ורז"ל אמרו שמעולם לא היה נמצא בב"ה פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים לפי ששלשתן באו כנגד תורת ה' התמימה מכל מום ומכל פסול שתי הלחם הא דאמרן והעומר שהוא עשרון מנופה בי"ג נפות היה כנגד עשרת הדברים הנדרשים בי"ג מדות כמבואר למעלה בטעמי הספירה ולחם הפנים הנערך לפני ה' תמיד גם הוא כנגד הלחם התורני שיש לו פנים לכאן ולכאן והיה נראה משני צדדיו כמו הלוחות שהיו נקראים משני עבריהם וכמו כן לומדי התורה צריך להיות תוכם כברם שיראו מכל צד בשוה כזכוכית זה המראה תוכו כברו. קמב מעשה לחם הפנים שהיו מסיקין מבחוץ ואופין מבפנים וזהו שספרו רז"ל בשבחן של בית גרמי שהיו בקיאים במעשה לחם הפנים שהיו מסיקין מבחוץ ואופין מבפנים ואין פתן מתעפשת כו' לפי שההיסק הוא כנגד התלמוד תורה הנמשלה להיסק האש כמו שכתוב הלא כה דברי כאש והלימוד צריך שיהיה מבחוץ כמ"ש יפוצו מעינותיך חוצה וכתיב חכמות בחוץ תרונה והוא כדי ללמוד וללמד לזולתו אמנם אפיית הפת הוא כנגד המעשה אשר אליו היתה הכוונה בהיסק זה כמ"ש תלמוד מביא לידי מעשה וזה צריך להיות מבפנים כמ"ש והצנע לכת וגו' והוא שלא יפרסם ברבים הצדקה אשר הוא עושה או שאר המעשים שלא יעשה להתיהר בם. ופת כזה אינו מתעפש שהתורה והמעשה שניהם עומדין לעד כמ"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד ובהחליף השיטה שניהם יחדיו יכלו וזה מבואר ואמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה הלחם הזה היה מן החטים שהוא מיוחד למאכל אדם דווקא כך התורה מיוחדת לישראל דווקא שנקראו אדם כמ"ש אתם קרויין אדם וזהו שדרשו עם חלב כליות חטה אלו הלכות כו' ואמרו עוד הכל צריכין למריה דחיטא. ואמר ממושבותיכם תביאו כי השגת החכמה היא בא"י אוירא דמחכים יותר מבכל הארצות ומה שלא אמר בלחם תנופה לרצונכם לפני ה' אע"פ שהאדם בעל בחירה ומעשיו מסורים לו מכל מקום במתן תורה היו נראים כמוכרחים קמג שכפה עליהם הר כגיגית כמ"ש ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית א"ר אחא מכאן מודעא רבה לאורייתא שיכולים ישראל לומר אנוסים היינו אחר שכפה עליהם הר כגיגית כו' וקצתם אומרים שלכך אנסם הקב"ה כדי שיהיה לישראל משפטי האנוסה שנאמר בה לא יוכל לשלחה. גם אמרו שמטעם זה בא עליהם בדרך פיתוי שנאמר כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים כו' הקדים הנשים לאנשים בצווי כי הנשים דעתן קלות להתפתות ויפתו גם בעליהם כדרך שעש' הנחש לחוה אמנו ובזה יהי' להם דין המפות' שלא יוכל לשלחה כל ימיו גם הוציא עליהם שם רע