עוללות אפרים קא

מדידה או מנייה כנודע מגדרם. ואין שם ברכה אחרי שלכל יש עת וקץ. אמנם העוסק לשמה ואינו מצפה לשכר בעה"ז כ"א לאריכות ימים בעולם שכולו ארוך והוא סמוי מן העין כמ"ש עין לא ראתה וגו' שם הברכה מצויה אחרי שהחיים ההם נצחיים ועליה ישא ברכה לה' ומאת ה' כמ"ש כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם היינו במקום חיי עולם שם צוה ה' הברכה וזהו מצוי בעוסקים לשמה כמ"ש אורך ימים בימינה למיימינים בה דהיינו לעוסקים לשמה. וזה"ש מיד ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כו' כי זה הדיבור הוא כלי חמדה אשר נתן ה' במתנה לאדם אין כל אדם זוכה להשתמש בכלי חמדה זה בשוה כי לחסירי הדעת שאינן יודעין לשמור כלי חמדה זה בטהרה דהיינו לשמור מוצא שפתם שלא ישיחו בשיחה בטילה או מזקת כלשון הרע להם בא הציווי למעט בדברים כמ"ש ברוב דברים לא יחדל פשע וכמו שאמרו ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה אמנם שלימי הדעת שהם בטוחים בעצמם שלא יכשלו בלשונם להם לבדם ניתן כלי חמדה זה במתנה להרבות בדברים כמו שאמר כל פטטייא בישין חוץ מפטטייא דאורייתא כו'. קלה משל נפלא על מעלות הדיבור בשני כוסות משל למה"ד למלך שנתן לשני עבדיו במתנה לכל אחד כוס של זהב או של כסף זך ונקי ומצומצמת ולאחד יצוה שלא ישתמש בכלי ההוא כ"א לפרקים ולעתים רחוקים ולאחד יתן רשות להשתמש בו בכל עת שירצה והיה האחד יושב ותוהא לאמר למה נגרע ובא התשובה על זה כי המלך חפץ למען צדקו שישתמשו בכלים יקרים אלו במשקים משובחים כיין טוב וזולתו מן המשקים המשובחים שאינן מפסידים זכות ובהירות וצחות הכלי ההוא ולא שישתמשו אותם במשקים פחותים המפסידים צורת בהירתו ואחד מעבדיו הכיר בו המלך שהוא מנקיי הדעת היודעים לשמור הכלי ההוא בטהרה לכך הורשה לו להשתמש בו בכל עת שירצה אמנם השני הכיר בו שהוא מן הפחותים והנבזים שאינן יודעין להזהר בטהרת הכלי וחשש המלך שאם יתיר לו מה שהתיר לראשון לסוף יתן בו משקין פחותים ושמרי יין המפסידים זכות הכלי לכך מנעו מלהשתמש בו כ"א לעתים רחוקים והנמשל הוא מבואר מעצמו כי זה המלך ה' צבאות שמו נתן במתנה למין האנושי כלי יקר זה דהיינו הלשון כמו שנאמר וכלי יקר שפתי דעת והוא דומה לכלי זהב מצופה בכסף כי כבר הזכרנו שהדיבור הפנימי הלבבי הוא עיקר והלשון החיצוני אינו כ"א שלוחו יצא לחוץ ידבר את אשר עם לבבו לכך נאמר תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו. כי כמו שתפוח זה של זהב המצופה בכסף בוודאי הזהב הפנימי עיקר. כך דבר דבור על אופניו היינו הדיבור החיצוני על אופני הדיבור הפנימי שנמשל לזהב שהוא עיקר והדיבור החיצוני נמשל לכסף כמו שנא' כסף נבחר לשון צדיק וכלי יקר זה נתן ה' במתנה למין האדם וצוה עליו לשומרו בטהרה וכן מצינו שנצטוינו בשמירת הדיבור הלבבי הפנימי ובשמירת הלשון הדיבור החיצוני כמו שאמר מכל משמר נצור לבך וכתיב שומר פיו ולשונו וגו' ושמירה זו היא לשמרם בטהרה מכל דבר רע כמו שאמר ונשמרת מכל דבר רע ודרז"ל מכל דיבור רע ולמקצתם בא הציווי שלא ירבו לדבר כי ברוב דברים לא יחדל פשע אלו הם הפחותים שאינן יודעים להזהר בשימוש כלי חמדה זה שלא יהיה מעורב בו הדברים בטלים כרכילות ולשון הרע המפסידים זכות כלי חמדה זה הנקשר בנפש המשכלת הם הכיתות שאינן לומדים התורה לשמה כי אם להשיג ההצלחות המדומות אלו הם הלוקים בלשונם לדבר בו בדברי הבאי כדי להשיג הענינים המדומים אמנם העוסק בתורה לשמה וכל דבריו לשם שמים הרי הוא מוזהר ועומד שלא להשתמש בכלי חמדה זה כי אם בדברים יקרים כתורה ותפילה ודברי מוסר להם לבד ניתן כלי חמדה זה במתנה זה"ש כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה היינו לדבר הרבה ולפי שמכלל הדברים הם הדברי מוסר לדבר ברבים בתוכחות עלי עון ובנוהג שבעולם שהמרבה לדבר אינו כדאי בעיני העולם כמו שאמרו האי צורבא מרבנן דרחמו ליה בני מתא לאו מעליותא היא אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא נמצא שהמוכיח אין לו אוהבים היינו דווקא במי שהוא חשוד שהוא דורש לכבוד עצמו על כן עד מהרה ירוץ דבר כל אחד לאמר לו טול קורה כו' אמנם העוסק לשמה ואינו מתכוין להנאת עצמו כלל אז דבריו מקובלים ונשמעים זה"ש ולא עוד אלא אפילו שכל העולם כדי הוא לו ר"ל שהם אוהבים אותו כמ"ש מיד נקרא ריע אהוב אוהב את המקום והבריות כי בודאי אינו עושה כי אם מאהבת ה' והבריות. קלו גר אנכי בארץ משל לאוצר כו' וביאור שבחיו וקחשיב בכלל המעלות ומגלין לו רזי תורה והוא ע"ד שאמר דוד גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך משל למלך שיש לו אוצר נחמד מאבני יקר אינו ממנה על האוצר ההוא כ"א אנשים חשובים שהוא יודע בהם שינהגו כבוד באוצר ההוא ולא ישתמשו בהם לצורכם כן סודות ורזי התורה אין הקדוש ב"ה מגלה ומוסר כ"א לצנועים כמ"ש סוד ה' ליריאיו הם השלמים העוסקים בתורה לשמה והם כגרים בעה"ז ואינן חוששין לעושר וכבוד כאורח נטה ללון ואינו נטרד בהבלי העה"ז והוא האיש הראוי שלא להסתיר ממנו רזי התורה אמנם העוסק שלא לשמה כ"א לשם עושר או כבוד ואינו חושב עצמו כגר בארץ סוף שישתמש בשמותיו של הקב"ה הקדושים לצרכו לעשות מהם קרדום וממנו ראוי להסתירם כי הוא משתמש בשרביטו של מקום ב"ה וכמו שאמר ודאשתמש בתגא חלף. לכך אמר דוד גר אנכי בארץ אל תסתר וגו' על דרך משל שהמלך שיש לו איזו אוצר נחמד והוא מתירא מן הממונים שלא יגנבו ממנו וישימו בכליהם אזי הוא ממנה עליו גרים שאין להם קרובים בארץ כי למי יתנו כך