עוללות אפרים קג

ובמקום אחר אמרו על הדין ועל האמת ועל השלום. ובין כולם תמצא חמשה כי אמת היינו התפילה ע"ד לכל אשר יקראוהו באמת כמו שיתבאר בסמוך והוא כנגד חמשה דברים התלוים בדיבור וכנגדם מצינו במתן תורה לשון קול ה' פעמים וכמ"ש זוכה לתורה שנתנה בה' קולות כי באמת על ה' מיני קול נצטוינו. א לדבר בתורה כמ"ש למען תהיה תורת ה' בפיך. ב לדבר בתפלה דהיינו על העבודה היא העבודה שבלב דהיינו התפלה. ג על הג"ח תלוי גם כן בפה כמו שאמרו הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בי"א ברכות כו' א"כ הפיוס בפה גדול מהנותן וכן תנחומי אבלים בכלל ג"ח. ד הדין תלוי ג"כ בפה לאמר איש פלוני אתה זכאי כו'. ה השלום לעשות שלום בין איש לחבירו מצוה זו תלויה ג"כ בפה. קלח ה' פעמים ודבר במסורת לזה מצינו במסורת ה' פסוקים נאמר בהם ודבר חסר וי"ו. א פועל צדקות ודבר משרים. ב ודבר תמים יתעבו. ג ודבר אמת בלבבו. ד ודבר ישרים יאהב. ה ודבר שלום לכל זרעו. לפי שהדיבור בעסקי העולם הזה הוא נתון תחת השמש והוא נגבל ונגדר בששה קצוות כנודע מגדר דברים שתחת המערכה אמנם הדיבור התורני הוא למעלה מן השמש ואינו נגבל בו' קצוות כמ"ש ואין יתרון תחת השמש פי' רש"י אבל יש יתרון בתורה וחכמה שלמעלה מן השמש לכך נאמר ה' פעמים ודבר חסר וי"ו. א פועל צדקות ודבר משרים היינו המדבר בצדקה והמפייס לעני זה"ש פועל צדקות היינו הנתינה שהיא בפועל ודבר משרים היינו הפיוס כאמור. ב ודבר תמים יתעבו היינו המדבר בתורת ה' תמימה וגו'. ג ודבר אמת בלבבו היינו הדיבור בתפלה כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת לכך אמר ודבר אמת בלבבו כי היא העבודה שבלב לבלתי היות מן הכתות אשר יפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו. ד ודבר ישרים יאהב היינו המלך היושב על כסא דין ודן במישור כמ"ש כי אקח מועד אני משרים אשפוט זה"ש רצון מלכים שפתי צדק ודבר ישרים יאהב. ה ודבר שלום לכל זרעו היינו החלק החמישי לעשות שלום בין איש לרעהו לכך נאמר בפ' מצורע ה' פעמים זאת תורת המצורע כי הצרעת בא על לשון הרע ועבר על ה' תורות אלו הנתלים בלשון והרי כאילו עבר על כל התורה שנתנה בה' קולות. ובזה נשלם ביאור מאמר זה בס"ד לכך נאמר מות וחיים ביד לשון כי באמת הלשון הזה שולח יד בין בחיים בין במתים כמ"ש גדול שלום בין החיים שלא יחרפו זה את זה ויבאו לשלוח חץ שחוט לשונם גם בשוכני עפר כידוע ממעשה של המחצלת ולהנחה זו אין לך כלי מחזיק ברכה כמו השלום גם ה' יתן הטוב ויברך אח עמו בשלום: וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעותיכם

אמר הכותב טרם בואי לביאור פרשיות יום עמוד כ קדוש זה והסודות האלהיות הנרמזים בכל המעשים הנעשים בחג זה מאמר קלט טעם להעלם יום מתן תורה בתורה ראיתי להתיר ספק גדול אשר נבוכו בו הקדמונים שזה אומר בכה וזה בכה והוא מה שמצינו שהתורה לא הזכירה בשום מקום שחג זה הוא יום מתן תורה כ"א יום הביכורים לבד ואם חג המצות שהוא שחרור הגופות הציב הקב"ה ציונים ליום ההוא והגבילו בט"ו לחודש וכשמצוה על חגיגתו ביאר במקומו הסיבה המחייבת חגיגתו ק"ו שיגביל יום מיוחד לחג זה לזכר נתינת התורה שהוא זמן שחרור הנפשות אע"פ שבא הענין ברמז כמו שצוה לקדש שנת החמישים שהוא שחרור הגופות מ"מ ישאל השואל למה לא תזכור התורה בפירוש ענין זה וראיתי בהיתר שאלה זו פנים מפנים שונות. אענה אני חלקי ואומר שיום זה דומה ממש ליום דין של הגופות בר"ה וליום דין של הנפשות לעה"ב כי לא מצינו זכרון שניהם בפירוש בכל התורה כי בר"ה לא נאמר כ"א יום תרועה יהיה לכם אך לא פירש מה יעשה בו ומה יום מימים וטעמו יתבאר בע"ה במקומו שכמו שהעלים הקב"ה מן האדם יום המיתה שאז הוא נכנס ליום דין של הנפשות וטעם העלם זו כדי שיהיה האדם כל ימיו בתשובה אחרי שהוא מסופק בכל יום שמא זה הוא יום הדין ושלא יהיה רשע כל ימיו וישוב באחרית הימים מעצם הטעם הזה העלימה התורה יום דין של הגופות בר"ה כדי שלא יסגל האדם בחטא כל ימות השנה ויחשוב לשוב בצאת השנה סמוך ליום הדין ככל אשר אנחנו עושים איש הישר בעיניו כל ימות השנה וליום הכסא יבא האיש לעשות לביתו ולשוב אל ה' וטעם ההעלם שיהיה מסופק בכל יום שמא הוא יום הדין וכן איתא למ"ד אדם נידון בכל יום כו' וכמו שהוא הענין בר"ה שהוא יום ששי לבריאת העולם והוא יום דין כאמור כי קודם בריאת האדם לא היה מקום לשום דין לא לעליונים שאינן יודעין לעשות רע ולא לתחתונים כבהמות וחיתו ארץ. כך יום ששי בסיון הוא יום דין כי בו היה נידון העולם הכללי והפרטי הכללי כמו שאמרו רבותינו ז"ל יום הששי כולכם תלויין עד יום ששי בסיון כו' הרי שהעולם תלוי בדין אם ליחרב או להתקיים. והפרטי דהיינו האדם שנקרא עולם קטן כמו שאמרו רז"ל כפה עליהם הר כגיגית ואמר אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם כו' נמצא שזה היום תחילת מעשיו כי לפנים היה העולם נחשב לתוהו בלא תורה ובו עמדו לדין עמים בקבלת התורה המייעדת הגמול והעונש וטעם ההעלם מועיל לשני ענינים הא' הוא שהמשכיל יצייר בלבו בכל יום כאילו היום נתנה התורה כמו שלמדו מפסוק אשר אנכי מצוך היום שבכל יום ויום יהא דומה בעיניו כאילו קבלה היום מהר סיני ותהיה אצלו כפרוטגמא חדשה ושלא יקוץ בה כדבר הנתיישן בפי האדם שלבו קץ בו אלא בכל יום ישמח בפקודי ה' ישרים כמ"ש אילת