עוללות אפרים קב

הסודות שבתורה צריך המשכיל להיות דומה בעיניו כאילו אין לו קרוב וגואל וא"כ למי הוא עמל ומחסר את נפשו מטובות האמתיות לעשות בכסף ובזהב ואיש נכרי יאכלנו וכמו שנאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו' כי שמרו אמרתיך וגו' הורה בזה שהרוצה לשמור אמרות ה' אמרות טהורות צריך לדמות בנפשו כאילו הוא גר בארץ ואין לו אב ואם ובן ואח בארץ וכמו שנאמר לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וגו' וכה"א שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך וגו' וכל זה רמז נפלא אל האדם שיהיה כגר בארץ כאילו אין לו אוהבים ובסיבה זו יהיה דבק בה' אלהיו כי בטענה זו נכשלו רוב בני חמותה הנבוכים בארץ על המחיה ועל הכלכלה לאמר שהם מוכרחים לאסוף ולכנוס כדי לפרנס הקרובים המוטלים עליו ובסיבה זו ישתמשו ברזי התורה לעשות מהם קרדום לאכול ולהאכיל מהם לכך אמר דוד שכבר היה בדעתו כגר בארץ וראוי הוא לקבל רזי התורה וזה"ש במאמר שהתחלנו בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רזי לבני אדם לשון שמלאכי השרת משתמשים בו כו' רצה לומר מי גרם שנתגלו רזי וסודות התורה לבני אדם לשון שמלאכי השרת כו' לפי שישראל נשתמשו באותו לשון של מלאכי השרת זאת היתה הסבה שגליתי להם רזי כי מאחר שנשתמשו באותו לשון הרי הם כמלאכים שהם בוודאי כגרים אין להם אב ואם גם בן ואח אין לו אשר מזה אין ראוי להסתיר מהם רזי התורה דהיינו שמותיו ית' הקדושים אשר המלאכים יודעים בידיעה נאמנה: כי בקדימת נעשה לנשמע נתנו יתרון לפה על האוזן כדאיתא במסכת שבת פרק רבי עקיבא ההוא אפיקורס דחזייה לרבה כו' א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו כו' והוא ע"ד המשל שהנחנו שהקב"ה נתן שתי מתנות לאדם הפה לדבר והאוזן לשמוע כמ"ש ה' פתח לי אוזן נתן לי לשון למודים ובשנים אלו יוכר ההבדל שבין השלמים להחסרים כי החסרים אינן רשאין להשתמש בכוס ה' דהיינו הדיבור שהוא כלי חמדה בכל עת שירצה אך יהיה לו אוזן פתוח לקבל המוסר מזולתו ובדרך זה האוזן יש לו יתרון וקדימה על הפה. אמנם בשלמי הדעת הזוכים לדברים הרבה לדבר בדברי מוסר כל עת שירצו ואינן צריכין לשמוע מזולתם בודאי יש לפה קדימה על האוזן לכך אמר המין ההוא שבמתן תורה קדמי פומא לאודנא בהשיבם נעשה קודם לנשמע כי בזה הורו שכל מחשבתם לעשות לשמה כמו המלאכים המשתמשים בזה הלשון להקדים העשייה כי המה בוודאי עושים לשמה שהרי אין להם שכר בעמלם כך ישראל כשהקדימו נעשה הורו הוראה עצומה שהמעשה הוא אצלם בעצם וראשונה תכלית מגמתם ואח"כ אמרו נשמע ר"ל אשמעה מה ידבר האל ליתן שכר טוב ליראיו ולהיות השכר טפל אצלם על כן איחרו מאמר נשמע וראייה לאותו משל שהנחנו שדיבור נעשה ונשמע הם כנגד הפה והאוזן שנמשלו לשני כוסות אשר נתן ה' במתנה למין האנושי קלז במדרש נעשה ונשמע משל לשני כוסות זה"ש במדרש משל למלך שאמר לעבדו מזוג לי שני כוסות הללו ואמר לו הוי זהיר עד שהוא נכנס לפלטין היה עגל אחד שרוי על פתח הפלטין נגח לעבד ושבר א' מהם א"ל המלך מה לך מרתת א"ל שנגחני עגל ושבר א' מהכוסות א"ל המלך א"כ הזהר בשני כך אמר הקב"ה שני כוסות מזגתם לי בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה כשעשיתם את העגל. הזהרו בנשמע. הה"ד הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם. כי במעשה העגל השחיתו התעיבו כוס א' דהיינו הלשון לדבר בדברי חירופים וגידופים כמו שפירש"י על פסוק קול ענות אנכי שומע ומאז והלאה בא הציוי למעט בדיבור כמ"ש אל תרבו תדברו גבוהה וגומר כמו ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וכן רבים וכבר מצינו להרמב"ם שחלק הדיבור לחמשה חלקים מצווה בו ונזהר ממנו ונמאס. ואהוב ומותר מצוה בו היינו תורה ותפלה ודוגמתם. ונזהר ממנו כרכילות ולשון הרע ונמאס כרוב סיפורי ההמון המאורעות והיא שיחה בטלה. ואהוב בשבחו המדות הטובות השכליות ומותר מה שצריך לדבר בו בסחורתו ומפרנסתו ויתר צרכיו ההכרחיים ולכך נקרא יום מתן תורה יום הביכורים כי בעצם היום ההוא ניתן לנו הדיבור במתנה והדיבור נקרא פרי כמ"ש בורא ניב שפתים והוא נגזר מלשון תנובה וכמו שנאמר מפרי פי איש תשבע בטנו וזה שאמרו רז"ל מפני מה אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת לפי שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם כדי שיתברכו לכם פירות האילן כו' ומה הענין שתי הלחם לפירות האילן אלא לפי ששתי הלחם הם כנגד התורה שבכתב ושבע"פ ופירות האילן הם כנגד פרי שפתים של האדם כי האדם עץ השדה הוא ובזכות התורה יזכה לפרי עץ חיים התורני הנתלה בדבור זה כמ"ש זוכה לדברים הרבה כו' וכמ"ש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם היינו בשביל פרי ניב שפתים הנתלה בלשון זה היושב כשבוי בין שני חומות כנודע ממדרש הידוע עיין במסכת ערכין פרק יש בערכין ולקחת מתנות הדבור אשר עליה הוא נקרא בשם אדם חי מדבר ויש לפרי שפתים דין האילן ששלש שנים יהיה ערלים לא יאכל רמז לג' חלקי הדיבור שאין לנשמה בהם חלק כלל וכלל והם הנזהר ממנו. והנמאס. והמותר. אמנם בשנה הרביעית יהיו כל פריו קודש הילולים לה' הוא כנגד החלק האהוב דהיינו בספור שבח והלל במדות הטובות ובשנה החמישית תאכלו וגומר נגד החלק המצוה בו והיינו התורה היא לבד תהיה לאכלה ליושבים לפני ה' בעולם הנצחי ובזכות חלק חמישי זה לבד עלו בני ישראל ממצרים בסוד אומרו וחמשים עלו בני ישראל בזכות חלק חמישי זה ומצינו עוד שהדיבור שאנו מצווין עליו נחלק גם הוא לחמשה חלקים ע"ד ארז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל הג"ח.